המשפט הבינלאומי, לקיחת בני ערובה וכישלונו של הצלב האדום

חטיפתם ההמונית של למעלה מ-240 בני אדם במהלך מתקפות הטרור של ה-7 באוקטובר 2023 הציתה משבר הומניטרי חמור. חטיפה מתוכננת זו של אזרחים, ובכללם תינוקות, נשים וקשישים, מהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. על פי אמנות משפטיות גלובליות, מעשה של לקיחת בני ערובה מוגדר במפורש כפשע מלחמה חמור שאינו מאפשר שום חריגות. למרות אופיין המוחלט של אמנות אלו, הקהילה הבינלאומית עדה לכישלון חסר תקדים באכיפה ההומניטרית ברצועת עזה.

רקע והיסטוריה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי

האיסור על לקיחת בני ערובה מושרש עמוק במשפט הבינלאומי המודרני ומעוגן במספר רב של אמנות. בפרט, סעיף 3 המשותף לאמנות ז'נבה משנת 1949 אוסר במפורש על לקיחת בני ערובה, עינויים ויחס משפיל, הן בעימותים מזוינים בינלאומיים והן בכאלה שאינם בינלאומיים. סעיף זה מייצג משפט בינלאומי מנהגי, כלומר הוראותיו מחייבות את כל השחקנים המדינתיים והלא-מדינתיים כאחד. בשנת 2014 הצטרפה הרשות הפלסטינית באופן רשמי לאמנות ז'נבה, ובכך חיזקה את החובות המשפטיות החלות על כל הפלגים הפועלים בשטחים הפלסטיניים.

כפועל יוצא מכך, חמאס מחויב באופן מלא לחוקים משפטיים בינלאומיים אלה בהיותו הרשות השלטונית בפועל (דה פקטו) של רצועת עזה. האומות המאוחדות ומשפטנים מובילים הדגישו בעקביות כי אין שום מצב גיאופוליטי, לרבות כיבוש צבאי, המצדיק פגיעה באזרחים שאינם לוחמים או חטיפתם. בית הדין הפלילי הבינלאומי מסווג אף הוא לקיחת בני ערובה כפשע מלחמה תחת סעיף 8 של חוקת רומא, המכונן אחריות פלילית אישית על המבצעים. מבחינה היסטורית, גופים בינלאומיים התייחסו לכללים אלה ככללים מוחלטים, ודחו כל ניסיון של ארגונים חמושים להשתמש בשבויים אזרחיים כקלף מיקוח למשא ומתן מדיני או צבאי.

עובדות מפתח על משבר בני הערובה

• חמאס חטף כ-240 בני ערובה משטחה הריבוני של ישראל ב-7 באוקטובר, המייצגים למעלה מארבעים אזרחויות שונות.
• סעיף 3 המשותף לאמנות ז'נבה אוסר במפורש על לקיחת בני ערובה ודורש שחרור מיידי וללא תנאי של כל החטופים.
• הוועד הבינלאומי של הצלב האדום כשל בהבטחת גישה לבני הערובה או באימות מצבם הרפואי במשך חודשים ארוכים.

ניתוח משפטי של הפרות חמאס וכישלונות הגישה של הצלב האדום

המשך החזקתם של חטופים אלה מהווה פשע מלחמה מתמשך, המחמיר בשל התעללות פיזית ונפשית קשה. מניעת כל קשר עם החטופים מצד חמאס מהווה הפרה ישירה של המשפט הבינלאומי, הדורש כי לאנשים עצורים תינתן האפשרות ליצור קשר עם משפחותיהם ועם נציגים הומניטריים. סירוב שיטתי זה לספק "אות חיים" או להעביר מידע חיוני לגורמי פיקוח ניטרליים מהווה הפרה חמורה של נורמות הומניטריות מבוססות. הערכות משפטיות מפורטות מתוך הניתוח של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) בנושא המשפט הבינלאומי ולקיחת בני ערובה מאשרות כי פעולות אלו מהוות הפרה חמורה של אמנות ז'נבה.

יתרה מכך, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ספג ביקורת נוקבת על חוסר יכולתו להוציא לפועל את המנדט העיקרי שלו במהלך משבר זה. בעוד שהצלב האדום טען כי אין לו סמכות לגשת לחטופים ללא שיתוף פעולה מקומי, גורמים רשמיים בישראל ומומחים למשפט בינלאומי טענו כי הארגון כשל בשימוש יעיל בהשפעתו הדיפלומטית. חטופות ששוחררו, כגון אלמה אברהם בת ה-84, חזרו במצב קריטי לאחר שנמנעו מהן טיפול רפואי בסיסי ותרופות מצילות חיים בשבי. התסכול העמוק מכישלונות הומניטריים אלה הוביל את ממשלת ישראל לעקוף את הארגון במהלך משא ומתן קריטי, כפי שמפורט בדו"ח של FDD על כישלונות הצלב האדום בהעברת תרופות לחטופים.

כישלון פיקוח זה מדגיש פער מסוכן באכיפת המשפט ההומניטרי הבינלאומי על ידי גופים ניטרליים מבוססים. למרות הסכמים אוניברסליים המחייבים ביקורים מיידיים, הצלב האדום לא הצליח לאכוף את המנדט שלו, דבר המעלה שאלות נוקבות לגבי מידת אחריותיות של ארגונים בינלאומיים בעתות משבר. צה"ל קרא שוב ושוב לצלב האדום להשתמש בכל כלי שברשותו כדי לוודא את שלומם הפיזי של החטופים, כפי שמתועד בקריאות צה"ל לצלב האדום לבקר סוף סוף את החטופים. היעדר לחץ ציבורי ואקטיבי מצד מוסדות אלה הציב תקדים מדאיג ביותר לקראת עימותים עתידיים.

משמעות בינלאומית והשלכות על ישראל

הכישלונות המשפטיים המערכתיים במהלך משבר זה מאיימים לערער את המבנה כולו של המשפט ההומניטרי הבינלאומי אם לא יטופלו. כאשר מוסדות גלובליים נכשלים בהחלת אמנות בסיסיות על ארגוני טרור, המגבלות המוסריות והמשפטיות של הלחימה מתחילות להתפורר. עבור ישראל, מצב זה מוכיח כי הסתמכות בלעדית על ארגונים בינלאומיים ניטרליים אינה מספקת כדי להבטיח את הישרדותם ואת זכויות האדם הבסיסיות של אזרחיה החטופים. על המדינה להמשיך ולדרוש כי המשפט הבינלאומי ייושם באופן עקבי וכי שחקנים לא-מדינתיים יישאו באותה אחריות משפטית כמו מדינות ריבוניות.

כדי לשקם את שלמותן של הנורמות ההומניטריות העולמיות, על הקהילה הבינלאומית להטיל סנקציות משפטיות וכלכליות חמורות על גופים המעניקים מקלט ומממנים ארגונים הלוקחים בני ערובה. גופים הומניטריים בינלאומיים כמו הצלב האדום חייבים לעבור רפורמות מבניות כדי להבטיח שאינם הופכים למאפשרים פסיביים של טקטיקות חטיפת בני ערובה של ארגוני טרור. על ידי דרישת אחריותיות מלאה ועמידה על זכותה להגן על אזרחיה, ישראל מגנה לא רק על אוכלוסייתה שלה, אלא גם על היסודות עצמם של שלטון החוק. רק אכיפה נחושה של אמנות בינלאומיות תמנע מארגוני טרור עתידיים להשתמש בחטיפת אזרחים ככלי ללוחמה א-סימטרית.