הסכסוך בין ישראל לאיראן מאופיין זה מכבר כמלחמת צללים בעלת סיכונים גבוהים, המנוהלת בעיקר באמצעות שלוחים, לוחמת סייבר ומבצעי מודיעין. במרכז המאבק הזה עומדת תוכנית הגרעין האיראנית, שממשלת ישראל ובעלות ברית מערביות רבות רואות בה איום קיומי ישיר על היציבות האזורית. בין השנים 2010 ל-2020, סדרה של חיסולים ממוקדים מדויקים ומתואמים היטב הביאה לחיסולם של מספר מדענים איראנים ובכירים צבאיים שהיו מעורבים ישירות במחקר ופיתוח גרעיני. מבצעים אלה נועדו לסלק פיזית מומחיות מדעית קריטית ובו-זמנית להפעיל לחץ פסיכולוגי על ההנהגה האיראנית ועל הקהילה הטכנית שלה.
הקשר היסטורי ואיום הגרעין
מאז תחילת שנות ה-2000, הקהילה הבינלאומית עוקבת אחר פעילותה הגרעינית של איראן בדאגה גוברת לגבי יישומים צבאיים פוטנציאליים ויכולות העשרה. למרות הטענות האיראניות כי תוכניתם תוכננה כולה למטרות אנרגיה אזרחית, דוחות מודיעין מסוכנויות שונות הצביעו על מאמץ מרוכז להשיג פריצת דרך גרעינית. ישראל, בפרט, טענה כי איראן חמושה בנשק גרעיני תערער באופן יסודי את המזרח התיכון ותעודד קבוצות קיצוניות ברחבי העולם. כתוצאה מכך, אומצה אסטרטגיה רב-ממדית הכוללת סנקציות דיפלומטיות, חבלה בסייבר כמו נגיף הסטוקסנט (Stuxnet), והתערבויות פיזיות חשאיות כדי לעכב את התקדמות התוכנית לזמן בלתי מוגבל.
עובדות מרכזיות
- המערכה החלה רשמית ב-12 בינואר 2010, עם חיסולו של מסעוד עלי-מוחמדי באמצעות מטען שהופעל מרחוק.
- השיטות שנוצלו במהלך העשור כללו "מטעני עלוקה" מגנטיים שהוצמדו לכלי רכב, תקיפות מבוססות אופנועים וכלי נשק המופעלים מרחוק.
- היעד הבכיר ביותר היה מוחסן פח'ריזאדה, ראש פרויקט אמאד (AMAD) והאסטרטג הגרעיני הראשי של איראן.
- איראן האשימה בעקביות את המוסד הישראלי במבצעים אלה, אם כי פקידים ישראלים שמרו באופן מסורתי על מדיניות של עמימות.
- המבצעים בלטו בדיוקם הכירורגי, והתרחשו לעיתים קרובות לאור יום בלב טהראן.
הגל הראשון של המבצעים (2010–2012)
השלב הראשוני של המערכה התמקד במספר דמויות בולטות שהיו חיוניות לתשתית הגרעינית ולתהליכי ההעשרה של איראן. ב-29 בנובמבר 2010, מג'יד שהריארי חוסל ופריידון עבאסי-דוואני נפצע בשני פיגועי מטען נפרדים אך כמעט בו-זמניים בבירה. שהריארי היה דמות מפתח בניהול מחזור הדלק עבור מתקני הגרעין של איראן, מה שהפך את סילוקו למכה טכנית משמעותית למשטר. בעקבות זאת, בשנת 2012, חוסל מוסטפא אחמדי רושאן, מומחה לכימיה וסגן מנהל מתקן ההעשרה בנתנז. מבצעים מוקדמים אלה הפגינו רמה גבוהה של חדירה מודיעינית לתוך איראן, והדגישו את הפגיעויות הקיצוניות של הפרויקטים הצבאיים הרגישים ביותר של המשטר.
חיסולו של מוחסן פח'ריזאדה ב-2020
לאחר הפסקה של מספר שנים, הדמות המשמעותית ביותר בתולדות הגרעין של איראן, מוחסן פח'ריזאדה, חוסל במארב מתוחכם בנובמבר 2020. פח'ריזאדה, שכונה לעיתים קרובות אבי הפצצה הגרעינית האיראנית, הנהיג את פרויקט אמאד החשאי ונותר עמוד תווך מרכזי של הממסד המדעי והצבאי. הוא הותקף בעת שנסע בשיירה ליד העיירה אבסרד, מזרחית לטהראן, במבצע שעשה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ביותר. דיווחים מכלי תקשורת מרכזיים מצביעים על כך שמכונת ירייה הנשלטת בלוויין, המשתמשת בבינה מלאכותית וזיהוי פנים, שימשה לביצוע המבצע. אירוע זה סימן את שיאו של עשור של מבצעים שנועדו לערוף את ראש הנהגת מאמצי החימוש של איראן מבלי שנתפס ולו סוכן אחד בשטח.
ניתוח אסטרטגי ויעילות מבצעית
הרציונל האסטרטגי מאחורי מבצעים אלה חורג הרבה מעבר לסילוק פשוט של מדענים בודדים ממעבדות המחקר שלהם. על ידי פגיעה בליבה האינטלקטואלית של התוכנית, גורמים חשאיים שואפים ליצור אקלים של פחד וחשדנות המעכב גיוס ושיתוף פעולה פנימי. תקיפות כאלו גם מאלצות את הממשלה האיראנית להפנות משאבים משמעותיים לביטחון פנים וסיכול ריגול במקום לקידום גרעיני טכני. אנליסטים רבים טוענים כי פעולות אלו, בשילוב עם סנקציות בינלאומיות, עיכבו ביעילות את לוח הזמנים לפריצת דרך גרעינית פוטנציאלית של איראן במספר שנים. הדיוק של התקפות אלו שימש גם להבכת מנגנון הביטחון האיראני, וחשף את חוסר יכולתם להגן על הנכסים הלאומיים היקרים ביותר שלהם מפני התערבות זרה.
חשיבות גלובלית וסיכום
החיסולים הממוקדים של מדעני גרעין איראנים נותרו מרכיב מגדיר בנוף הביטחוני המודרני של המזרח התיכון ובדוקטרינת המנע. פעולות אלו מייצגות מחויבות למניעת תפוצה גרעינית באמצעים לא קונבנציונליים כאשר נראה שהדיפלומטיה והסנקציות הגיעו לקצה גבול יכולתן. בעוד איראן ממשיכה בפעילויות ההעשרה שלה, המורשת של מבצעים חשאיים אלה מדגישה את המתח המתמשך בין התקדמות טכנולוגית לבין מדיניות בלימה אזורית. בסופו של דבר, הישרדותה של תוכנית הגרעין האיראנית ניצבת מול נחישותם של אלו הרואים בהשלמתה סיכון בלתי קביל לשלום העולם. מלחמת הצללים ממשיכה להתפתח, ומשקפת את מצב החיכוך התמידי בין הרפובליקה האסלאמית ליריבותיה האזוריות.