ההליכים המשפטיים שנפתחו נגד מדינת ישראל בפורומים בינלאומיים מייצגים שלב חסר תקדים של "לוחמה משפטית" (lawfare) שנועדה לנצל ולחמש את מנגנוני הצדק הבינלאומי כדי לבודד, לפגוע בלגיטימיות ולהגביל את זכותה הריבונית של ישראל להגנה עצמית. קטגוריה זו מספקת ניתוח מקיף ואקדמי של ההליכים המתנהלים בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) ובבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), תוך הערכת תוקפם המשפטי, המניעים הגיאופוליטיים שמאחוריהם והשחיקה השיטתית של סטנדרטים משפטיים אובייקטיביים על ידי גורמים פוליטיים. עבור תומכי ישראל והעוסקים בהסברה, הבנת הדקויות של תיקים אלה היא חיונית. היא מעבירה את השיח מעבר להאשמות רגשיות ומבססת את ההסברה על עקרונות משפטיים מבוססים, המדגימים כיצד התנהלותה הצבאית של ישראל תואמת לחלוטין את המשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL) ומדגישה את המוסר הכפול המוחל אך ורק כלפי המדינה היהודית.
רקע על ההליכים המשפטיים הבינלאומיים
גל התביעות המשפטיות הנוכחי נגד ישראל התגבש בעקבות הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023. בדצמבר 2023 פתחה דרום אפריקה בהליכים ב-ICJ מכוח אמנת רצח העם, תוך ניסיון לעוות את אופי הפעולות הצבאיות ההגנתיות של ישראל בעזה ולהציגן כבעלות כוונה ומעשים של רצח עם. בעקבות זאת, במאי 2024, הגיש תובע ה-ICC בקשה לצווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט, בקשה שהסתיימה בהוצאת הצווים על ידי לשכת קדם-המשפט הראשונה ב-21 בנובמבר 2024. תיקים אלה אינם מתקיימים בחלל ריק; הם מייצגים שיא של מאמץ בן עשרות שנים מצד מדינות עוינות וארגונים לא-ממשלתיים להשתמש בגופים שיפוטיים בינלאומיים כדי לעקוף משא ומתן דיפלומטי ולכפות פתרונות חד-צדדיים. התקדים ההיסטורי של גופים אלה, שהוקמו כדי למנוע מעשי זוועה ולהעמיד לדין פושעי מלחמה אינדיבידואליים, נפגע כעת קשות עקב הפיכתם לזירות קרב פוליטיות שבהן מדינות דמוקרטיות המתמודדות עם לחימה אסימטרית כפופות לבחינה עוינת ואינטנסיבית, בעוד שארגוני טרור והמדינות התומכות בהם חומקים מאחריות.
סוגיות משפטיות מרכזיות בניתוח
- עיוות מושג הכוונה לרצח עם: הרף המשפטי להוכחת "כוונה לרצח עם" לפי אמנת רצח העם משנת 1948 הוא גבוה במיוחד, ומצריך הוכחה כי שחקן התכוון להשמיד קבוצה "כולה או חלקה". התביעה של דרום אפריקה נשענת על "דפוס התנהגות" סלקטיבי ומעוות לחלוטין במקום להוכיח כוונה ספציפית, תוך התעלמות מהצעדים הנרחבים של ישראל להקל על העברת סיוע הומניטרי ולפנות אזרחים מאזורי לחימה.
- הפרת עקרון המשלימות (Complementarity): עקרון המשלימות הוא עמוד תווך מרכזי של אמנת רומא, וקובע כי ל-ICC יש סמכות שיפוט רק כאשר מערכות משפט לאומיות "אינן רוצות או אינן מסוגלות" לחקור בכנות. בהוצאת הצווים, ה-ICC עקף את מערכת המשפט הצבאית ומערכת בתי המשפט העצמאית והמוערכת של ישראל, ובכך קבע תקדים מסוכן לכל המדינות הדמוקרטיות.
- היעדר הסכמה לסמכות שיפוט של ה-ICC: ישראל אינה מדינה חברה באמנת רומא, והרשות הפלסטינית אינה בעלת מעמד של מדינה ריבונית תחת המשפט הבינלאומי היכולה להאציל סמכות שיפוט טריטוריאלית לבית הדין, מה שמציב את טענת הסמכות של ה-ICC כנטולת תוקף משפטי.
- לחימה אורבנית וסטנדרטים כפולים אסימטריים: ההליכים המשפטיים נוטים להתעלם באופן עקבי מהדוקטרינה הצבאית המכוונת של חמאס, הכוללת הטמעת נכסים צבאיים בתוך תשתית אזרחית, בתי חולים ובתי ספר כדי למקסם נפגעים אזרחיים כאסטרטגיית יחסי ציבור, ובכך מעוותים את הערכות המידתיות.
עמדתה המשפטית הרשמית ואסטרטגיית ההגנה של ישראל
אסטרטגיית ההגנה של ישראל נשענת איתן על דחיית ההאשמות הפוליטיות ועל עמידה על ריבונותה, שלטון החוק החזק שלה ומחויבותה לנורמות המשפטיות הבינלאומיות. בתגובה לחריגת הסמכות של ה-ICC, הגישה ישראל ערעורים רשמיים על סמכות השיפוט לפי סעיף 19 לאמנת רומא, בטיעון כי לבית הדין אין סמכות בשל היעדר טריטוריה פלסטינית ריבונית והפרה בוטה של עקרון המשלימות. העמדה הרשמית של ישראל מתועדת בהרחבה בפורטל של משרד החוץ, ומפורטת בפירוט מקיף בפורטל Israel and International Law portal, המתווה את הנימוקים המשפטיים של המדינה, ההנחיות המבצעיות לפעילות צבאית והעצמאות של גופי החקירה המשפטיים שלה. במקביל, ב-ICJ, ישראל הגנה בתוקף על התנהלותה. ב-14 במרץ 2026 הגישה ישראל את הכתב המנגד הרשמי שלה (Counter-Memorial), המפריך באופן מדוקדק את טענותיה של דרום אפריקה לרצח עם על ידי הצגת העובדות לפיהן פעולותיה הצבאיות מכוונות נגד חמאס ולא נגד האוכלוסייה האזרחית, ותוך הצגת הוכחות אמפיריות למאמציה ההומניטריים הנרחבים. מאמץ הגנה זה נתמך על ידי בעלות ברית דמוקרטיות; למעשה, מספר מדינות, כולל ארצות הברית, הונגריה ופיג'י, הגישו declarations of intervention to the ICJ רשמיות, בטיעון כי על בית הדין לשמור על רף משפטי גבוה במיוחד להוכחת כוונה לרצח עם וכי עליו לשקול את המציאות המורכבת של לחימה עירונית אסימטרית.
כיצד לפעול בהסברה הציבורית
כדי להסביר ביעילות את עמדתה של ישראל בנוגע להליכים המשפטיים הבינלאומיים, חיוני להעביר את הדיון מהאשמות רגשיות לעובדות משפטיות מדויקות. על פעילי ההסברה להדגיש את עקרון המשלימות, ולציין כי ישראל היא מדינה דמוקרטית בעלת מערכת משפט חזקה ועצמאית לחלוטין החוקרת ומעמידה לדין באופן פעיל מקרים של חריגה מהפקודות, מה שהופך כל התערבות של ה-ICC לחריגה פוליטית ולא לצעד משפטי לגיטימי. בעת התייחסות לתיק רצח העם ב-ICJ, יש להדגיש כי בעלות ברית כמו ארצות הברית והונגריה טענו רשמית כי הוכחת רצח עם דורשת רף גבוה במיוחד של כוונה ספציפית, דבר שאינו קיים כלל בפעולותיה ההגנתיות של ישראל נגד חמאס. הזכירו לבני שיחכם כי חמאס משתמש במכוון בתשתיות אזרחיות כדי למקסם נפגעים – טקטיקה המכונה שימוש במגינים אנושיים, המהווה פשע מלחמה בוטה. לבסוף, הדגישו כי השימוש לרעה בגופים משפטיים בינלאומיים ככלי ל"לוחמה משפטית" פוליטית פוגע ביושרתה של מערכת המשפט הבינלאומית עצמה, שוחק את המוסדות שהוקמו כדי להגן על זכויות אדם והופך אותם לנשק נגד דמוקרטיות ריבוניות.