המשולש האסטרטגי המתגבש של רוסיה, סין ואיראן מייצג את אחד האתגרים המשמעותיים ביותר לסדר הבינלאומי בהובלת ארצות הברית ולביטחון המזרח התיכון. באמצעות רשת מורכבת של בריתות דיפלומטיות, העברות של טכנולוגיה צבאית ומעקפים פיננסיים, שלוש המדינות הללו חותרות באופן פעיל תחת הסנקציות הגלובליות והנורמות הבינלאומיות. שיתוף פעולה זה לא רק מבטיח את הישרדותו של המשטר האיראני תחת לחץ בינלאומי כבד, אלא גם מגביר את יכולתו להקרין כוח. על ידי התאמת משאביהם והעדיפויות האסטרטגיות שלהם, המשולש פועל כרשת תמיכה הדדית המגבילה באופן משמעותי את האפקטיביות של ההרתעה המערבית.
יסודות היסטוריים ואסטרטגיים של המשולש
אף על פי שקשרים דו-צדדיים בין מוסקבה, בייג'ינג וטהראן קיימים כבר עשרות שנים, הפיכתם לברית אסטרטגית פעילה הציגה האצה בעקבות הפלישה לאוקראינה בשנת 2022 והבידוד הבינלאומי שנגזר על רוסיה לאחר מכן. תפנית זו הפכה את מה שהיה פעם שותפות עסקית לציר מערכתי המוקדש לקריאת תיגר על ההשפעה המערבית ולכתיבה מחדש של כללי הביטחון הגלובליים. איראן מיצבה את עצמה כספקית קריטית של חומרה צבאית לרוסיה, במיוחד באמצעות העברת כטב"מי מתאבד מסוג שאהד וטילים בליסטיים. בתמורה, רוסיה מציעה יותר ויותר חומרה צבאית מתקדמת, שיתוף פעולה מודיעיני ומומחיות בתחום הגרעין כדי לחזק את הרפובליקה האסלאמית.
במקביל, סין ממלאת את תפקיד העוגן הכלכלי והתעשייתי של מערכת יחסים זו, ומבטיחה הן למוסקבה והן לטהראן הישרדות פיננסית למרות הסנקציות המערביות הנרחבות. באמצעות הסכמים כגון תוכנית שיתוף הפעולה המקיפה ל-25 שנים שנחתמה בשנת 2021, בייג'ינג מיסדה את קשריה הכלכליים והביטחוניים עם טהראן. על פי מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שותפות אסטרטגית זו מחוזקת על ידי התנגדות משותפת להגמוניה האמריקאית. באמצעות שילוב האסטרטגיות הדיפלומטיות שלהן, שלוש המעצמות הצליחו ליצור מגן החוסם אותן מפני לחץ דיפלומטי מערבי חד-צדדי.
מרכיבי מפתח בשיתוף הפעולה של המשולש
- מטרייה דיפלומטית בפורומים בינלאומיים, בפרט באמצעות שימוש בזכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם על ידי רוסיה וסין כדי לבלום גינויים וסנקציות נגד איראן.
- העברות של טכנולוגיה צבאית מתקדמת, כולל רכישת מטוסי קרב רוסיים מתקדמים מסוג Su-35, מסוקי קרב מסוג Mi-28 ומערכות הגנה אווירית על ידי איראן במטרה לשדרג את יכולותיה הצבאיות המיושנות.
- רשתות מתקדמות לעקיפת סנקציות פיננסיות, כגון פלטפורמות סליקה אזוריות ובנקי צללים בסין, המעבדים מיליארדים ממכירות נפט בלתי חוקיות ומונעים את קריסת הכלכלה האיראנית.
ניתוח עקיפת הסנקציות והעברות הטכנולוגיה
הבסיס הכלכלי של משולש זה נשען כמעט לחלוטין על רשתות מתוחכמות לעקיפת סנקציות המקלות על זרימת אנרגיה והון בין איראן לסין. בייג'ינג משמשת כיעד העיקרי ליותר מתשעים אחוזים מיצוא הנפט הגולמי האיראני, המעובד ברובו על ידי בתי זיקוק עצמאיים וקטנים המכונים "קומקומים" ("teapots"). עסקאות אלו עוקפות את מערכת הפיננסים הבינלאומית המסורתית SWIFT, תוך שימוש בפלטפורמות סליקה אזוריות סיניות מקומיות, חברות קש ובנקי צללים כדי להלבין כספים בחזרה לטהראן. כפי שפורט על ידי ה-קרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD), נתיבים פיננסיים אלו מחוזקים על ידי עסקאות חליפין (ברטר), כגון החלפת מתכות תעשייתיות בחלקי חילוף לרכב.
מעבר לפיננסים, העברת טכנולוגיות דו-שימושיות וחומרה צבאית שדרגה באופן דרמטי את יכולות ייצור הנשק המקומיות של איראן, בפרט את תוכניות הטילים והכטב"מים שלה. סין מספקת בעקביות רכיבים אלקטרוניים קריטיים, יחידות בקרת ניווט ומיקרו-רכיבים אחרים הנחוצים לרשת השליחים האזורית של איראן להרכבת חימוש מונחה מדויק. במקביל, רוסיה הרחיבה את הסיוע הטכני שלה לתוכניות החלל והלוויינים של איראן, מה שמסייע ישירות לטהראן בפיתוח טילים בליסטיים בין-יבשתיים לטווחים ארוכים יותר. זרימה מערכתית זו של טכנולוגיה מבטיחה שתעשיית הביטחון של איראן תוכל להמשיך לפתח ולייצר בהמוניה נשק קטלני, על אף היותה מנותקת משרשראות האספקה המערביות.
משמעות אסטרטגית והשלכות על ישראל
עבור ישראל, התחזקותו של משולש רוסיה-סין-איראן מייצגת הסלמה חמורה בסביבת האיומים האזורית. המטרייה הדיפלומטית שמספקות בייג'ינג ומוסקבה מפחיתה את הסבירות לפתרון דיפלומטי רב-צדדי לשאיפותיה הצבאיות והגרעיניות של איראן, ומאלצת את ישראל להיערך לצעדי הגנה עצמאיים וחד-צדדיים אפשריים. יתרה מכך, העברות רוסיות של לוחמה אלקטרונית, מערכות הגנה אווירית מתקדמות ומטוסי קרב מודרניים כמו ה-Su-35, כפי שאושר על ידי רויטרס, מאיימות לשחוק את היתרון הצבאי האיכותי של ישראל באזור. טכנולוגיה מתקדמת זו אינה רק מגנה על מתקני הגרעין של איראן, אלא גם מגבירה את היכולות המבצעיות של שלוחיה האזוריים של איראן, לרבות חזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן.
בסופו של דבר, שיתוף הפעולה הביטחוני בתוך המשולש פירושו שלא ניתן לבחון שום עימות עתידי עם איראן במנותק מההקשר הרחב יותר. על אסטרטגים מערביים וישראלים להכיר בכך שהתמודדות עם התוקפנות האיראנית דורשת כעת מענה לעומק האסטרטגי שמספקות לה המעצמות התומכות בה. צינורות החמצן הכלכליים מסין והמומחיות הצבאית מרוסיה חיסנו למעשה את טהראן מפני מסעות לחץ מסורתיים, והפכו את ההסתמכות הבלעדית על סנקציות כלכליות למיושנת. כדי להתמודד עם מציאות מתהווה זו, על ישראל ובעלות בריתה המערביות להתאים את אסטרטגיות ההרתעה שלהן כדי לקחת בחשבון ברית רב-קוטבית המשתרעת ממזרח אירופה ועד מזרח אסיה.