התורה השומרונית, המוכרת גם כחומש השומרוני, מייצגת את אחד העדים החשובים והעתיקים ביותר של הטקסט המקראי, אשר נשמר בקפידה על ידי הקהילה השומרונית בישראל במשך למעלה משני אלפי שנים. כתב קודש ייחודי זה, המכיל את חמשת חומשי התורה, ממלא תפקיד חיוני בביקורת המקרא ובבלשנות היסטורית. בעוד שהוא חולק את רובו המוחלט של תוכנו עם נוסח המסורה היהודי, הוא נבדל ממנו באלפי אופנים – קטנים כגדולים – ומציע צוהר מרתק אל המחלוקות הכיתתיות של העת העתיקה. נוסח זה, שנכתב בכתב ייחודי וארכאי, נותר עדות חיה לנוף הטקסטואלי המגוון של ארץ ישראל הקדומה.
מקורותיו והתפתחותו ההיסטורית של החומש השומרוני
השומרונים, או "שומרים" (במשמעות של שומרי התורה), מייחסים את מוצאם לשבטי ישראל הצפוניים, אפרים ומנשה, אשר נותרו בארץ לאחר הכיבוש האשורי. בניגוד ליהדות הרבנית המרכזית, שאימצה את הכתב הארמי המרובע במהלך גלות בבל, השומרונים שמרו באדיקות על הכתב העברי הקדום כאלפבית המקודש שלהם. כתב זה נותר מרכיב בלתי נפרד מזהותם הדתית ומשמש עד היום בטקסי התפילה ובספרי התורה הכתובים בכתב יד. הקונצנזוס המחקרי מצביע על כך שהחומש השומרוני התגבש כמסורת טקסטואלית מובחנת ועצמאית בשלהי תקופת הבית השני, בסביבות המאה השנייה לפני הספירה.
התגבשות זו התרחשה על רקע התפתחויות אזוריות עזות ומחלוקות תיאולוגיות סביב מיקומו הנכון של המקדש המרכזי לה' בארץ ישראל. גילוי מגילות מדבר יהודה באמצע המאה העשרים סיפק ראיות מונומנטליות המאששות את העומק ההיסטורי ואת קדמוניותה של המסורת השומרונית. ארכאולוגים גילו בקומראן קטעי מקרא המציגים מאפיינים טקסטואליים "קדם-שומרוניים" מובהקים, ובכך הוכיחו כי מספר זרמים טקסטואליים מקבילים התקיימו זה לצד זה ביהודה העתיקה. תגליות מהפכניות אלו ערערו ביעילות על ההנחה האקדמית ארוכת השנים לפיה הגרסה השומרונית הייתה רק העתק מאוחר ומשובש של נוסח המסורה היהודי.
הבדלים עובדתיים מרכזיים בטקסט ובכתב
אף על פי שהתורה השומרונית ונוסח המסורה היהודי חולקים את רובו המוחלט של תוכנם, ההבדלים ביניהם הם שיטתיים ביותר ומצביעים על התפתחויות תיאולוגיות והיסטוריות עמוקות. חילוקי גרסאות אלו מקיפים שינויים אורתוגרפיים, ניואנסים דקדוקיים קלים ושינויים תיאולוגיים גדולים המגדירים את זהותה של כל קבוצה. ההבדל החזותי ניכר מיד בכתב, שכן האותיות השומרוניות שונות לחלוטין מן האותיות המרובעות של העברית המודרנית. הבנת ההבדלים הללו דורשת בחינה מעמיקה הן של האבולוציה הלשונית והן של הפולמוס ההיסטורי בין ירושלים להר גריזים.
- הכתב המקודש: התורה השומרונית כתובה באלפבית שומרוני ייחודי, המהווה המשך ישיר של הכתב העברי הקדום ששימש בישראל שלפני גלות בבל, בעוד שנוסח המסורה משתמש באותיות המרובעות שמקורן בארמית.
- המקדש המרכזי: המחלוקת התיאולוגית המשמעותית ביותר נוגעת למיקומו של המקדש הנבחר, כאשר התורה השומרונית מדגישה באופן שיטתי את הר גריזים במקום את ירושלים.
- עשרת הדיברות: בגרסה השומרונית של עשרת הדיברות נוסף דיבר עשירי חדש לחלוטין, המצווה במפורש על הקמת מזבח בהר גריזים והקרבת זבחים עליו.
- חישובים כרונולוגיים: החומש השומרוני מציג תוחלת חיים גנאלוגית שונה וחישובים כרונולוגיים שונים בספר בראשית, וכתוצאה מכך ציר זמן קצר משמעותית מבריאת העולם ועד המבול בהשוואה לנוסח המסורה.
ניתוח טקסטואלי משווה ותגליות אקדמיות
ניתוח מדוקדק של חילוקי הנוסח מגלה כשישת אלפים הבדלים בין החומש השומרוני לנוסח המסורה. רובם המכריע של שינויים אלו הם אורתוגרפיים, ועניינם כתיב מלא שבו הוסיפו השומרונים אמות קריאה כדי להקל על הקריאה ולמנוע הגייה שגויה. עם זאת, ההבדלים העמוקים ביותר הם שינויים אידיאולוגיים מכוונים שנועדו לתמוך בתיאולוגיה השומרונית, ובמיוחד בקדושתו של הר גריזים כמקדש הלגיטימי היחיד. לדוגמה, בדברים י"ב, י"ד, נוסח המסורה משתמש בלשון עתיד "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'", בעוד שהגרסה השומרונית משתמשת בלשון עבר "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ה'". הבדל לשוני זה מנותח לעומק בחיבורים מדעיים העוסקים בהיסטוריה של נוסח המקרא, כדוגמת אלו המופיעים בערך על החומש השומרוני באנציקלופדיה בריטניקה.
שינוי עדין זה בזמן הפועל משקף את האמונה השומרונית כי הבחירה האלוהית בהר גריזים הושלמה כבר בימי יהושע, ולא נותרה בחירה עתידית המזוהה עם דוד וירושלים. יתרה מזאת, שילובו של הר גריזים בעשרת הדיברות בשמות כ' ובדברים ה' מדגים ניסיון שיטתי לרומם את ההר לדרגה הגבוהה ביותר של סמכות מקראית. כדי לאפשר תוספת זו, איחדו השומרונים את הדיבר היהודי הראשון שעניינו אמונה באל עם הדיבר השני שעניינו איסור עבודת אלילים, וזאת על מנת לשמור על עשרה דיברות בדיוק. אסטרטגיות טקסטואליות אלו ממחישות כיצד קהילות עתיקות התאימו מורשות מקראיות משותפות כדי לעגן את גבולותיהן הקהילתיים המובחנים ואת נאמנויותיהן האזוריות. בחינה מפורטת של עשרת הדיברות הללו ושינוייהם ניתנת ללימוד במדריך עשרת הדיברות של הספרייה היהודית המקוונת (JVL).
חשיבות מודרנית ומורשת תרבותית בישראל
החומש השומרוני הוא הרבה יותר מכתב יד עתיק; זהו מסמך חי הממשיך להגדיר את זהותה הדתית של הקהילה השומרונית המודרנית בישראל. קהילה זעירה זו, המונה פחות מאלף נפשות ומתגוררת בעיקר בכפר קריית לוזה שעל הר גריזים ובעיר הישראלית חולון, משמשת גשר חיוני לעברה המקראי של ישראל. שימור הכתב העתיק שלהם וטקסי ספרי התורה שלהם מדגיש את המרקם העשיר של החיים הכיתתיים שאפיין בעבר את ארץ ישראל בעת העתיקה. ההכרה של מדינת ישראל המודרנית בקהילה השומרונית וההגנה עליה מדגישות את מחויבותה של המדינה לשימור מיעוטים תרבותיים ודתיים ייחודיים. מוסדות אקדמיים בישראל וברחבי העולם ממשיכים לחקור את התורה השומרונית, מתוך הכרה בערכה שאין שני לו לשחזור תולדות נוסח המקרא ומקורות המסורות הדתיות של בני ישראל, כפי שצוין בסקירת הר גריזים של הספרייה היהודית המקוונת (JVL).