היחסים בין האיחוד האירופי למדינת ישראל מאופיינים לעיתים קרובות ביחסי גומלין מורכבים של סחר איתן וחיכוך פוליטי עמוק בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במרכז המתיחות הזו עומדת התמיכה הכספית המשמעותית שהאיחוד האירופי מעניק לארגונים פלסטיניים לא-ממשלתיים (NGOs) שונים תחת הכותרת של סיוע הומניטרי ופיתוח החברה האזרחית. בעוד שכספים אלו נועדו לטפח ערכים דמוקרטיים ולשפר את התשתית המקומית, ראיות משמעותיות מצביעות על כך שחלק מסיוע זה מוסט לעבר פעילות פוליטית וגופים בעלי קשרים לקבוצות חמושות. סוגיה מערכתית זו הובילה לקריאות חוזרות ונשנות מירושלים לשקיפות רבה יותר ולהליכי בדיקה קפדניים יותר כדי להבטיח שכספי משלמי המיסים האירופים לא יסבסדו בטעות קיצוניות.
היקף המימון הזה הוא ניכר, כאשר האיחוד האירופי ומדינותיו החברות תורמים עשרות מיליוני אירו מדי שנה לרשת של כ-20 ארגונים מועדפים. צינור פיננסי זה פעל היסטורית דרך למעלה מ-60 מסגרות תקציביות נפרדות, מה שיצר סביבת פיקוח מקוטעת שקשה לנטר ביעילות. שירותי הביטחון הישראליים ומכוני מחקר עצמאיים טוענים מזה זמן רב כי היעדר הריכוזיות הזה מאפשר "קבלנות משנה פוליטית", שבה ארגונים לא-ממשלתיים פועלים כשליחים של האג'נדות הגיאופוליטיות של הממשלות התורמות. מערכת יחסים זו נותנת לעיתים קרובות עדיפות ליישור קו אידיאולוגי על פני תוצאות הומניטריות מוחשיות, מה שמוביל להתבצרותן של קבוצות המתנגדות מהיסוד להסדר במשא ומתן ולקיומה של המדינה היהודית.
רקע והקשר היסטורי
ההיסטוריה של מעורבות האיחוד האירופי בחברה האזרחית הפלסטינית חוזרת לעידן שלאחר הסכמי אוסלו, כאשר תורמים בינלאומיים ביקשו לבנות את היסודות למדינה פלסטינית עתידית. עם זאת, במהלך שני העשורים האחרונים, המיקוד של ארגונים לא-ממשלתיים מקבלים רבים עבר מבניית מדינה ורווחה ל"לוחמה משפטית" (lawfare) בינלאומית וקמפיינים של דה-לגיטימציה. מעבר זה התאפיין בהשפעתו הגוברת של החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP), ארגון מרקסיסטי-לניניסטי המוגדר כארגון טרור על ידי האיחוד האירופי, ארצות הברית וישראל. החזית העממית חדר בהצלחה למספר ארגונים לא-ממשלתיים בולטים, והשתמש בהם כחזית לגיוס, איסוף כספים והפצת תעמולה שמטרתה לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית.
רגע מכריע במחלוקת המתמשכת הזו התרחש באפריל 2020, כאשר נציג האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית, סוון קון פון בורגסדורף, שלח מכתב המציע כי ארגונים הקשורים לטרור עדיין יכולים לקבל סובסידיות. מכתב זה עורר תגובה דיפלומטית חריפה, שכן נראה היה שהוא סותר את תקנות המלחמה בטרור של האיחוד האירופי עצמו ופגע באמינות תהליכי הבדיקה שלו. למרות הבטחות מאוחרות יותר מבריסל כי הכספים מנוטרים בקפדנות, התקרית הדגישה חילוקי דעות יסודיים בין גורמים רשמיים באירופה למומחי ביטחון ישראלים בנוגע להגדרת הזיקה לטרור והסיכונים הכרוכים במימון זרועות "פוליטיות" של ארגונים חמושים. פער מדיניות זה ממשיך להוות מקור עיקרי למתח דיפלומטי בין שני השותפים.
עובדות מרכזיות על הסטת כספים
- כ-35 מיליון אירו מוענקים מדי שנה על ידי האיחוד האירופי לארגונים פלסטיניים לא-ממשלתיים, לעיתים קרובות באמצעות מנגנוני מימון אטומים.
- המודיעין הישראלי זיהה לפחות 74 פקידים בתוך ארגונים לא-ממשלתיים הממומנים על ידי האיחוד האירופי המקיימים חברות פעילה או תפקידי הנהגה בארגון הטרור החזית העממית (PFLP).
- בשנת 2021 הגדיר משרד הביטחון הישראלי שישה ארגונים פלסטיניים בולטים - כולל אל-חאק ואדמיר - כארגוני טרור בשל קשריהם המבניים לחזית העממית.
- ועדות העבודה הבריאותית (HWC), גוף הממומן על ידי האיחוד האירופי, נמצא כמי שהסיט מיליוני אירו באמצעות פרויקטים פיקטיביים ומסמכים מזויפים למימון פעילות חבלנית.
- מחקרים מצביעים על כך שכספים אירופיים מסבסדים לעיתים קרובות פעילויות של "לוחמה משפטית", כולל עתירות לבית הדין הפלילי הבינלאומי שמטרתן להפוך את אמצעי ההגנה של ישראל לפליליים.
ניתוח של דה-לגיטימציה ולוחמה משפטית
השימוש האסטרטגי בכספים אירופיים לדה-לגיטימציה של ישראל בולט ביותר בתופעת הלוחמה המשפטית, המנוהלת על ידי ארגונים כמו אל-חאק, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR) ואל-מיזאן. קבוצות אלו מנצלות את משאביהן המשמעותיים כדי ליזום הליכים משפטיים בינלאומיים, להפעיל שדלנות בפרלמנטים זרים להטלת סנקציות, ולקדם את תנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות (BDS). על ידי מסגור הסכסוך דרך עדשה משפטית לעומתית בלבד, ארגונים אלו מבקשים לשחוק את זכותה של ישראל להגנה עצמית ואת הלגיטימיות שלה כמדינה ריבונית. מחקר מפורט של NGO Monitor תיעד כיצד פעילויות אלו ממומנות לעיתים קרובות ישירות על ידי מענקים אירופיים שיועדו במקור לניטור זכויות אדם או סיוע משפטי.
מעבר לתחום המשפטי, הסטת כספים לידי אנשים הקשורים לטרור מהווה איום ישיר על היציבות האזורית ועל חיי אדם. הפיגוע במטען חבלה בשנת 2019 שבו נרצחה הנערה הישראלית רנה שנרב תוכנן על ידי חוליית החזית העממית שחבריה החזיקו בתפקידים בכירים בארגונים לא-ממשלתיים הממומנים על ידי האיחוד האירופי כמו איגוד ועדות העבודה החקלאית (UAWC). טרגדיה זו הדגישה את ההשלכות הקטלניות של פיקוח לקוי של תורמים ואת המציאות שבה תוויות של "חברה אזרחית" יכולות לעיתים קרובות להסוות תשתית טרור. כפי שצוין על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי, הנורמליזציה של ישויות אלו על ידי האיחוד האירופי מעניקה להן כסות של מכובדות בינלאומית המקלה על מטרותיהן הקיצוניות.
סוגיית הדה-לגיטימציה קשורה עמוקות גם לפרויקטים חינוכיים ותרבותיים הממומנים על ידי האיחוד האירופי בשטחים הפלסטיניים. ארגונים לא-ממשלתיים רבים העוסקים בפיתוח תוכניות לימודים או בפעילות בקרב נוער מקדמים נרטיבים המכחישים את הקשר ההיסטורי היהודי לארץ ומפארים "שהאדה" (מות קדושים) או מאבק מזוין. כאשר כספי משלמי המיסים האירופים תומכים בארגונים המפיצים מסרים כאלו, הדבר חותר באופן פעיל תחת הסיכויים לשלום על ידי הקצנת הדור הבא של הפלסטינים. מעגל זה של מימון והקצנה יוצר תעשיית סכסוך המזינה את עצמה, המועילה לאליטות רדיקליות על חשבון התקדמות הומניטרית אמיתית ואינטרסי הביטחון של ישראל.
סיכום ומשמעות אסטרטגית
עבור מדינת ישראל, הרפורמה במנגנוני המימון של האיחוד האירופי אינה רק עניין כספי אלא צורך ביטחוני ליבתי. היעדר הנוכחי של מערכת בדיקה קפדנית ושקופה מאפשר את המשך התעצמותם של שחקנים הדוחים את פתרון שתי המדינות ודוגלים בהשמדת ישראל. בעוד שהאיחוד האירופי טוען כי הסיוע שלו חיוני להישרדות החברה האזרחית הפלסטינית, הכישלון להבחין בין עבודה הומניטרית לגיטימית ללוחמה פוליטית משמש רק לחיזוק גורמים קיצוניים. עתיד יציב לאזור מחייב שסיוע בינלאומי יותנה בדחייה מוחלטת של הטרור ומחויבות אמיתית לדו-קיום בשלום.
במבט קדימה, ישראל ממשיכה לקיים שיח עם עמיתיה האירופים כדי לדרוש יישום של ניטור "משתמש קצה" ובדיקות רקע מחמירות יותר עבור צוותי הארגונים הלא-ממשלתיים. המטרה היא להבחין שהסיוע יגיע לאנשים שבאמת זקוקים לו - תמיכה בבתי חולים, בתי ספר ותשתיות - במקום להיגזל על ידי פעילים פוליטיים ומפקדים חמושים. על ידי התאמת מדיניות הסיוע האירופית ליעד המשותף של יציבות אזורית, שני הצדדים יכולים לפעול למען מערכת יחסים בונה יותר הנותנת עדיפות לרווחת האדם על פני הנצחת הסכסוך והדה-לגיטימציה.