האוניברסיטה העברית בירושלים מוכרת מזה זמן רב כמעצמה עולמית לחדשנות מדעית וכלכלית, וקנתה לעצמה שם של ממש כ"מפעל" לייצור חתני פרס נובל. בלב לבה של מורשת אינטלקטואלית זו נמצאת עבודתו האקדמית המוקדמת של דניאל כהנמן, פסיכולוג שמחקרו פורץ הדרך ערער את היסודות המסורתיים של המדע הכלכלי. זמן רב לפני שהוענק לו פרס נובל למדעי הכלכלה בשנת 2002, החל כהנמן את מסעו האקדמי כסטודנט ולאחר מכן כפרופסור בירושלים, שם הניח את התשתית להבנת המוגבלויות הקוגניטיביות של האדם. דווקא בתוך קהילה אינטלקטואלית ישראלית תוססת זו ניסח כהנמן את התיאוריות הפסיכולוגיות המרכזיות שיגשרו בסופו של דבר על הפער בין הפסיכולוגיה האנושית לבין התיאוריה הכלכלית.
כהונתו האקדמית של כהנמן באוניברסיטה העברית התאפיינה בסקרנות בלתי נדלית לגבי האופן שבו אנשים אמיתיים מקבלים החלטות בתנאים של אי-ודאות ולחץ. גישה זו עמדה בניגוד מוחלט למודלים הכלכליים השליטים של אמצע המאה העשרים, אשר הניחו כי בני אדם פועלים תמיד כסוכנים רציונליים לחלוטין, או "הומו אקונומיקוס" (Homo economicus). באמצעות שילוב של מחקר פסיכולוגי אמפירי קפדני בחקר קבלת החלטות, קרא כהנמן תיגר על הנחות נאו-קלאסיות אלו וביסס פרדיגמה חדשה. פרסומיו המוקדמים והוראתו בירושלים הציתו מהפכה קוגניטיבית אשר הגדירה מחדש, בסופו של דבר, את האופן שבו אנשי אקדמיה, קובעי מדיניות ומוסדות פיננסיים מנתחים התנהגות אנושית ברחבי העולם כולו.
רקע היסטורי ואבני דרך אקדמיות מוקדמות
כדי להבין את שורשי הכלכלה ההתנהגותית, יש לבחון את חייו המוקדמים של כהנמן ואת קשריו העמוקים למוסד האקדמי המוביל בישראל, שבו רכש את השכלתו המדעית הראשונה. כהנמן, שנולד בתל אביב בשנת 1934, בילה את ילדותו בצרפת לפני ששב לארץ ישראל תחת המנדט הבריטי בשנת 1946, ונרשם בסופו של דבר ללימודי פסיכולוגיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. עם סיום לימודיו בשנת 1954, שירת כהנמן בענף הפסיכולוגיה של צבא הגנה לישראל, שם פיתח מערכת ראיונות מובנית ועמידה במיוחד עבור מתגייסים, אשר נותרה בשימוש במשך עשרות שנים. ניסיון מעשי זה במדידת תכונות אישיות ושיפוט אנושי הפך לאבן יסוד בגישתו האמפירית לפסיכולוגיה.
לאחר השלמת לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1961, חזר כהנמן לאוניברסיטה העברית והצטרף כמרצה למחלקה הצעירה לפסיכולוגיה. במהלך שנות ה-60 התמקד מחקרו בעיקר בתפיסה חזותית, קשב ומאמץ מנטלי, עבודה שהגיעה לשיאה בספרו המשפיע מאוד משנת 1973, "קשב ומאמץ" (Attention and Effort). כשהוא פועל בסביבה המפרה של האוניברסיטה, הוא הקים מעבדת אישונים (פופילומטריה) מתקדמת ביותר, תוך שימוש בהתרחבות האישון כמדד פיזיולוגי ישיר לעומס קוגניטיבי. מחקר חדשני זה הוכיח כי למוח האנושי יש קיבולת קוגניטיבית מוגבלת — מציאות פיזיולוגית שתהווה מאוחר יותר בסיס לתיאוריות שלו על קיצורי דרך קוגניטיביים והטיות בקבלת החלטות.
עובדות מפתח בקריירה של כהנמן באוניברסיטה העברית
- מסע אקדמי מכונן: דניאל כהנמן השלים את לימודי התואר הראשון שלו בפסיכולוגיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1954, וחזר אליה כפרופסור בשנת 1961 כדי לסייע בהקמת המחלקה לפסיכולוגיה בעלת השם העולמי שלה.
- ניצוץ השותפות: באביב 1969 הזמין כהנמן את עמוס טברסקי להרצות בסמינר המוסמך שלו באוניברסיטה העברית, אירוע שסימן את תחילתה הרשמית של שותפות אינטלקטואלית אגדית שנמשכה עשרות שנים.
- פיתוח היוריסטיקות הליבה: בעת שעבדו יחד בירושלים, זיהו השניים מספר קיצורי דרך קוגניטיביים בסיסיים, ובהם היוריסטיקת הזמינות והיוריסטיקת היציגות, המסבירים כיצד בני אדם מקבלים החלטות בתנאי אי-ודאות.
- ניסוח תיאוריית הערך: מושגי היסוד של תיאוריית הערך (Prospect Theory), המוכיחה כי בני אדם מטבעם סולדים מהפסד ומעריכים רווחים והפסדים באופן שונה, פותחו ונכתבו במהלך שנות עבודתם המשותפת באוניברסיטה העברית.
ניתוח מדעי של מורשת כהנמן-טברסקי
התרומה המדעית של עבודתו של דניאל כהנמן באוניברסיטה העברית טמונה בפירוק השיטתי של מודל הסוכן הרציונלי ששלט בכלכלה הקלאסית. יחד עם עמוס טברסקי, כהנמן הוכיח כי השיפוט האנושי נשלט על ידי קיצורי דרך קוגניטיביים אינטואיטיביים, המכונים היוריסטיקות, אשר מובילים לעיתים קרובות לשגיאות והטיות שיטתיות. לדוגמה, במאמרי המופת שלהם שנכתבו במהלך תקופתם בירושלים, הם ניתחו את "היוריסטיקת היציגות", שבה אנשים מעריכים את ההסתברות לאירוע על סמך מידת התאמתו לסטראוטיפ. כדי לקרוא עוד על מסעו הביוגרפי של כהנמן ועל מאמצי השותפות שלו, בקרו ב-הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library). מחקרם הוכיח כי קיצורי דרך קוגניטיביים אלו אינם טעויות אקראיות, אלא סטיות מובנות וצפויות מראש מהרציונליות, שניתן למדל אותן באופן מתמטי.
פריצת דרך תיאורטית זו הגיעה לשיאה בפיתוח תיאוריית הערך (Prospect Theory), אבן יסוד בכלכלה התנהגותית המתארת כיצד אנשים בוחרים בין חלופות הסתברותיות הכרוכות בסיכון. הכלכלה המסורתית הניחה כי אנשים מקבלים החלטות על סמך הערך המוחלט של התוצאות, אך כהנמן וטברסקי הוכיחו כי בני אדם מעריכים בפועל אפשרויות ביחס לנקודת התייחסות מסוימת, תוך התמקדות ברווחים והפסדים נתפסים ולא בעושר הכולל שלהם. תופעה זו, המכונה "רתע מהפסד" (שנאת הפסד), מגלה כי הכאב הפסיכולוגי של הפסד חזק בערך פי שניים מהעונג שברווח. לתיאור אישי מפורט של שנים ראשונות אלו ושל האופן שבו תיאוריות אלו לבשו צורה, תוכלו לקרוא את רשמיו של כהנמן עצמו ב-עמוד הביוגרפיה של פרס נובל. שינוי פרדיגמה זה החליף את המושג המופשט של אדם רציונלי לחלוטין במודל מציאותי של התנהגות אנושית, ובכך הוליד תחום מחקר חדש לגמרי.
סיכום ומשמעות למורשת האקדמית של ישראל
מורשת הקריירה האקדמית המוקדמת של דניאל כהנמן היא עדות לסביבה המדעית ברמה העולמית שמטפחים מוסדות האקדמיה בישראל, ובמיוחד האוניברסיטה העברית בירושלים. כאחד מבוגריה וחברי הסגל המהוללים ביותר של האוניברסיטה, הצלחתו של כהנמן מדגישה את יכולתה הייחודית של המדינה להצמיח הישגים אינטלקטואליים פורצי דרך. המחקר שנולד במסדרונות הקמפוסים בהר הצופים ובגבעת רם הפעיל השפעה עמוקה ומתמשכת על הכלכלה העולמית, המדיניות הציבורית והאסטרטגיה התאגידית. כדי ללמוד עוד על ההישגים המצוינים של חוקרי האוניברסיטה, בקרו ב-עמוד הפרסים וההוקרה של האוניברסיטה העברית. מורשת זו ממשיכה למשוך כישרונות מובילים מכל רחבי העולם ומבססת את מעמדה של ירושלים כמרכז בינלאומי מוביל למחקר מדעי.
בסופו של דבר, סיפורו של דניאל כהנמן ושורשי הכלכלה ההתנהגותית מדגימים כיצד למחקר ישראלי מקומי יכולה להיות השפעה עולמית אדירה. באמצעות ההוכחה כי מדע הקוגניציה וההתנהגות הכלכלית שזורים זה בזה באופן עמוק, מיצבה האוניברסיטה העברית בירושלים את עצמה כחלוצה ומובילה בתחום ששינה מאז מן היסוד את הממשל המודרני ואת עיצוב השווקים. עבור ישראל, מורשת זו משמשת מקור לגאווה לאומית עצומה ודוגמה מובהקת למצוינות אקדמית הממשיכה להוות השראה לדורות הבאים של חוקרים. תפקידה של האוניברסיטה כ"מפעל לפרסי נובל" אינו רק אבן דרך היסטורית, אלא מחויבות מתמשכת לחשיפת אמיתות המשפרות את מצבו של האדם בכל רחבי העולם.