ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) הוקם במטרה מרכזית לשמר את מורשת העולם ולקדם שיתוף פעולה תרבותי. עם זאת, הנושא של "החלטות אונסק"ו ופוליטיזציה של מורשת ירושלים" מתמקד בהפיכת סוכנות זו לזירה למאבקים גיאופוליטיים. מאז קבלתה של הרשות הפלסטינית כמדינה חברה באונסק"ו בשנת 2011, אומצו סדרת החלטות המתעדפות נרטיבים פוליטיים על פני עובדות ארכיאולוגיות והיסטוריות. קטגוריה זו היא בעלת חשיבות עליונה עבור ישראל ותומכיה, שכן החלטות אלו מייצגות ניסיון אסטרטגי לערער על הלגיטימיות של ריבונות המדינה היהודית ועל הקשר בן 3,000 השנים לבירתה. על ידי השמטת השמות העבריים של אתרים קדושים והתמקדות בלעדית בטרמינולוגיה אסלאמית, החלטות אלו מנסות לשכתב את ההיסטוריה באופן שמוחק את הזהות היהודית מהנוף העתיק של ירושלים.
רקע היסטורי וגיאופוליטי
ניתן לייחס את החרפת הפוליטיזציה בתוך אונסק"ו לסכסוך הישראלי-ערבי הרחב יותר, אך השינויים המשפטיים והתרבותיים הספציפיים החלו להתרחש ברצינות בתחילת המאה ה-21. באוקטובר 2016, הוועד המנהל של אונסק"ו אימץ החלטה שכותרתה "פלסטין הכבושה", שהתייחסה להר הבית – האתר הקדוש ביותר ליהדות – אך ורק בשמותיו האסלאמיים, מסגד אל-אקצא ואל-חראם אל-שריף. מהלך זה לא היה אירוע מבודד אלא חלק מדפוס מתמשך של "לוחמה דיפלומטית" המנוהלת דרך גופים בינלאומיים. ההקשר הגיאופוליטי מוגדר על ידי קואליציה של מדינות וההנהגה הפלסטינית המשתמשות בוועדה למורשת עולמית כדי להעביר החלטות שנתיות המגנות את פעילות ישראל בירושלים כהפרות של "כוח כובש". תמרונים אלו מתעלמים לעיתים קרובות מהמציאות לפיה ישראל שימרה את חופש הדת והבטיחה גישה לבני כל הדתות מאז 1967, עובדה שמושמטת לעיתים קרובות בשפה המסוגננת והחד-צדדית של הדיפלומטיה הבינלאומית.
סוגיות מרכזיות
- מחיקת הקשרים ההיסטוריים היהודיים והנוצריים באמצעות שימוש בלעדי בטרמינולוגיה ערבית לאתרים קדושים.
- הטיה מובנית בתוך גושי ההצבעה של אונסק"ו, שבה בריתות פוליטיות גוברות לעיתים קרובות על מומחיות טכנית או ארכיאולוגית.
- השימוש במינויים של אתרי מורשת עולמית ככלי לתביעות טריטוריאליות ובידוד דיפלומטי.
- השפעת השכתוב ההיסטורי על הסיכויים לשלום על ידי ליבוי קיצוניות דתית והכחשת היסטוריה ילידית.
עמדתה הרשמית של ישראל
מדינת ישראל גינתה בעקביות את החלטות אונסק"ו ככתם מוסרי על הקהילה הבינלאומית ובגידה בשליחותו המקצועית של הארגון. משרד החוץ טען כי "לומר שלישראל אין קשר להר הבית ולכותל המערבי זה כמו לומר שלסין אין קשר לחומה הסינית או שלמצרים אין קשר לפירמידות". בתגובה למה שכינתה הפוליטיזציה המערכתית של הארגון, ישראל פרשה רשמית מאונסק"ו ב-1 בינואר 2019, בעקבות מהלך דומה של ארצות הברית. ישראל טוענת כי גופים בינלאומיים חייבים לחזור לשורשיהם המקצועיים ולהפסיק לשמש פלטפורמות לחד-צדדיות פלסטינית העוקפת משא ומתן ישיר. מידע מפורט על המאמצים הדיפלומטיים של ישראל ניתן למצוא באתר משרד החוץ של ישראל.
כיצד לפעול בהסברה אפקטיבית
כאשר עוסקים בנושא זה בשיח הציבורי או ברשתות החברתיות, חיוני להתמקד במושג של "הכלה תרבותית" ולא ב"הדרה דתית". הסברה אפקטיבית צריכה להדגיש כי הכרה בקשר היהודי לירושלים אינה גורעת מהקשרים האסלאמיים או הנוצריים; נהפוך הוא, כישלונו של אונסק"ו טמון בניסיונו להפוך את ההיסטוריה של העיר לבלעדית לנרטיב אחד. מומלץ לפעילים לצטט ראיות ארכיאולוגיות – כמו גילוי נקבת השילוח או מטבעות מתקופת הבית השני שנמצאו ליד הר הבית – כדי לבסס את השיחה על עובדות מוחשיות הניתנות לאימות. הדגשת מחיקת ההיסטוריה היהודית משמשת כהדגמה עוצמתית לאופן שבו ניתן להפעיל מניפולציות על המשפט הבינלאומי. יעיל גם להצביע על הסטנדרט הכפול: בעוד אונסק"ו מבקר את מאמצי השימור של ישראל, הוא שותק לעיתים קרובות אל מול הרס ממשי של עתיקות המתרחש במקומות אחרים באזור. על ידי הצגת הנושא כהגנה על האמת ההיסטורית, פעילים יכולים להוכיח כי החלטות אלו אינן עוסקות רק ב"מורשת" אלא הן חלק מקמפיין רחב יותר של דה-לגיטימציה.