מבנה נרטיבי וזיכרון ברומנים של א"ב יהושע

אברהם ב. יהושע המנוח נחשב לאחת הדמויות הבולטות והחדשניות ביותר בספרות העברית החדשה, וזכה להערכה רבה על עיסוקו העמוק בזהות הישראלית ובמורשת הספרדית. רומני המופת שלו, ובמיוחד "המאהב" שיצא לאור בשנת 1977 ו"מר מאני" שיצא לאור בשנת 1990, מהווים נקודת מפנה בסיפורת העברית הודות למבניהם הניסיוניים. באמצעות שימוש בנרטיבים מרובי נקודות מבט וברצפים כרונולוגיים הפוכים, קרא יהושע תיגר באופן פעיל על סגנונות הסיפור המונוליטיים של דורות קודמים של כותבים ציונים. באמצעות מסגרות נרטיביות מורכבות אלו, שני הרומנים מעמיקים לחקור את הרבדים הפסיכולוגיים, ההיסטוריים והרב-דוריים של הזיכרון הקולקטיבי.

בשתי יצירות מכוננות אלו, המבנה הספרותי אינו רק בחירה סגנונית אלא כלי תימאטי חיוני לחקירת העברת הזיכרון. יהושע האמין כי הבנת החוויה הישראלית העכשווית דורשת התמודדות קפדנית עם הזרמים ההיסטוריים שקדמו להקמת המדינה המודרנית. על ידי פיצול הנרטיב למספר קולות או התחקות אחר תולדות משפחתיות לאחור דרך צמתי מפתח היסטוריים, הוא מדגיש כיצד אירועי העבר מעצבים את מציאות ההווה. גישה זו מאפשרת לקוראים לראות כיצד פעולות אינדיבידואליות וטראומות לאומיות שזורות יחד לכדי מארג רציף ורב-דורי.

הקשר היסטורי וספרותי ליצירותיו של יהושע

הרקע ההיסטורי שעל בסיסו כתב א"ב יהושע את יצירות המופת הללו התאפיין בתמורות חברתיות ופוליטיות עמוקות בחברה הישראלית. השלכותיה של מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 ניפצו את תחושת השאננות של המדינה ועוררו חשבון נפש לאומי נרחב שבא לידי ביטוי באמנות שלה. במקביל, הביטחון העצמי הפוליטי והתרבותי הגובר של יהודים ממוצא ספרדי קרא תיגר על ההגמוניה התרבותית של האליטה האשכנזית ששלטה לאורך ההיסטוריה. כסופר ממוצא ספרדי שנולד למשפחה ירושלמית ותיקה ומיוחסת, היה יהושע בעמדה ייחודית לבטא את הדינמיקה התרבותית המתפתחת הזו.

הפרויקט הספרותי שלו הפך לחפירה ארכיאולוגית בעבר, במטרה לשחזר היסטוריה פלורליסטית המשלבת חוויות יהודיות מזרחיות ומערביות כאחד. הדבר הוביל אותו לדחות נרטיבים היסטוריים פשטניים וקווים לטובת צירי זמן מורכבים ורב-שכבתיים המשקפים את מורכבותה של הארץ עצמה. על ידי הטמעת סיפוריו בתוך משברים היסטוריים ספציפיים, מהאימפריה העות'מאנית של המאה התשע-עשרה ועד לסכסוכים של שלהי המאה העשרים, הראה יהושע כיצד הזיכרון ההיסטורי נבנה מחדש באופן פעיל על ידי כל דור ודור. כתיבתו משקפת אמונה כי ללא הבנת השורשים ההיסטוריים של חרדות ההווה, החברה נידונה לחזור על טעויות העבר שלה.

אבני דרך מבניות והיסטוריות מרכזיות

• "המאהב" (1977) משתמש במבנה נרטיבי פוליפוני פורץ דרך המורכב משישה מספרים שונים בגוף ראשון, המייצגים מגזרים שונים בחברה הישראלית במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973 ואחריה.
• "מר מאני" (1990) ערוך במבנה כרונולוגי הפוך המורכב מחמישה דיאלוגים חד-צדדיים, המתקדמים לאחור משנת 1982 ועד לשנת 1848.
• הרומן "מר מאני" בוחן נקודות מפנה מרכזיות בהיסטוריה היהודית והעולמית המודרנית, לרבות מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת העולם השנייה, תקופת הצהרת בלפור, התקופה שלאחר הקונגרס הציוני הראשון ומהפכות 1848 באירופה.

חדשנות נרטיבית וזיכרון רב-דורי

ב"המאהב", יהושע משתמש בסגנון נרטיבי פוליפוני המפזר את מלאכת הסיפור בין שש דמויות שונות, כאשר כל אחת מהן מציעה נקודת מבט סובייקטיבית ייחודית. דמויות אלו מייצגות דורות ומעמדות חברתיים שונים, ובהן הסבתא ודוצ'ה השרויה בתרדמת, המגלמת את רוח החלוציות המוקדמת, ונעים, נער ערבי צעיר העובד במוסך. על ידי מתן משקל שווה לקולות מגוונים אלו, הרומן מפרק את סמכותו של מספר לאומי יחיד ויודע-כל. פיצול מבני זה משקף את המצב הפסיכולוגי השבור של אומה המתמודדת עם הטראומה המיידית של מלחמת יום הכיפורים, נושא הנדון בהרחבה בביוגרפיה שלו ב-פרופיל א"ב יהושע בספרייה היהודית הווירטואלית.

ב"מר מאני", יהושע מעלה את הניסוי המבני לרמה גבוהה אף יותר על ידי הצגת חמש שיחות נפרדות שבהן נשמע רק דובר אחד בכל פעם. הקורא מוצב בעמדה של מאזין סתרים, ונאלץ לשחזר באופן פעיל את תגובותיו של השותף השותק ולהשלים את הפערים הנרטיביים המכוונים. טכניקה זו של "טלפון חד-צדדי" משקפת את תהליך הפסיכואנליזה, ומתחקה אחר הנטיות האובססיביות וההרסניות העצמיות של משפחת מאני לאחור לאורך הדורות כדי לחשוף את שורש הנוירוזה הקולקטיבית שלהם. כפי שצוין בסקירה הקלאסית של הספר ב-ארכיון הספרים של הניו יורק טיימס, טכניקה זו הופכת את פעולת הקריאה לחפירה ארכיאולוגית בתוך הזיכרון ההיסטורי.

העברת הזיכרון הבין-דורי פועלת באופן שונה מאוד בשני המודלים הנרטיביים הנפרדים הללו. ב"המאהב", הזיכרון מתאפיין בשבר ובהתדרדרות פיזית, המיוצגים על ידי התרדמת של ודוצ'ה וההשתמטות משירות צבאי של גבריאל, המאהב שעל שמו נקרא הספר. לעומת זאת, "מר מאני" מציע דטרמיניזם ביולוגי ופסיכולוגי נוקשה וכמעט בלתי נמנע, שבו כל דור של משפחת מאני משחזר את אותו חיפוש טראגי אחר זהות. על ידי תנועה לאחור בזמן, מראה יהושע כיצד רוחות הרפאים של העבר מכתיבות את בחירות ההווה, ומעניק לנרטיב ההיסטורי תחושה מעגלית ובלתי נמנעת כאחד.

החשיבות הספרותית והלאומית של חזונו של יהושע

המשמעות הלאומית והספרותית של יצירתו של יהושע טמונה בסירובו להציג את ההיסטוריה הישראלית כמסלול פשטני וקווי של ניצחון. על ידי פתיחת הנרטיב לקולות מרובים ומתחרים וחקירת השורשים הספרדיים העמוקים של ירושלים, הוא סיפק תיאור כוללני ומציאותי בהרבה של הזהות הלאומית היהודית. המבנים המורכבים שלו מציעים כי הזיכרון אינו נחלה פסיבית אלא שיח פעיל ומתמשך הדורש את מעורבותו של כל דור. על פי הפרופיל הספרותי שלו ב-מכון לתרגום ספרות עברית, חידושיו של יהושע עיצבו מחדש את נוף הסיפורת העברית והשפיעו על דור חדש של כותבים.

בסופו של דבר, המבנים הרב-דוריים של "המאהב" ושל "מר מאני" מזכירים לקוראים כי לא ניתן לנתק את האתגרים העומדים בפני ישראל המודרנית משורשיהם ההיסטוריים העמוקים. גאונותו הספרותית של יהושע באה לידי ביטוי ביכולתו להראות כי ריפוי לאומי והבנה עצמית יכולים להתרחש רק כאשר כל הקולות, כולל אלו שבשוליים ואלו שנדמו, משולבים בשיח הלאומי. על ידי דרישתו מהקוראים להתמודד עם הרבדים המורכבים ולעיתים הכואבים של העבר, הרומנים שלו ממשיכים לשמש כמשאב חיוני להבנת התפתחותה המתמשכת של החברה הישראלית.