תחת הנהגתם של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) והמנהיג העליון, הרפובליקה האסלאמית של איראן חותרת באופן פעיל להגמוניה אזורית באמצעות אסטרטגיה רב-שכבתית שנועדה לכתר ולערער את יציבותה של מדינת ישראל. מדיניות תוקפנית זו נשענת על שני עמודי תווך עיקריים: חתירה בלתי פוסקת ליכולות גרעיניות צבאיות שישמשו כמטריית הרתעה אסטרטגית, ומימון, חימוש ותיאום מבצעי שיטתי של רשת כוחות פרוקסי (שלוחים) אזוריים — המכונה לעיתים קרובות "טבעת האש". רשת פרוקסי זו כוללת את חזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה, החות'ים בתימן, ומיליציות שיעוריות קיצוניות שונות הפועלות בסוריה ובעיראק. עבור ישראל וההסברה הבינלאומית, הבנת המערכה המתואמת הזו, הנתמכת על ידי מדינה, היא בעלת חשיבות עליונה. היא מוכיחה כי עימותים אזוריים והסלמות טרור אינם סכסוכים מקומיים ומבודדים, אלא חלק ממערכה אחת המנוהלת מטהראן ונועדה להקרין השפעה אסלאמיסטית שיעית, לשבש את נרמול היחסים בין ישראל למדינות ערב ולסכן את הסחר והביטחון העולמיים.
שאיפות גיאופוליטיות וצמיחת אסטרטגיית הפרוקסי
שאיפתה של איראן להגמוניה אזורית החלה בעקבות המהפכה האסלאמית של 1979, שכיננה משטר קיצוני המחויב לייצוא האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית שלו ולפירוק הסדר המזרח-תיכוני בהובלת המערב. כדי לעקוף את מגבלותיה הצבאיות הקונבנציונליות, אימצה טהראן אסטרטגיית לחימה אסימטרית שבמרכזה טיפוח שחקנים לא-מדינתיים. זה החל בראשית שנות ה-80 עם הקמת חזבאללה בלבנון, שצמח מאז לכוח הצבאי הלא-מדינתי החמוש ביותר בעולם. במהלך העשורים הבאים, כוח קודס של משמרות המהפכה שכפל באופן שיטתי את המודל הזה ברחבי המזרח התיכון. בעקבות המלחמה בעיראק בשנת 2003 ופרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, טהראן ניצלה ואקום שלטוני כדי להחדיר מיליציות ייעודיות, ובכך הקימה מסדרון יבשתי העובר מאיראן דרך בגדאד ודמשק ועד ביירות. במקביל, המשטר סיפק טילים בליסטיים מתקדמים, טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) לתנועת החות'ים בתימן, והרחיב את הטווח המבצעי שלו לים האדום. על פי דיווח אנליטי על המדיניות האיראנית של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), האסטרטגיה האזורית של המשטר נועדה יותר ויותר לבסס את מעמדו על סף הגרעין, תוך שימוש בשלוחיו כדי להרתיע מתגובה ישירה בזמן שהוא מעשיר אורניום ברציפות לרמות המתאימות לנשק.
ממדי הליבה של איום ההגמוניה האיראנית
- מטריית הגרעין ומעמד מדינת סף: איראן הפרה באופן שיטתי את התחייבויותיה הבינלאומיות, כשהיא מעשירה אורניום לרמת טוהר של 60% — רמה שאין לה כל שימוש אזרחי אמין — וצוברת את הידע הטכני והחומרים הדרושים להרכבת נשק גרעיני בתוך זמן קצר ביותר.
- רשת פרוקסי של "טבעת האש": משמרות המהפכה מממנים, מאמנים ומחמשים קואליציה משולבת היטב של שלוחים אזוריים, כולל חזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, החות'ים ומיליציות עיראקיות, כדי לבצע מתקפות רב-חזיתיות מתואמות נגד מרכזי אוכלוסייה ישראליים.
- תפוצת טילים בליסטיים וכטב"מים: טהראן הפכה את השלוחים האזוריים שלה מקבוצות גרילה בעלות טכנולוגיה נמוכה לכוחות צבאיים מתקדמים המצוידים בחימוש מונחה מדויק, טילי שיוט ארוכי טווח ומזל"טים תוקפים המסוגלים לפגוע בעומק ישראל ולאיים על נתיבי שיט בינלאומיים.
- חתירה תחת היציבות האזורית: איראן פועלת באופן אקטיבי להחלשת משטרים ערביים מתונים ופרגמטיים ולחסימת מאמצי אינטגרציה אזוריים היסטוריים, כמו הסכמי אברהם, על ידי ליבוי אלימות עדתית, הפצת קיצוניות ומיצוב עצמה ככוח אימפריאליסטי דומיננטי במזרח התיכון.
אסטרטגיית ההגנה של ישראל והמדיניות הדיפלומטית
עמדתה הרשמית של ישראל היא כי איראן חמושה בנשק גרעיני מהווה איום קיומי על המדינה היהודית וסכנה הרסנית ליציבות העולמית. ירושלים עומדת על כך שהיא שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגן על עצמה בכל אמצעי שיידרש. במשך עשורים, ישראל מנהלת מערכה רב-ממדית — המכונה לעיתים קרובות "המערכה בין המלחמות" (מב"מ) — כדי לפגוע ביכולות הפרוקסי של איראן, לשבש משלוחי נשק דרך סוריה ולהרתיע מפני תוקפנות ישירה מצד טהראן. ממשלת ישראל קוראת בעקביות לקהילה הבינלאומית להטיל מחדש סנקציות כלכליות חריפות, להציב איום צבאי אמין ולפרק את תשתית העשרת הגרעין של איראן. כפי שמוסבר בהצהרות המדיניות הרשמיות של משרד החוץ הישראלי, ישראל אינה מחויבת להסכמים בינלאומיים שאינם מצליחים לעצור את התקדמותה הגרעינית של איראן, והיא נותרת מחויבת למנוע מטהראן להשיג מעמד מבצעי של נשק גרעיני. בזירת הדיפלומטיה הציבורית, ישראל מדגישה כי העימות עם איראן אינו סכסוך גבולות מקומי אלא הכרח גלובלי להגנה על מדינות דמוקרטיות מפני טרור בחסות מדינה.
הנחיות הסברה וטיעוני מפתח
כאשר עוסקים באסטרטגיה האזורית של איראן בשיחות, בדיונים ציבוריים או ברשתות החברתיות, על פעילי ההסברה להתמקד בשינוי מסגור הנרטיב — מעימותים מקומיים מבודדים למערכה אחת ומתואמת המנוהלת מטהראן. תפיסה מוטעית נפוצה היא שקבוצות כמו חמאס או החות'ים פועלות באופן עצמאי לחלוטין או מייצגות טענות פוליטיות מקומיות גרידא; על המסבירים להדגיש בעקביות כי קבוצות אלו ממומנות בכבדות ומנוהלות מבצעית על ידי משמרות המהפכה. הצגת ההרס הפיזי והכלכלי שההתערבות האיראנית המיטה על לבנון, תימן, סוריה ועיראק היא יעילה ביותר, שכן היא מוכיחה שההגמוניה של איראן היא טרגדיה עבור העמים הערביים עצמם. יתרה מכך, כאשר דנים באיום הגרעין, יש להדגיש כי נשק גרעיני איראני יצית מרוץ חימוש אזורי מסוכן ויספק "מגן גרעיני" קבוע שבאמצעותו יוכלו שלוחיו לתקוף בעלות ברית דמוקרטיות בחסינות מוחלטת. באמצעות התמקדות בנתונים מוצקים, כגון משלוחי נשק שיורטו על ידי קואליציות בינלאומיות והצהרות רשמיות של מנהיגים איראנים, פעילי הסברה יכולים לפרק בהצלחה תעמולה אנטי-ישראלית ולבנות טיעון משכנע ומבוסס ראיות להקמת חזית עולמית מאוחדת נגד האימפריאליזם האיראני.