צמיחתו של "סיליקון ואדי" כמרכז עולמי מוביל לחדשנות טכנולוגית נטועה עמוק בנקודת מפנה אסטרטגית אחת בראשית שנות ה-70. שינוי זה הונע על ידי ד"ר דב פרוהמן, מהנדס מבריק ובוגר הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, אשר חזונו הייחודי גישר בין עמק הסיליקון לישראל. באמצעות פעילותו הנמרצת להקמת מרכז התכנון הבינלאומי הראשון של אינטל בחיפה בשנת 1974, התניע פרוהמן שינוי פרדיגמה שהעביר את ישראל מכלכלה מבוססת חקלאות למעצמת הייטק וטכנולוגיה עילית. החלטה מכוננת זו לא רק הוכיחה את היתכנותו של תכנון מוליכים למחצה מחוץ לגבולות ארצות הברית, אלא גם כוננה מערכת יחסים סימביוטית קבועה בין תאגידים רב-לאומיים לבין מוסדות אקדמיים ישראליים.
דרכו של חלוץ ופריצת הדרך של ה-EPROM
מסעו של דב פרוהמן החל באמסטרדם בשנת 1939, ולאחר ששרד את השואה כילד חבוי, עלה לישראל בשנת 1949, שבה רכש לימים את השכלתו הגבוהה. הוא קיבל תואר ראשון בהנדסת חשמל מהטכניון היוקרתי בחיפה בשנת 1963, בטרם עבר לארצות הברית כדי להשלים את לימודי המוסמך והדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. לאחר קבלת התואר השלישי, הצטרף פרוהמן לחברת פיירצ'יילד סמיקונדקטור, ובהמשך עבר בעקבות המייסדים רוברט נויס וגורדון מור לחברת אינטל הצעירה בשנת 1969. בתקופת עבודתו הראשונה באינטל פיתח פרוהמן טכנולוגיה פורצת דרך ששינתה לעד את עולם המחשוב האישי.
בשנת 1970, במהלך פתרון בעיות בקרת איכות במוצר מוקדם מבוסס שער סיליקון, הגה פרוהמן והמציא את הזיכרון המחיק הניתן לתכנות (Erasable Programmable Read-Only Memory), המוכר בכינויו EPROM. לפני המצאה זו, זיכרון חצי-מוליך היה נדיף או מחווט לצמיתות במהלך הייצור, עובדה שהפכה את ניפוי השגיאות בתוכנה (debugging) לתהליך איטי ויקר להחריד. ה-EPROM פתר צוואר בקבוק זה בכך שאיפשר למהנדסים למחוק את הזיכרון המתוכנת באמצעות אור אולטרה-סגול ולתכנת מחדש את שבבים שוב ושוב. המצאה זו זכתה להצלחה מסחרית כבירה, הניבה חלק ניכר מהכנסותיה של אינטל לאורך שנות ה-70, וביססה את מעמדו של פרוהמן כאחד הנכסים היקרים ביותר של החברה.
כרונולוגיה ואבני דרך מרכזיות בהחלטת 1974
אבני הדרך ההיסטוריות המקיפות את הקמתה של אינטל ישראל מדגישות התקדמות מהירה מצוות תכנון צנוע לעוגן חיוני של תעשיית המוליכים למחצה העולמית. העובדות המרכזיות הבאות מתארות את ציר הזמן המכונן ואת אנשי הצוות הראשונים שהיו מעורבים במיזם היסטורי זה:
- ד"ר דב פרוהמן סיים את לימודי ההנדסה בטכניון בשנת 1963, ובהמשך המציא את שבב ה-EPROM המהפכני באינטל בשנת 1970, שהפך למנוע הפיננסי של החברה.
- בשנת 1974, פרוהמן שכנע בהצלחה את מייסדי אינטל, רוברט נויס וגורדון מור, להקים מרכז תכנון קטן בחיפה, שהיה מתקן המחקר והפיתוח הראשון של אינטל מחוץ לגבולות ארצות הברית.
- מרכז התכנון בחיפה החל את פעילותו בשנת 1974 עם צוות חלוצי של חמישה עובדים בלבד, שהיה מורכב כולו ממהנדסים ישראלים מיומנים שהוכשרו בטכניון.
- תחת הנהגתו של פרוהמן, הוטלו על צוות התכנון בחיפה פרויקטים קריטיים, ובהם בסופו של דבר תכנונו מחדש של המיקרו-מעבד Intel 8088, שנבחר להניע את המחשב האישי המקורי של IBM בשנת 1981.
התאמה אסטרטגית ומאגר הכישרונות של הטכניון
ההחלטה להקים את מתקן המחקר הראשון של אינטל מעבר לים דווקא בחיפה לא הייתה מהלך אקראי של התרחבות תאגידית, אלא אסטרטגיה מחושבת שהונעה מריכוז של כישרון טכנולוגי יוצא דופן. פרוהמן הבין כי הסטנדרטים האקדמיים הקפדניים של הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל מבטיחים זרימה מתמדת של מהנדסי חשמל ומדעני מחשב ברמה עולמית. מאגר כישרונות מקומי זה הציע לאינטל יכולות טכניות חסרות תקדים בשבריר מעלויות התפעול של עמק הסיליקון בתקופה של התאמה כלכלית. ואכן, בוגרי העילית של הטכניון שימשו כגרעין המייסד של הסניף החיפאי, והוכיחו כי ההנדסה הישראלית מסוגלת לעמוד בסטנדרטים התובעניים ביותר של ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות ואף להתעלות עליהם. למידע מפורט על הקשרים ההיסטוריים ושיתופי הפעולה המתמשכים בין שני המוסדות, הקוראים מוזמנים לעיין בהודעה הרשמית על הקמת מרכז הבינה המלאכותית המשותף לטכניון ולאינטל.
התוצרים יוצאי הדופן של מרכז התכנון בחיפה הפיגו במהירות כל ספקנות תאגידית לגבי היתכנותן של פעילויות תכנון בינלאומיות. על ידי התאמת ארכיטקטורת Intel 8086 ליצירת ערוץ נתונים חיצוני (bus) של 8 סיביות עבור המיקרו-מעבד Intel 8088, איפשר הצוות החיפאי פיתוח של מחשבים אישיים זולים ובעלי ביצועים גבוהים ברחבי העולם. תכנון זה הפך לארכיטקטורת הסטנדרט של מהפכת המחשוב השולחני, וביסס את תפקידה של ישראל בהיסטוריה הדיגיטלית העולמית. במהלך עשרות השנים הבאות התפתח המתקן והוביל את פיתוחן של ארכיטקטורות מצליחות במיוחד, כגון פלטפורמת סנטרינו (Centrino) ומיקרו-מעבדי סנדי ברידג' (Sandy Bridge), שהפכו למוצרים הנמכרים ביותר במהירות הגבוהה ביותר בתולדות אינטל. כדי לבחון כיצד פריצות דרך אלו סייעו בעיצוב חותמה התעשייתי של המדינה, ראו את פרופיל ההיסטוריה של אינטל ישראל בספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library).
ראשיתו של סיליקון ואדי וזהות ההייטק של ישראל
לא ניתן להפריז בחשיבותה לטווח ארוך של החלטת אינטל חיפה משנת 1974, שכן היא שימשה כמודל המכונן למערכת האקולוגית המודרנית של ההייטק הישראלי. הצלחתו של פרוהמן הוכיחה כי משאב הטבע העיקרי של ישראל הוא ההון האנושי שלה, ובמיוחד קהילת המדע וההנדסה המשכילה שלה. בעקבות אינטל, תאגידים רב-לאומיים נוספים כגון יבמ, מוטורולה ומיקרוסופט זיהו את היתרונות שבהקמת נוכחות בצפון הארץ, ויצרו צביר צפוף של חברות טכנולוגיה. ריכוז זה של מרכזי מו"פ, בשילוב עם זליגת טכנולוגיות צבאיות לתחום האזרחי ומדיניות ממשלתית תומכת, התגבשו בסופו של דבר לכדי רצועת הטכנולוגיה הנודעת ברחבי העולם כ"סיליקון ואדי". תרבות של נטילת סיכונים, אי-קונפורמיזם ומבנים ארגוניים שטוחים, שפרוהמן היה מחלוציה, ממשיכה לאפיין את מגזר הטכנולוגיה הישראלי גם כיום.
בסופו של דבר, ניצוץ בוגרי הטכניון שיוצג על ידי דב פרוהמן בשנת 1974 הציב מתווה בר-קיימא לפיתוח כלכלי ארוך טווח באמצעות יצירת נכסים רוחניים. מודל זה הפך את ישראל למרכז טכנולוגי עולמי חיוני שאין לו תחליף, המגן על ביטחונה הלאומי ועל עצמאותה הכלכלית באמצעות עליונות טכנולוגית. ההשקעה הצנועה הראשונית במשרד חיפאי בן חמישה אנשים צמחה למפעל אדיר המעסיק עשרות אלפי ישראלים ומניב מיליארדים בייצוא שנתי. שותפות היסטורית זו בין מצוינות אקדמית לחזון תאגידי חלוצי נותרה אבן הבוחן המגדירה להצלחה בזירה הטכנולוגית הגלובלית.