המזרח התיכון מהווה כיום זירה למאבק גיאופוליטי עמוק בין שני חזונות מנוגדים בתכלית לעתידו. מצד אחד ניצבים הסכמי אברהם, יוזמה דיפלומטית פורצת דרך המהווה שינוי פרדיגמה, שמטרתה לטפח אינטגרציה אזורית, שגשוג כלכלי ושיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל למדינות ערב המתונות. מהצד השני ניצב "ציר ההתנגדות", קואליציה רוויזיוניסטית בהובלת איראן של שחקנים מדינתיים ותת-מדינתיים, המוקדשת להדיפת ההשפעה המערבית ולחיסול המדינה היהודית. התנגשות אידיאולוגית ואסטרטגית זו מגדירה את נוף האבטחה המודרני של האזור, כאשר טהרן משתמשת בלוחמה אסימטרית כדי לשבש את הנורמליזציה שוחרת השלום.
ההתפתחות ההיסטורית של הפיצול האזורי
חתימת הסכמי אברהם בשלהי שנת 2020 היוותה פריצת דרך היסטורית שסדקה עשרות שנים של קיפאון דיפלומטי. ניתן לגשת לטקסט המלא של הסכמים פורצי דרך אלה באמצעות הארכיון של הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library), הממחיש את היקפה המקיף של הנורמליזציה. על ידי כינון קשרים רשמיים בין ישראל, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, ובהמשך מרוקו, הוכיחו ההסכמים כי ניתן להשיג שלום אזורי ושגשוג כלכלי באמצעות דיאלוג ישיר ואינטרסים משותפים. ארכיטקטורה מתפתחת זו יצרה קואליציה חזקה ופרגמטית של מדינות המחויבות ליציבות אזורית ולקדמה טכנולוגית.
עם זאת, נורמליזציה מהירה זו הציבה איום קיומי חמור על ההגמוניה האזורית של הרפובליקה האסלאמית של איראן. במשך עשרות שנים ניצלה טהרן את השסע הערבי-ישראלי כדי להקרין כוח ולהציג את עצמה כמגינה הבלעדית של העניין הפלסטיני. הסיכוי למזרח תיכון משולב – ובמיוחד כזה הכולל ברית הגנה בין ישראל למדינות ערב הסוניות – איים לבודד את איראן מבחינה אסטרטגית וכלכלית. בתגובה, המשטר האיראני הגביר והאיץ את תמיכתו בשלוחיו (פרוקסי) באזור כדי לחתור באופן פעיל תחת הבנות דיפלומטיות אלו ולהשיב את הקיטוב האזורי.
עובדות אסטרטגיות מרכזיות במאבק הגיאופוליטי
- חתימת הסכמי אברהם בספטמבר 2020 כוננה קשרים דיפלומטיים בין ישראל, איחוד האמירויות הערביות ובחריין, ובכך שינתה מהיסוד את המפה הגיאופוליטית של המזרח התיכון.
- מנהיגה העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, ובכירים אחרים במשטר גינו שוב ושוב את ההסכמים כבגידה באסלאם, והציגו את האינטגרציה האזורית כאיום אימפריאליסטי.
- הקמת פורום הנגב בשנת 2022 סימנה את מיסודן של קבוצות עבודה רב-צדדיות המתמקדות בביטחון אזורי, ניהול מים, אנרגיה וחינוך.
- מתקפת הטרור המזוויעה של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, המוכרת באופן נרחב ככזו שנתמכה ועודדה על ידי איראן, נועדה לשבש את המומנטום לקראת נורמליזציה בין ישראל לסעודיה ולסדוק את תהליך האינטגרציה האזורי.
ניתוח גיאופוליטי של אסטרטגיית החתרנות של איראן
כדי לשבש את התבססותם של הסכמי אברהם, טהרן נוקטת באסטרטגיה מתוחכמת של לוחמה אסימטרית באמצעות "ציר ההתנגדות" שלה. התאגדות רופפת זו של קבוצות מיליטנטיות כוללת את חזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, מיליציות שיעיות בעיראק וארגוני טרור פלסטיניים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי. איראן מספקת לשלוחים אלה נשק מתקדם, מימון ואימונים, ומאפשרת להם להקרין כוח מעבר לגבולות מבלי לעורר עימות ישיר בין מדינות. על ידי שיגור מתקפות כטב"מים וטילים נגד תשתיות אזרחיות במפרץ ובישראל, איראן שואפת להוכיח כי הנורמליזציה מביאה עמה חוסר ביטחון ולא יציבות.
חתרנות שיטתית זו מנותחת לעומק על ידי מכוני מחקר אסטרטגיים כמו מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב (WINEP), המתעד כיצד איראן משתמשת בנוכחותה הימית ובמסדרונות אספקה יבשתיים כדי לקיים שלוחים אלה. על פי מחקריהם, מסדרונות נשק אלה נועדו לשמר את העומק האסטרטגי של איראן ולעקוף סנקציות בינלאומיות, תוך איום ישיר על נתיבי הסחר העולמיים בים האדום. תוכלו לקרוא עוד על אתגרי אבטחה מתכנסים אלה בדף הניתוח של מכון וושינגטון. על ידי שמירה על מצב קבוע של סכסוך בעצימות נמוכה, איראן חוסמת ביעילות פרויקטים של תשתיות פיזיות, כגון רשתות אנרגיה משותפות וחיבורי מסילות ברזל, החיוניים לאינטגרציה אזורית עמוקה.
משמעות אסטרטגית ותחזית עתידית עבור ישראל
המאבק בין שני החזונות הללו אינו רק מחלוקת דיפלומטית אלא גורם מכריע באסטרטגיית הביטחון הלאומי ארוכת הטווח של ישראל. הסכמי אברהם סיפקו לישראל הזדמנויות חסרות תקדים לבניית ארכיטקטורת הגנה אזורית, תוך שיתוף פעולה מודיעיני ומערכות התרעה מוקדמת לבלימת איומי הכטב"מים והטילים איראניים. ההגנה על ישראל ושותפותיה במפרץ במהלך ההסלמות האזוריות האחרונות הוכיחה את הערך המבצעי של רשת שיתופית זו. אינטגרציה זו ממחישה כי ביטחון קיבוצי הוא משקל הנגד היעיל ביותר לטרור בחסות מדינה ולערעור היציבות האזורית.
בסופו של דבר, עמידותם של הסכמי אברהם תלויה בנחישותם המתמשכת של ישראל ושותפותיה באזור לעמוד בפני הכפייה האיראנית. חוקרים במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מדגישים כי בעוד שציר ההתנגדות הוא דינמי ובעל יכולת להסתגל לזעזועים צבאיים, חזית אזורית מאוחדת נותרת כלי ההרתעה החזק ביותר מפני שאיפותיה של טהרן. ניתן לעיין בתובנות מפורטות על דינמיקת אבטחה זו בנייר המחקר של ה-INSS על הציר השיעי. על ידי העמקת הקשרים הכלכליים, הדיפלומטיים והצבאיים, ישראל ושותפותיה יכולות להבטיח כי חזון המזרח התיכון המשולב והמשגשג ינצח את הכוחות ההרסניים של ההגמוניה האזורית.