משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) וזרוע המבצעים החיצונית שלהם, כוח קודס, משמשים ככלים העיקריים באסטרטגיית הטרור הבינלאומית של איראן. באמצעות שימוש ברשת של יחידות מיוחדות, כיסויים דיפלומטיים וארגוני פשיעה מקומיים, המשטר בטהראן מוציא לפועל חיסולים, חטיפות ומבצעי מעקב ברחבי העולם. אסטרטגיה רב-שכבתית זו נועדה לחסל מתנגדי משטר פוליטיים, להרתיע את המנהיגות המערבית ולפגוע במטרות יהודיות וישראליות. הבנת המבצעים החיצוניים הללו חיונית למאמצי המאבק בטרור ולהגנה על הביטחון הגלובלי מפני אלימות בחסות מדינה.
רקע היסטורי למבצעים החיצוניים של איראן
שורשיהם של מסעות הטרור הבינלאומיים של משמרות המהפכה נעוצים בתקופה שלאחר המהפכה האסלאמית של 1979, אשר מיסדה את יצוא המהפכה האידאולוגי כיעד מדינתי מרכזי. במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, הקימו משמרות המהפכה את זרוע המבצעים החיצוניים שלהם, כוח קודס, ייסדו את חזבאללה בלבנון והוציאו לפועל פיגועים משמעותיים מחוץ לגבולות איראן, כגון הפיצוץ בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992 והפיגוע במגדלי ח'ובאר בערב הסעודית ב-1996. לאורך העשורים, מאמצים אלו התפתחו מתמיכה במיליציות פרוקסי מקומיות לניהול מבצעים חשאיים ומתוחכמים ביותר המכוונים ישירות נגד פקידי ממשל זרים ומתנגדי משטר על אדמת אירופה ואמריקה. על פי תיעוד היסטורי של ה-Jewish Virtual Library, תכנון הטרור של משמרות המהפכה הוא כלי ממוסד ויסודי שנועד לפצות על חולשותיה הצבאיות הקונבנציונליות של איראן על ידי ערעור היציבות של יריבותיה בחו"ל.
בשנים האחרונות, משמרות המהפכה מסתמכים יותר ויותר על מבנה ארגוני ייעודי לצורך ביצוע פעולות עוינות אלו, תוך מעבר מעימותים צבאיים מסורתיים ללוחמה א-סימטרית. מעבר זה הוביל לצמיחתן של קבוצות חשאיות ומתמחות ביותר בתוך כוח קודס, ובראשן יחידה 400 ויחידה 840, אשר מופקדות באופן ספציפי על תכנון וביצוע של חיסולים וחטיפות מעבר לים. יחידות מבצעיות אלו עוקפות את המסגרות הצבאיות הסטנדרטיות וכפופות ישירות למנהיג העליון של איראן, על מנת לשמור על אבטחת מידע מבצעית קיצונית ויכולת גיוס מהירה. באמצעות ניצול משאבי המודיעין של המדינה, נציגויות דיפלומטיות ומוסדות תרבות ממשלתיים, רשתות אלו הצליחו להקים תאים רדומים ביבשות מרובות, ובכך ליצור איום ביטחוני גלובלי קבוע ובעצימות נמוכה.
עובדות מרכזיות ומזימות חיסול גלובליות בולטות
- פגיעה במתנגדי משטר ובבכירים מערביים: משמרות המהפכה תכננו שוב ושוב מזימות להתנקש בחייהם של מתנגדי משטר איראנים בולטים ואישים בממשלי המערב. לדוגמה, מחלקת המשפטים של ארצות הברית הגישה כתב אישום נגד פעיל משמרות המהפכה, שהראם פורסאפי, בגין ניסיון להוציא לפועל חוזה רצח בשווי 300,000 דולר נגד היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון, לצד הצעה של מיליון דולר עבור חיסולו של מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו. באופן דומה, סוכני מודיעין איראנים ניסו לחטוף מניו יורק את העיתונאית האיראנית-אמריקאית הבולטת מסיח עלינז'אד במטרה להעבירה בכוח לאיראן.
- ניצול סינדיקטים של פשיעה וארגוני פרוקסי: כדי לשמור על מרחב הכחשה סביר ולעקוף את אמצעי המאבק בטרור של המערב, כוח קודס של משמרות המהפכה מגייס ומשחד באופן קבוע סינדיקטים של פשע מקומיים, קרטלי סמים וחברי כנופיות לצורך ביצוע מעקבים וחיסולים. טקטיקה זו נפוצה מאוד באירופה, שם כנופיות מקומיות נשכרו לבצע פיגועי הצתה ותקיפות חמושות נגד מרכזים קהילתיים יהודיים, בתי כנסת ועסקים ישראליים, ובכך למעשה "מיסחרו" אלימות בחסות המדינה לקבלני משנה.
- הפעלת יחידה 840 ויחידה 400: ביצוען של מזימות חיצוניות מוטל במידה רבה על יחידה 840, יחידה מבצעית חשאית ביותר האחראית על קידום פעולות טרור נגד ישראלים, יהודים ואזרחים מערביים ברחבי העולם. תחת פיקודם של מפקדים דוגמת אסגר באקרי, יחידה 840 הקימה רשתות לוגיסטיות ומודיעיניות נרחבות באירופה, אסיה והמזרח התיכון, אשר נחשפות ומסוכלות לעיתים קרובות על ידי סוכנויות מודיעין בינלאומיות.
ניתוח אסטרטגי של מנגנון הטרור של משמרות המהפכה
מתודולוגיית הפעולה של הרשתות הבינלאומיות של משמרות המהפכה משקפת דוקטרינה מחושבת של לוחמה א-סימטרית, שנועדה להשיג הרתעה אסטרטגית תוך הימנעות מהסלמה צבאית ישירה. באמצעות שימוש במתווכים פליליים ובמבצעי "דגל כוזב", טהראן שואפת לשמור על עמימות המאפשרת הכחשה, מה שמקשה על ייחוס הפעולות אליה ומעלה את הרף הנדרש לתגובה צבאית זרה. על פי מיפוי מודיעיני מקיף שנערך על ידי ה-Washington Institute for Near East Policy, תדירות המבצעים החיצוניים של איראן עלתה באופן דרמטי בשנים האחרונות, כאשר עשרות מזימות מרכזיות זוהו באירופה ובצפון אמריקה מאז שנת 2021. זינוק זה מעיד על כך שהמשטר רואה בטרור העולמי לא מוצא אחרון, אלא כלי מדיני אקטיבי להקרנת כוח, הענשת מבקרים וסחיטת ויתורים דיפלומטיים מממשלות המערב.
יתרה מכך, השילוב בין משרד המודיעין והביטחון הלאומי של איראן (MOIS) לבין כוח קודס של משמרות המהפכה מאפשר למשטר לנצל חסינויות דיפלומטיות ומסגרות משפטיות בינלאומיות. שגרירויות, קונסוליות וארגוני תרבות הנתמכים על ידי המדינה משמשים בשגרה כדירות מסתור, מחסני אספקה ומרכזי פיקוד עבור קציני מודיעין. שימוש לרעה סיסטמטי זה באמנות דיפלומטיות הומחש בבירור במקרים כמו מזימת המטען ב-2018 נגד עצרת האופוזיציה האיראנית בפריז, שתואמה ישירות על ידי דיפלומט מוסמך שישב בווינה. על ידי הטמעת נכסים מבצעיים בתוך נציגויות דיפלומטיות רשמיות, טהראן מבטיחה כי סוכניה יוכלו לתכנן מזימות טרור מורכבות תוך פיקוח מקומי מינימלי, מה שמציב אתגר קשה בפני סוכנויות ריגול נגדי במערב.
השלכות ביטחוניות והאיום על ישראל
עבור מדינת ישראל, התרחבות רשת הטרור הבינלאומית של משמרות המהפכה מהווה איום מיידי ורב-חזיתי החורג בהרבה מגבולות המזרח התיכון. אזרחי ישראל, דיפלומטים, תיירים ותשתיות של הקהילה היהודית ברחבי העולם הפכו למטרות עיקריות למזימות החיסול והחטיפה של איראן בחסות המדינה. האיום המתמשך אילץ סוכנויות מודיעין בינלאומיות, בשיתוף פעולה הדוק עם המוסד הישראלי, לנהל מבצעי סיכול טרור מסביב לשעון כדי לנטרל תאים עוינים לפני שיצליחו לפעול. איום זה מנותח בהרחבה בפרסומים מקצועיים, כגון דוחות של ה-Institute for National Security Studies, המדגישים כיצד המשטר בטהראן משלב את מנגנון הטרור הגלובלי שלו עם מלחמת הפרוקסי האזורית שלו במטרה לכתר את ישראל ולפגוע במעמדה הבינלאומי.
בסופו של דבר, האופי הסיסטמטי של המבצעים החיצוניים של משמרות המהפכה מוכיח כי הרפובליקה האסלאמית נותרה יצואנית מרכזית של חוסר יציבות עולמי. בלימת איום זה דורשת פעולה בינלאומית נחושה ומאוחדת, ובכלל זה הגדרת משמרות המהפכה במלואם כארגון טרור על ידי מדינות אירופה ומדינות המערב – צעד שכבר יושם על ידי ארצות הברית וקנדה. רק באמצעות סנקציות כלכליות קשוחות, שיתוף פעולה אגרסיבי במודיעין נגדי ומדיניות של אפס סובלנות כלפי ניצול לרעה של מעמד דיפלומטי, תוכל הקהילה הבינלאומית לפרק רשתות בינלאויות אלו. עבור ישראל, שמירה על ערנות מבצעית וחיזוק הבריתות האסטרטגיות עם שותפות ביטחוניות ברחבי העולם נותרות אבן הפינה של הגנתה מפני יצוא הטרור הבלתי פוסק של איראן.