ניתן לתקוף מבנה בעיר רק אם הוא מוגדר כמטרה צבאית בנסיבות ששררו באותה עת. על התוקף להבחין בין מטרות צבאיות לבין אזרחים ואובייקטים אזרחיים, להימנע מתקיפות שצפויות לגרום לנזק אגבי מופרז, ולנקוט אמצעי זהירות מעשיים.
המבחן הדו-שלבי לגבי מבנה
סעיף 52(2) לפרוטוקול הנוסף הראשון מגדיר מטרות צבאיות כאובייקטים אשר לפי אופיים, מיקומם, ייעודם או השימוש בהם, תורמים תרומה ממשית לפעולה צבאית, ואשר הריסתם, לכידתם או נטרולם מעניקים יתרון צבאי מובהק בנסיבות השוררות באותה עת. שני התנאים חייבים להתקיים. מראה המבנה, בעלות אזרחית עליו או קרבתו לאתר צבאי אינם מספקים כשלעצמם תשובה למבחן זה.
סעיף 48 מחייב את הצדדים להבחין בכל עת בין אזרחים ללוחמים, ובין אובייקטים אזרחיים למטרות צבאיות. סעיף 51 אוסר להפוך אזרחים ליעד לתקיפה ואוסר על תקיפות ללא הבחנה. כללים אלה חלים בערים כשם שהם חלים בכל מקום אחר. קראו את סעיף 52 לפרוטוקול הנוסף הראשון ואת כלל ההבחנה בסעיף 48 שלו.
כיצד עקרון המידתיות מגביל תקיפה
תקיפה אסורה אם הפגיעה האגבית הצפויה באזרחים — בין אם מדובר במוות, בפציעה או בנזק לרכוש — תהיה מופרזת ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר הצפוי ממנה. זוהי החלטה המתקבלת לפני התקיפה, בהתבסס על מידע שהיה זמין באופן סביר למי שתכננו אותה או החליטו עליה. הכלל אינו נוסחה מספרית מדויקת; הוא דורש שקילה של ההשפעות האזרחיות הצפויות מול היתרון הצבאי הספציפי.
כלל 14 במשפט ההומניטרי המנהגי של הצלב האדום (ICRC) מנסח את אותו איסור על חוסר מידתיות. מניין הנפגעים בדיעבד רלוונטי להבנת מה שהתרחש, אך אין בו כשלעצמו כדי להעיד איזה נזק נצפה מראש או האם ההחלטה תאמה את הכלל.
הפרות של המגן אינן מסירות את חובות התוקף
המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר על שימוש באזרחים כמגן על מטרות צבאיות. אם ארגון חמוש ממקם מפקדה או אמצעי לחימה בתוך מבנה אזרחי, שימוש זה עשוי להיות רלוונטי לשאלה האם המבנה עומד במבחן של מטרה צבאית. עם זאת, אין בכך כדי להפוך כל מבנה סמוך ליעד מותר לתקיפה, או לקבוע מראש האם הנזק הצפוי מתקיפה מסוימת יהיה מופרז.
בכל תקיפה ותקיפה, על התוקף להחיל את הכללים על המטרה המסוימת ועל הנסיבות הקונקרטיות. הדפים הנוספים מסבירים על אמצעי זהירות ואזהרות מוקדמות, חובות המגן ואתרים מוגנים, וכן כיצד חוקרים בוחנים תקיפה.