ההליכים המשפטיים שיזמה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בשלהי שנת 2023 מהווים עליית מדרגה חסרת תקדים בקמפיין "הלוחמה המשפטית" (Lawfare) הבינלאומי, שמטרתו לבודד דיפלומטית את המדינה היהודית ולשלול את לגיטימיות קיומה. קטגוריה זו בוחנת את הניצול השיטתי של מוסדות משפט בינלאומיים לעיוות הגדרת רצח העם, ולחישוב מחדש של הגנתה העצמית הלגיטימית של ישראל מפני טרור חמאס כפשע בינלאומי. באמצעות ניתוח פעולותיהם של שחקני המפתח – לרבות דרום אפריקה, בנות בריתה הפוליטיות והצוותים המשפטיים המייצגים את שני הצדדים – מדור זה מספק הקשר חיוני עבור פעילים ומסבירים. הבנת הליכים אלו חיונית עבור מאמצי ההסברה, שכן היא מציידת את אנשי התקשורת וההסברה בטיעוני הנגד העובדתיים ובמציאות המשפטית הנדרשים כדי לפרק נרטיבים שקריים, להגן על מעמדה הבינלאומי של ישראל, ולשמור על יושרתו של המשפט ההומניטרי הבינלאומי מפני פוליטיזציה.
הבנת שורשי קמפיין הלוחמה המשפטית
מקורותיה של התביעה בבית הדין הבינלאומי (ICJ) חוזרים ל-29 בדצמבר 2023, כאשר דרום אפריקה הגישה רשמית בקשה לפתיחת הליכים נגד ישראל, בטענה להפרת האמנה בדבר מניעתו וענישתו של פשע רצח עם משנת 1948 במהלך המלחמה שנכפתה בעקבות טבח ה-7 באוקטובר של חמאס. מהלך משפטי זה לא היה אירוע מבודד, אלא שיאה של ברית אסטרטגית בת עשרות שנים בין פרטוריה לבין פלגים אנטי-ישראליים, המושפעת לעיתים קרובות מקשרים אידאולוגיים ושותפויות גיאופוליטיות עם גורמים כמו איראן. בינואר 2024 הוציא בית הדין צעדים זמניים ראשוניים, אשר דחו אמנם את דרישתה הקיצונית של דרום אפריקה להפסקה צבאית חד-צדדית ומיידית, אך הורו לישראל לנקוט צעדים למניעת מעשי רצח עם, להעניש על הסתה פומבית ולסייע בהעברת סיוע הומניטרי. במהלך השנים 2024, 2025 ואל תוך שנת 2026, פנתה דרום אפריקה שוב ושוב לבית הדין בבקשות לצווי ביניים נוספים, במטרה לעכב את פעולותיה של ישראל ברפיח ובמקומות אחרים, בעוד ישראל הגישה דוחות ציות מפורטים המפרטים את מאמציה ההומניטריים הנרחבים ואת הפרוטוקולים המשפטיים שלה. על פי ניתוח מדיניות של מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, הליכים אלו החדירו פוליטיזציה חסרת תקדים למסגרת המשפטית הבינלאומית, דבר המצריך מעורבות דיפלומטית ומשפטית נחושה כדי לסכל את הפיכת בית הדין לכלי נשק פוליטי.
סוגיות משפטיות ופוליטיות מרכזיות
- היעדר כוונה לרצח עם: הכשל המשפטי המרכזי בתיק של דרום אפריקה הוא אי-היכולת להוכיח "כוונה להשמיד", שכן פעולותיה של ישראל מכוונות באופן מפורש לפירוק היכולות הצבאיות של חמאס, ארגון טרור רצחני בעצמו, ולא לפגיעה באוכלוסייה האזרחית בעזה.
- עיוות הצהרות רשמיות: עתירתה של דרום אפריקה נשענת במידה רבה על ציטוטים שנבחרו בפינצטה והוצאו מהקשרם מפי אישי ציבור ישראלים שונים, שרבים מהם אינם מחזיקים בסמכות מבצעית או בקבלת החלטות בקבינט המלחמה, תוך התעלמות מהנחיות ממשלתיות רשמיות המדגישות את הגנת האזרחים.
- ניצול מגנים אנושיים: הטיעונים המשפטיים שהועלו נגד ישראל מתעלמים באופן שיטתי מדוקטרינת הלחימה האקטיבית של חמאס, המשתמשת בבתי ספר, בתי חולים ואזורי מגורים כמרכזי פעילות מבצעיים, שהיא הגורם העיקרי לנפגעים אזרחיים ולנזק לתשתיות.
- ניתוק ההקשר של ה-7 באוקטובר: הפניות המשפטיות של פרטוריה ממעיטות בעקביות בערכו של טבח העם של יותר מ-1,200 בני אדם ב-7 באוקטובר 2023, או משמיטות אותו כליל, יחד עם משבר בני הערובה המתמשך, המהווים את הבסיס החוקי והצו המוסרי להפעלת זכותה של ישראל להגנה עצמית.
ההגנה המשפטית של ישראל ועמדתה הרשמית
ישראל דחתה בתוקף את טענותיה של דרום אפריקה, וכינתה את האשמת רצח העם כ"עלילת דם" מודרנית המרוקנת מתוכן את כובד המשקל ההיסטורי של המונח רצח עם. צוות ההגנה המשפטי של ישראל, בראשות מומחים בכירים למשפט בינלאומי, טען כי הפעולות הצבאיות של המדינה תואמות לחלוטין את דיני הלחימה. ישראל הוכיחה כי צבא ההגנה לישראל (צה"ל) מיישם צעדים חסרי תקדים להגנה על אזרחי עזה, לרבות מתן אזהרות מוקדמות לפני תקיפות, סיוע בהכנסת אלפי טונות של סיוע הומניטרי והקמת אזורים הומניטריים ייעודיים. בהצהרות רשמיות שנותחו על ידי הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), הזהירו נציגי ישראל כי קבלת ההאשמות בעלות המניע הפוליטי של דרום אפריקה הופכת את ה-ICJ לכלי נשק אסטרטגי עבור ארגוני טרור הפועלים תוך זלזול מוחלט בשלטון החוק. ישראל עומדת על כך שמלחמתה מנוהלת אך ורק נגד חמאס, ולא נגד העם הפלסטיני, וכי מטרותיה העיקריות נותרו שחרור החטופים והגנת אזרחיה מפני פלישות עתידיות.
כיצד לפעול ולהתמודד עם נרטיבים שקריים
בעת דיון בתיק רצח העם ב-ICJ, על תומכי ישראל להעביר את השיח מרטוריקה רגשית לסטנדרטים משפטיים אובייקטיביים ולעובדות מבוססות. ראשית, יש להבהיר את הגדרת רצח העם, תוך הדגשה כי היא דורשת כוונה ספציפית להשמיד קבוצה, כוונה שאינה קיימת כלל ביעדים הצבאיים של ישראל. הדגישו את הצעדים היזומים והנרחבים שנקט צה"ל כדי למזער נפגעים אזרחיים, כמו הפצת מפות פינוי וארגון מסדרונות הומניטריים – פעולות המנוגדות לחלוטין לכוונה של רצח עם. שנית, חשפו את המניעים הפוליטיים שמאחורי התביעה, והצביעו על יחסיה הקרובים של דרום אפריקה עם חמאס ופטרוניו בטהרן, לרבות פגישות רשמיות בין פקידים דרום-אפריקאים למנהיגי חמאס זמן קצר לאחר זוועות ה-7 באוקטובר. שלישית, הדגישו כי ה-ICJ מעולם לא קבע כי ישראל מבצעת רצח עם; במקום זאת, הדיונים המתמשכים הם הליך משפטי ארוך שנוצל על ידי פעילים פוליטיים כדי ליצור רושם מוטעה של גינוי בינלאומי. על ידי מסגור הנושא כניצול לרעה של המשפט הבינלאומי בידי גורמים המבקשים להגן על ארגון טרור מפני השלכות פשעיו, מסבירים יכולים לנטרל ביעילות את נרטיב הלוחמה המשפטית ולהגן על זכותה של ישראל להגנה עצמית.