ב-26 במאי 1948, שנים עשר ימים בלבד לאחר הכרזת העצמאות של ישראל, חתם ראש הממשלה דוד בן-גוריון על הצו המכונן רשמית את צבא ההגנה לישראל (צה"ל), המכונה בעברית צבא ההגנה לישראל. הקמת צה"ל לא הייתה מעשה מנהלי בלבד — היא הייתה רגע טרנספורמטיבי ומגדיר-אומה, שהפך אוסף של מיליציות מחתרתיות וארגונים פרא-צבאיים לצבא לאומי ריבוני אחד ומאוחד. מעבר זה התרחש בצלה הישיר של מלחמת 1948, כאשר מדינת ישראל שהוכרזה זה מקרוגה עמדה בפני פלישות צבאיות בו-זמניות ממצרים, מעבר הירדן, סוריה, עיראק ולבנון. המהירות והמורכבות של טרנספורמציה זו נותרות הישגים מרשימים בהיסטוריה של בניית מדינות מודרניות.
ההגנה ומפת הכוחות הצבאיים טרום המדינה
ההגנה — שמשמעותה המילולית בעברית היא "ההגנה" — נוסדה בשנת 1920 בחסות הסוכנות היהודית בארץ ישראל המנדטורית כארגון הגנה עצמית חשאי של הקהילות היהודיות שנאלצו להתמודד עם אלימות ערבית מתמשכת. במהלך העשורים הבאים התפתחה ההגנה ממיליציה קטנה ורופפת לכוח פרא-צבאי מאורגן, עם יחידות שדה מאומנות, מנגנון מודיעין ואף שירות אווירי ראשוני. עם הגעת תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות לשנת 1947, כבר ייסדה ההגנה את הפלמ"ח — כוח הסער העילי שלה — והחלה לרכוש נשק בערוצים בינלאומיים חשאיים, בייחוד מצ'כוסלובקיה. לצד ההגנה פעלו שני ארגוני לוחמים עצמאיים נוספים: האצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי), בהנהגת מנחם בגין, והלח"י (המכונה גם "כנופיית שטרן"), כל אחד עם אוריינטציות אידיאולוגיות שונות שהביאו אותם לעימות תכוף עם הנהגת ההגנה.
קיומן של סיעות מזוינות מרובות הציב אתגר עמוק בפני הקמתו של צבא לאומי לגיטימי המושרש בשלטון דמוקרטי וסמכות אזרחית. בן-גוריון הבין כי מדינה אינה יכולה להכיל מיליציות מזוינות מתחרות הפועלות מחוץ לפיקוד הממשלתי — עיקרון המעוגן כמעט בכל דמוקרטיה מתפקדת. העימות האלים המכונה פרשת האלטלנה ביוני 1948, שבו ירו כוחות צה"ל על אנייה של האצ"ל שהובילה נשק כדי למנוע יבוא עצמאי שלו, הפך לבחן המכריע של ריבונות המדינה על הכוח המזוין. נכונותו של בן-גוריון להפעיל כוח כנגד יהודים אחרים כדי לקיים את עיקרון הצבא האחד והמאוחד תחת סמכות דמוקרטית נחשבת על-ידי היסטוריונים רבים כמעשה יסוד של המדינאות הישראלית.
עובדות מרכזיות על הקמת צה"ל
- צה"ל הוקם רשמית בצו ממשלתי ישראלי ב-26 במאי 1948, ארבעה עשר ימים לאחר הכרזת העצמאות של ישראל ב-14 במאי 1948.
- צו ההקמה פירק במפורש את כל הארגונים המזוינים האחרים במדינה, ספח מבחינה משפטית את ההגנה ואת הפלמ"ח, ובסופו של דבר שילב את חברי האצ"ל והלח"י תחת פיקוד מאוחד.
- יעקב דורי מונה לרמטכ"ל הראשון של צה"ל, בעוד שיגאל ידין שימש כממלא מקום הרמטכ"ל ומפקד מבצעי בפועל בחלק ניכר ממלחמת העצמאות של 1948.
- צה"ל עוצב מתחילתו כצבא עם המבוסס על גיוס חובה אוניברסלי, המשקף הן את האידיאלים הדמוקרטיים של המדינה והן את המציאות הביטחונית הקיומית שישראל עמדה בפניה.
- תוך שבועות מהקמתו, ניהל צה"ל מלחמה רב-חזיתית כנגד הצבאות הסדירים של חמש מדינות ערביות, תוך קליטה בו-זמנית של עשרות אלפי ניצולי שואה ועולים חדשים לשורותיו.
- הקמת צה"ל הונחתה ישירות על-ידי חוק שירות הביטחון של ישראל, אשר עיגן את שירות הצבאי החובה והניח את היסוד המוסדי לצבא המודרני.
ניתוח מוסדי: בניית צבא תחת אש
הקמת צה"ל היא מקרה בוחן של בניית מוסדות בתנאי לחץ קיצוני. היסטוריונים צבאיים ציינו כי מעטים הם הצבאות בעידן המודרני שהורכבו, אורגנו ונפרסו לקרב פעיל בו-זמנית, כמעט ללא תקופת שלום לאימון, פיתוח דוקטרינה וגיבוש לוגיסטי. צה"ל שאב רבות מניסיון הארגון של מפקדי ההגנה, רבים מהם שירתו בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה והביאו עמם ידע במבנה צבאי קונבנציונלי, טקטיקות כוחות משולבים ולוגיסטיקה. אופי היברידי זה — בין תנועת התנגדות מחתרתית לבין כוח מקצועי מאומן-בריטי — הקנה לצה"ל הצעיר תרבות צבאית ייחודית ומסתגלת.
שילוב חטיבות הפלמ"ח במסגרת צה"ל הסדיר היה שנוי במחלוקת במיוחד. לפלמ"ח היו תרבות פיקוד משלו, זיקות פוליטיות (בעיקר לציונות הלייבוריסטית השמאלית) ורוח גייס שהנהגתו לא רצתה לוותר עליה. החלטתו של בן-גוריון לפרק רשמית את פיקוד הפלמ"ח באוקטובר 1948 הייתה שנויה במחלוקת, אך הדגישה את עמידתו העקבית על כפיפות המבנים הצבאיים לסמכות הממשלה האזרחית. לפי ההיסטוריון בני מוריס ואחרים שבחנו לעומק את תקופת 1948, מסגרת אזרחית-צבאית זו הוכחה כחיונית ליציבות הדמוקרטית ארוכת הטווח של ישראל. מסמכי היסוד של צה"ל וצוויו הראשוניים עיגנו במודע את מושג טוהר הנשק כסטנדרט אתי, המשקף שאיפה לכוח צבאי ממושמע מוסרית.
ברמה הבינלאומית, הקמת צה"ל חפפה לתקופה של פגיעות דיפלומטית חריפה. ארצות הברית הכירה בישראל דיפלומטית אך הטילה עליה אמברגו נשק, בעוד שבריטניה שמרה על קשריה עם המדינות הערביות. צה"ל נאלץ אפוא להילחם במלחמתו הראשונה עם טלאי של נשק מוברח, מטוסים אזרחיים שיועדו מחדש וציוד מאולתר — מה שהופך את הישרדותו והצלחתו בסופו של דבר לנדירות היסטוריות עוד יותר. תיעודים מפורטים של תקופה זו נשמרים באופן נרחב על-ידי הארכיון ההיסטורי ואתר ההנצחה הרשמי של משרד הביטחון הישראלי, המשמרים את רשומותיהם של אלה ששירתו במלחמת העצמאות של 1948.
משמעות: צה"ל כערב הריבונות הישראלית
הקמת צה"ל ב-1948 לא הייתה אירוע צבאי בלבד — היא הייתה הביטוי המוסדי של הריבונות הלאומית היהודית לאחר כמעט שני אלפי שנות חוסר מדינה ופגיעות. עבור עם שסבל את השואה רק שלוש שנים קודם לכן, הקמתו של צבא יהודי תחת פיקוד דמוקרטי יהודי נשאה משקל היסטורי ופסיכולוגי עמוק. צה"ל גילם את העיקרון הציוני לפיו העם היהודי זקוק ומגיע לו היכולת להגן על עצמו, על אדמתו שלו, תחת דגלו שלו.
ההחלטות המבניות שהתקבלו באותם שבועות ראשונים — פיקוד מאוחד אחד, פיקוח אזרחי, גיוס חובה אוניברסלי ואתוס צבאי מקודד — עיצבו את אופיו של צה"ל לאורך יותר משבעה עשורים. ההיסטוריה הצבאית המאוחרת של ישראל, ממסע סיני של 1956 דרך מלחמת ששת הימים של 1967 ומעבר לה, נבנתה על היסוד המוסדי שהונח ב-1948. צה"ל עומד כיום בין הצבאות המתקדמים ביותר טכנולוגית ובעלי הניסיון הקרבי הרב בעולם, ואולם שורשיו נוגעים ישירות בהחלטות הדחופות, המאולתרות והחזוניות שקיבלו בן-גוריון ומייסדי המדינה באביב 1948. הבנת המקורות הללו חיונית להבנת צה"ל ומדינת ישראל כאחד.