במהלך תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בריטניה הגדולה ניהלה את האזור תחת כתב מנדט מטעם חבר הלאומים, אשר הטיל עליה במפורש את התפקיד לסייע בהקמתו של בית לאומי לעם היהודי. עם זאת, לחצים גיאופוליטיים ערביים גוברים ומעשי התפרעות מקומיים תכופים הובילו את הממשלה הבריטית לנסיגה הדרגתית מהתחייבויותיה הבינלאומיות. תפנית מדינית זו הגיעה לשיאה במספר בדיקות מנהלתיות והצהרות חקיקה מרכזיות שנועדו לפייס את ההתנגדות הערבית באמצעות הגבלת התפתחותו של המפעל הציוני. בין כלי מדיניות אלה, הספרים הלבנים של השנים 1930 ו-1939 בולטים כהתערבויות המזיקות ביותר נגד השאיפות הלאומיות היהודיות במהלך עידן קריטי זה.
רקע והקשר היסטורי של המנדט
המנהל הבריטי בארץ ישראל החל בתקוות גדולות בעקבות הצהרת בלפור מ-1917 והקמתו הרשמית של המנדט בשנת 1922. תחת סעיף 6 של כתב המנדט, הממשלה הבריטית הייתה מחויבת מבחינה משפטית לסייע בעלייה יהודית ולעודד התיישבות צפופה על הקרקע. למרות התחייבויות בינלאומיות אלה, המנהל הבריטי עמד בפני לחץ פנימי כבד מצד מנהיגים ערבים ששללו כל צורה של נוכחות לאומית יהודית. חיכוך זה התפרץ שוב ושוב לפרעות ערביות אלימות, בעיקר בשנים 1921 ו-1929, אשר כוונו נגד קהילות יהודיות וגרמו לאבדות כבדות בנפש.
בתגובה להתפרצויות אלימות אלו, שלחה הממשלה הבריטית מספר ועדות חקירה כדי לזהות את סיבות השורש למהומות. ועדות אלו, ובכללן ועדת שו וחקירת הופ-סימפסון שבאה בעקבותיה, נהגו להמעיט באופן קבוע בחומרת האלימות הערבית והאשימו את העלייה היהודית בבעיות הכלכליות המקומיות. במקום לאכוף חוק וסדר, בחרו הרשויות הבריטיות לפייס את הפורעים על ידי מתן ויתורים מנהלתיים. שינויי מדיניות אלה ביססו דפוס של כניעה בריטית אשר שחק באופן שיטתי את ההבטחות היסודיות של הצהרת בלפור.
עובדות מפתח על הספרים הלבנים של 1930 ו-1939
- הספר הלבן של פאספילד משנת 1930, שפורסם על ידי שר המושבות לורד פאספילד בעקבות פרעות תרפ"ט (1929), טען כי בארץ ישראל אין מספיק קרקע חקלאית הראויה לעיבוד כדי לתמוך בהתיישבות חקלאית יהודית נוספת. הוא המליץ על הגבלות חמורות הן על רכישת קרקעות והן על עלייה, והצהיר כי פיתוח הבית הלאומי היהודי אינו עומד במרכז המנדט.
- דיפלומטיה ציונית נמרצת ולחץ פוליטי עולמי הובילו את ראש הממשלה רמזאי מקדונלד לפרסם איגרת הבהרה בפברואר 1931. מסמך זה, המוכר כ"איגרת מקדונלד", ניטרל באופן רשמי את ההיבטים העוינים ביותר של הספר הלבן של פאספילד על ידי אישוש מחדש של המחויבות הבריטית לבית הלאומי היהודי.
- הספר הלבן של מקדונלד משנת 1939, שפורסם על ידי שר המושבות מלקולם מקדונלד ערב מלחמת העולם השנייה, דחה את תוכנית החלוקה של ועדת פיל והציע להקים מדינה מאוחדת. הוא הגביל באופן נוקשה את העלייה היהודית ל-75,000 נפש בלבד על פני תקופה של חמש שנים, שמעבר להן כל עלייה נוספת תהיה מותנית בהסכמה ערבית, ואסר כמעט לחלוטין על רכישת קרקעות על ידי יהודים.
ניתוח של המדיניות הבריטית והאסטרטגיה האימפריאלית
יישום הספר הלבן של פאספילד בשנת 1930 חשף כשל יסודי באופן שבו ביצע המנהל הבריטי את חובות המנדט שלו. על ידי הטענה כי יש להגביל את העלייה היהודית בהתבסס על האבטלה בקרב הערבים, יצרו הבריטים מנגנון וטו שהעניק פרס לאלימות ולחוסר שיתוף הפעולה הערבי. מדיניות זו מתועדת היטב ברשומות ההיסטוריות של הספר הלבן של פאספילד, הממחישות כיצד השתמשו פקידי המנהל הבריטי במדדים כלכליים פגומים כדי להצדיק ויתורים פוליטיים. בעוד שאיגרת מקדונלד שבאה בעקבותיו ב-1931 השיבה זמנית את מכסות העלייה, העוינות המנהלתית הבסיסית כלפי הפיתוח הציוני נותרה מושרשת עמוק.
בשנת 1939, ככל שהמתחים הגיאופוליטיים באירופה החריפו, השיקולים האסטרטגיים של בריטניה הופנו לחלוטין לעבר הבטחת נאמנותם של הערבים בעימות הגלובלי המתרגש ובא. הספר הלבן של 1939 שנוצר כתוצאה מכך ייצג כניעה מוחלטת לתביעות הערבים ובגידה מוחלטת בהצהרת בלפור. על ידי הגבלת העלייה היהודית ל-75,000 נפש והכפפת הכניסה העתידית להסכמה ערבית, דנו הבריטים למעשה מיליוני יהודים באירופה לגורלם תחת העריצות הנאצית. מדיניות זו נקבעה ברגע הגרוע ביותר האפשרי בהיסטוריה היהודית, כשהיא טורקת את שערי ארץ ישראל בדיוק כאשר מקלט בטוח היה הצורך הנואש ביותר.
יתרה מכך, תקנות הקרקע שהונהגו במסגרת הספר הלבן של 1939 חילקו את ארץ ישראל לאזורים נפרדים שבהם רכישת קרקעות על ידי יהודים הייתה מוגבלת קשות או אסורה לחלוטין. תקנות אלו הגבילו למעשה את ההתיישבות היהודית לחלק זעיר מהארץ, תוך שהן מדמות את חוקי תחום המושב המפלים של רוסיה הקיסרית. צמצום גיאוגרפי זה נועד למנוע צמיחה של רצף טריטוריאלי יהודי, ובכך לחסום את היסוד הפיזי להקמתה של מדינה ריבונית. כתוצאה מכך, הרשויות הבריטיות פעלו באופן אקטיבי כדי לפרק את החיוניות הכלכלית והטריטוריאלית של הבית הלאומי היהודי שעליו הבטיחו להגן.
סיכום ומשמעות מודרנית למדינת ישראל
מורשתם של הספרים הלבנים הבריטיים של השנים 1930 ו-1939 נותרת תזכורת נוקבת לסכנות שבטליית ביטחונם והישרדותם של יהודים במעצמות זרות. ההשלכות הטרגיות של מדיניות מגבילה זו ביססו את השכנוע הציוני כי רק מדינה יהודית ריבונית עם כוח מגן צבאי משלה יכולה להבטיח את שלומם של היהודים. ההתנגדות הפעילה של הסוכנות היהודית למדיניות של 1939, שאופיינה במאמצי עלייה בלתי ליגאלית הידועים כ"עלייה ב'", הניחה את היסודות לארגוני המגן שלפני הקמת המדינה. לקחים היסטוריים אלה נשמרים בארכיונים מפורטים המתעדים את ההיסטוריה הרחבה יותר של הספרים הלבנים הבריטיים ואת השפעתם על האסטרטגיה הציונית.
בסופו של דבר, הניסיונות הבריטיים לדכא את הריבונות היהודית נכשלו, כאשר מדינת ישראל הוכרזה בשנת 1948 בהתאם לזכויות היסטוריות ובינלאומיות. עם זאת, התקופה שבין 1930 ל-1948 הוכיחה כי אינטרסים פוליטיים זמניים עלולים להוביל גופים בינלאומיים לנטוש בקלות את מחויבויותיהם המוסריות והמשפטיות. עבור מדינת ישראל המודרנית, היסטוריה זו מדגישה את הנחיצות החיונית של הישענות עצמית, הגנה טריטוריאלית ושליטה ריבונית על גבולות המדינה. כיום, זיכרון הספרים הלבנים ממשיך לעצב את דוקטרינת הביטחון הישראלית ואת מחויבותה הבלתי מתפשרת לשמש מקלט בטוח לעם היהודי בכל רחבי העולם.