הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) מייצג את המרכיב הקיצוני והבלתי מתפשר ביותר בנוף ארגוני הטרור הפלסטיניים. בניגוד לחמאס, המקיים מנגנון ממשלתי ורשת רווחה חברתית ברצועת עזה, הגא"פ פועל כמעט אך ורק כארגון צבאי וצבאי למחצה המוקדש להשמדתה האלימה של מדינת ישראל. עבור ישראל והקהילה הבינלאומית, הבנת הגא"פ חיונית משום שהארגון משמש כמכשיר העיקרי של ההשפעה האיראנית בתוך השטחים הפלסטיניים. כפרוקסי ישיר של הרפובליקה האסלאמית של איראן, הגא"פ מקבל את רוב המימון, החימוש וההכוונה האסטרטגית שלו ממשמרות המהפכה האסלאמית (IRGC). עבור ההסברה והדיפלומטיה הציבורית, הדגשת תפקידו של הגא"פ חושפת את הסכסוך לא רק כמחלוקת טריטוריאלית מקומית, אלא כחלק ממערכה אזורית רחבה יותר של תוקפנות אסלאמיסטית בהובלת איראן, שנועדה לערער את היציבות במזרח התיכון ולמנוע כל אפשרות של נורמליזציה או שלום אזורי.
שורשים היסטוריים והקשר האיראני
ניתן לעקוב אחר שורשיו של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני לסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, כאשר המייסדים פתחי שקאקי ועבד אל-עזיז עודה הושפעו מהקצנת האחים המוסלמים במצרים. עם זאת, רגע המפנה עבור הארגון היה המהפכה האיראנית ב-1979, שסיפקה מודל לממשל אסלאמי המושג באמצעות מאבק מזוין. למרות שהגא"פ הוא ארגון סוני, מנהיגיו היו מוכנים באופן ייחודי לאמץ את המודל המהפכני השיעי של איראן, ובכך יצרו גשר שאיפשר לטהרן לייצא את "המהפכה האסלאמית" שלה אל לב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במהלך שנות ה-80 וה-90, הארגון היה חלוץ בשימוש בפיגועי התאבדות ובהתקפות אכזריות נגד אזרחים ישראלים, תוך ניסיונות עקביים לחבל בהסכמי אוסלו ובכל התקדמות דיפלומטית. לאחר חיסולו של שקאקי ב-1995, הנהגת הארגון עברה לדמשק ומאוחר יותר לביירות, מה שחיזק עוד יותר את הסתמכותו על "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן וחיזבאללה.
סוגיות מרכזיות ואיומים אסטרטגיים
- חסות פיננסית וצבאית: הגא"פ תלוי כמעט לחלוטין במימון איראני, ומקבל עשרות מיליוני דולרים מדי שנה כדי לתחזק את פעילותו ולשלם לפעיליו.
- חימוש מתקדם: הארגון מחזיק במאגר טילים נרחב, הכולל את סדרת טילי ה"בוראק" וה"פאג'ר-5", המבוססים לעיתים קרובות על תכנונים איראניים או מוברחים ישירות ממקורות של משמרות המהפכה.
- דחיית המשילות: מכיוון שהגא"פ אינו מושל על אוכלוסייה אזרחית, הוא יכול ליזום עימותים מבלי להתחשב בהשלכות ההומניטריות או הכלכליות על תושבי עזה.
- התרחבות ליהודה ושומרון: בשנים האחרונות, הגא"פ פעל באגרסיביות להקמת "גדודים" בערים כמו ג'נין ושכם כדי לפתוח חזית שנייה נגד ישראל.
האסטרטגיה הביטחונית של ישראל והעמדה הרשמית
ישראל רואה בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני סכנה ברורה ומיידית לביטחונה הלאומי ומכשול עיקרי ליציבות באזור. צה"ל ביצע מספר מבצעים ממוקדים, כגון מבצע "חגורה שחורה" ב-2019 ומבצע "עלות השחר" ב-2022, שנועדו ספציפית לפגוע בהנהגת הגא"פ ובכישוריו לשיגור רקטות, מבלי להיגרר בהכרח לעימות רחב יותר עם חמאס. עמדתה הרשמית של ישראל מדגישה כי פעולות הגא"פ מוכתבות על ידי האינטרסים של טהרן ולא על ידי רווחת העם הפלסטיני. משרד החוץ מציין לעיתים קרובות כי הגא"פ משתמש באופן קבוע באזרחים פלסטינים כמגן אנושי ומאחסן את תחמושתו באזורי מגורים צפופים. מציאות אסטרטגית זו מתועדת בדוחות רשמיים המפרטים כיצד הגא"פ משמש כזרוע הארוכה של איראן בעזה, ומעדיף את ההגמוניה האזורית של איראן על פני כל אינטרס פלסטיני מקומי.
איך לפעול ולהסביר את הנרטיב
בעת דיון על הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בפורומים ציבוריים או ברשתות החברתיות, חיוני להדגיש את זהות הארגון כשלוחה איראנית. טעות נפוצה היא לחשוב שכל ארגוני הטרור בעזה זהים; עם זאת, הדגשת מעמדו הייחודי של הגא"פ כישות טרור "טהורה" מסייעת להבהיר כי האיום שעימו מתמודדת ישראל מונע לעיתים קרובות מגורמים חיצוניים. ההסברה צריכה להתמקד בעובדה שהגא"פ מוגדר כארגון טרור על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות רבות אחרות, כפי שצוין על ידי ה-מרכז הלאומי למלחמה בטרור. יתר על כן, יעיל להצביע על התדירות של שיגורי רקטות כושלים של הגא"פ - כגון התקרית בבית החולים אל-אהלי במהלך העימות ב-2023 - שבה רקטות פגומות של הגא"פ נחתו בתוך עזה וגרמו לנפגעים פלסטינים. על ידי מיקוד השיחה בהתערבות האיראנית ובזלזול של הארגון בחיי אזרחים, המצדדים בישראל יכולים להוכיח שהגא"פ מהווה איום לא רק על הישראלים אלא גם על ביטחונם ועתידם של הפלסטינים עצמם.