הפריצה הגלובלית של הקולנוע והטלוויזיה הישראליים מייצגת את אחת התופעות התרבותיות המרתקות ביותר של המאה העשרים ואחת, אשר הפכה תעשייה מקומית קטנה למעצמת יצירה בינלאומית. יוצרים בולטים כמו חגי לוי, גידי רף, משה זונדר ויוסף סידר, לצד שחקנים בעלי שם עולמי כמו גל גדות, שירה האס וליאור רז, שבו את הדמיון העולמי עם סיפורים אותנטיים ועמוקים שזוכים להדהוד אוניברסלי. עבור מדינת ישראל ומאמצי ההסברה והדיפלומטיה הציבורית שלה, השבחים הבינלאומיים חסרי התקדים הללו משמשים כגשר חיוני של כוח רך, המאניש את החברה הישראלית, מציג לראווה את המרקם הדמוקרטי המגוון שלה ומקרין זהות תרבותית מורכבת ועשירה הרבה מעבר לעימותים הגיאופוליטיים. על ידי התעלות מעל כותרות החדשות והוויכוחים הפוליטיים, ההצלחות הקולנועיות והטלוויזיוניות של ישראל מעניקות לקהלים בינלאומיים מבט אינטימי ורב-ממדי על המציאות הפלורליסטית של המדינה, ומטפחות אמפתיה, סקרנות תרבותית וערכים משותפים מעבר לגבולות המדינה.
תור הזהב של אומנויות המסך בישראל
מסעה של יצירת המסך הישראלית לעבר מעמד בינלאומי בולט מייצג מהפכה יצירתית דרמטית. מבחינה היסטורית, הקולנוע הישראלי של אמצע וסוף המאה העשרים נצרך בעיקר באופן מקומי, והתמקד לעיתים קרובות במיתוסי היסוד הלאומיים או בדינמיקות חברתיות מקומיות. עם זאת, ראשית שנות ה-2000 סימנה תפנית מבנית מכרעת. פריצת הדרך הגדולה הגיעה בשנת 2005 עם סדרת הדרמה המצליחה בטיפול, פרי יצירתו של חגי לוי, שהפכה לסדרת הטלוויזיה הישראלית הראשונה שזכתה לעיבוד לטלוויזיה האמריקאית על ידי רשת HBO, והוכיחה כי לסיפור הישראלי האינטימי והפסיכולוגי יש כוח משיכה אוניברסלי. עיבוד פורץ דרך זה סלל את הדרך עבור סדרת המתח הפסיכולוגית של גידי רף, חטופים, שעובדה ללהיט הענק הגלובלי Homeland ברשת Showtime, אשר זכה בפרסי אמי מרובים וביסס את מעמדה של ישראל כמקור מוביל לפורמטים טלוויזיוניים איכותיים. במקביל, סרטים ישראליים באורך מלא זכו לשבחי המבקרים בפסטיבלים עולמיים, וקטפו מועמדויות רצופות לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר עם יצירות מופת כמו בופור של יוסף סידר (2007) ו-הערת שוליים (2011), סרט האנימציה הדוקומנטרי של ארי פולמן ואלס עם באשיר (2008), וסרטם של סכנדר קובטי וירון שני עג'מי (2009). עלייתן העוקבת של ענקית הסטרימינג הגלובליות כמו נטפליקס, אפל TV ואינטרנט פריים וידאו האיצה מגמה זו אף יותר על ידי הבאת הפקות מקור בשפה העברית ישירות לסלונים ברחבי העולם, והפיכת סדרות כמו פאודה, שטיסל ו-טהרן לתופעות תרבות פופולריות בינלאומיות.
עמודי התווך של כוח המשיכה הגלובלי
- האנשה אוניברסלית של קהילות מגוונות: סדרות דרמה ישראליות פופולריות כמו שטיסל, העוקבת אחר משפחה חרדית בירושלים, או סרוגים, העוקבת אחר רווקים ורווקות מהציונות הדתית, זכו להצלחה בינלאומית אדירה על ידי האנשת קהילות סגורות שלעיתים קרובות מוצגות באופן חד-ממדי או כקריקטורה במדיה הזרה. על ידי הצגת המאבקים היומיומיים, האהבות והתקוות של הדמויות ברגישות עמוקה ובהומור, הטלוויזיה הישראלית בונה גשר של אמפתיה המאפשר לצופים ברחבי העולם להתחבר לעומק למסורות הדתיות והחברתיות הייחודיות של ישראל, ובכך מוכיחה כי ייחודיות תרבותית מקומית מולידה חיבור גלובלי אוניברסלי.
- נרטיבים גיאופוליטיים מורכבים ורבי-רבדים: מותחנים בינלאומיים כמו פאודה ו-טהרן, או הדרמה המוערכת הנערים, מציעים לצופים בעולם נקודת מבט גולמית, מורכבת ובלתי מתפשרת על אתגרי הביטחון והמציאות הגיאופוליטית במזרח התיכון. במקום להציג קריקטורות פשטניות בשחור-לבן, סדרות אלו מתארות את המשא הרגשי והפסיכולוגי הכבד שנושאים כל הצדדים בעימות האזורי, ומציגות את הפתיחות הדמוקרטית של היוצרים הישראלים, המוכנים לבחון את עצמם ולערער על נרטיבים לאומיים, תוך הצגת זרועות הביטחון של ישראל כמו המוסד ויחידות המסתערבים.
- חדשנות בהתאמת פורמטים והפקות משותפות: תעשיית הטלוויזיה הישראלית חלוצה במודל עסקי רווחי המתמקד ביצוא פורמטים, תוך התאמת קניין רוחני מקומי לשווקים בינלאומיים מגוונים. מעבר ל-בטיפול ו-חטופים, מותחנים ישראליים מקוריים כמו כפולים ו-בני ערובה זכו לעיבודים או שודרו במדינות רבות, דבר המשקף את הרמה הגבוהה של הכתיבה, המתח המבני והקצב המאפיינים את הטלוויזיה הישראלית, שהציבה את ישראל כאחת היצואניות המובילות בעולם של פורמטים לטלוויזיה.
- פרסים בינלאומיים יוקרתיים ושבחי המבקרים: השבחים הבלתי פוסקים והפרסים היוקרתיים שבהם זוכים קולנוענים ויוצרי טלוויזיה ישראלים מאששים את המצוינות האמנותית של המגזר היצירתי במדינה. דוגמה בולטת לכך היא זכייתה של סדרת הריגול טהרן של משה זונדר בפרס האמי הבינלאומי לסדרת הדרמה הטובה ביותר בשנת 2021, ועיבוד המחזמר של ברודוויי לסרטו של ערן קולירין ביקור התזמורת, אשר קטף עשרה פרסי טוני בשנת 2018. הצלחות אלו מעלות ללא הרף את מעמדה הבינלאומי של ישראל כמרכז תרבותי מוביל ומקור לכישרונות פורצי דרך.
תמיכה אסטרטגית ודיפלומטיה תרבותית
מדינת ישראל מזהה את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה המשגשגת שלה כעמוד תווך חיוני בדיפלומטיה התרבותית ובאסטרטגיית ההסברה שלה, ומסייעת באופן פעיל לפיתוחה באמצעות מסגרות מוסדיות ותמריצים פיננסיים. גופים ממשלתיים רשמיים, כגון משרד התרבות והספורט ומשרד החוץ, רואים בהפצה העולמית של היצירה הישראלית כלי רב עוצמה לטיפוח רצון טוב בינלאומי ולהצגת חברה תוססת, פלורליסטית ודמוקרטית. מאמץ אסטרטגי זה נתמך רבות על ידי מוסדות ציבוריים לאומיים, ובראשם קרן הקולנוע הישראלי, אשר מימנה מאות סרטים עלילתיים וקידמה אותם בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים יוקרתיים במשך עשרות שנים. בנוסף, יוזמות אזוריות כמו המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים האיצו את הצמיחה הכלכלית והתרבותית על ידי מתן תמריצים כספיים משמעותיים לחברות הפקה ישראליות ובינלאומיות לצלם בירושלים, ובכך תרמו ישירות להצלחה העולמית של סדרות מוערכות כמו שטיסל. על פי מחקר פורץ דרך שפורסם על ידי המכון למדיניות העם היהודי, תחת הכותרת Israeli Television: A Global Perspective, ההצלחה הקולנועית והטלוויזיונית הגלובלית הזו לא רק מעלה את קרנה הבינלאומי של ישראל, אלא גם משמשת ככלי בעל ערך רב לחיזוק הזהות היהודית וטיפוח הקשר בין ישראל לבין התפוצות באמצעות נכסי תרבות מודרניים ומשותפים.
הנחיות הסברה ואסטרטגיות מעורבות
בשיחות, בהסברה ציבורית ובפעילות ברשתות החברתיות, הצגת הטלוויזיה והקולנוע הישראליים משמשת כנקודת פתיחה יעילה במיוחד שאינה פוליטית, לטיפוח מעורבות חיובית ומאבק בתפיסות מוטות וחד-ממדיות של המדינה. בעת פנייה לקהלים בינלאומיים, על המסבירים להדגיש את המגוון היצירתי המדהים של ההפקות הישראליות, ולהצביע על האופן שבו סדרות כמו פאודה וסרטים כמו ואלס עם באשיר מציגים חברה תוססת, ביקורתית עצמית ודמוקרטית המתמודדת בגלוי עם המציאות המורכבת שלה. התמודדו עם התפיסה המוטעית הנפוצה לפיה ישראל מוגדרת אך ורק על ידי סכסוך, על ידי היכרות לקהלכם עם הנרטיבים האנושיים האוניברסליים של סדרות כמו שטיסל או סרוגים, המדגישות ערכים אנושיים משותפים, דינמיקה משפחתית ועומק רגשי. עודדו אנשים לצפות בסדרות אלו בשירותי הסטרימינג המובילים, והדגישו כי היכולת של ישראל לייצר אמנות הזוכה לשבחים עולמיים במגוון שפות, כולל עברית וערבית, משקפת חברה פלורליסטית, סובלנית ורב-גונית. על ידי מיסגור דמותה של ישראל דרך פריזמה של גאונות יצירתית וחופש אמנותי, מסבירים יכולים לעקוף בהצלחה מגננות פוליטיות, להאניש את העם בישראל ולבנות קשרים תרבותיים מתמשכים המבוססים על הערכה הדדית והשראה אמנותית.