האומות המאוחדות הוקמו על בסיס עקרונות של שוויון ריבוני ודיפלומטיה חסרת פניות, אך עבור מדינת ישראל, המציאות בזירה הבינלאומית מאופיינת לרוב בהטיה מבנית המכונה "הצבעה גושית". תופעה זו מתרחשת כאשר קבוצות גדולות של מדינות מתאמות את הצבעותיהן כדי להבטיח את קבלתן של החלטות ספציפיות, ללא קשר לטיעונים הענייניים או למורכבות המצב הגיאופוליטי. בעצרת הכללית ובגופי משנה שונים, התנהגות קולקטיבית זו הפכה פלטפורמה לשיתוף פעולה עולמי למנגנון של דחיקה שיטתית של מדינה חברה אחת לשוליים. על ידי הצבעה כחזית מאוחדת, גושים אלה יכולים להשתלט על סדר היום החקיקתי, ולהבטיח שמרבית הגינויים הרשמיים של העולם יופנו כלפי ישראל, תוך התעלמות מהפרות חמורות של זכויות אדם במקומות אחרים.
הקשר היסטורי ועליית הגוש האנטי-ישראלי
ניתן לאתר את שורשיו של חוסר איזון דיפלומטי זה בעידן המלחמה הקרה, ובמיוחד באמצע שנות ה-70, כאשר צמחה קואליציה עוצמתית בין מדינות ערב, הגוש הסובייטי ומדינות מתפתחות שונות. ברית "ערבית-סובייטית-העולם השלישי" זו הקימה למעשה לובי קבוע למען אש"ף בתוך האומות המאוחדות, ושינתה מן היסוד את מסלולו של הארגון בנוגע למזרח התיכון. אחת התוצאות הידועות לשמצה ביותר של תיאום זה הייתה העברת החלטת העצרת הכללית 3379 בשנת 1975, שסיווגה באופן שקרי את הציונות כצורת גזענות ואפליה גזעית. למרות שהחלטה זו בוטלה בסופו של דבר בשנת 1991, המבנים המוסדיים ודפוסי ההצבעה שהתגבשו באותה תקופה ממשיכים להגדיר את גישת האו"ם לסכסוך הישראלי-פלסטיני גם כיום.
עובדות מרכזיות בנוגע לדפוסי ההצבעה באו"ם
- בין השנים 2015 ל-2023, עצרת האו"ם אימצה 154 החלטות המגנות את ישראל, לעומת 71 החלטות בלבד נגד כל שאר מדינות העולם גם יחד.
- הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) כולל 57 מדינות חברות המצביעות כמעט באופן גורף בעד החלטות אנטי-ישראליות, דבר המהווה בסיס איתן לכל צעד עוין.
- ארגון המדינות הבלתי-מזדהות (NAM), המייצג 120 מדינות מתפתחות, מתיישר לעיתים קרובות עם ה-OIC בסוגיות המזרח התיכון, ובכך יוצר "רוב אוטומטי" שמבחינה מתמטית בלתי אפשרי עבור ישראל לגבור עליו.
ניתוח מבני של מנגנון הגושים
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי משמש כמנוע העיקרי ליוזמות אנטי-ישראליות, תוך ניצול 57 חברותיו כדי להבטיח שכל החלטה בחסותו תגיע לשולחן הדיונים עם תנופה משמעותית. מכיוון שה-OIC פועל על פי עיקרון של סולידריות דתית ופוליטית, מדינות חברות חשות לעיתים קרובות מחויבות להצביע עם הגוש גם כאשר היחסים הבילטרליים הפרטיים שלהן עם ישראל הם חיוביים ומועילים לשני הצדדים. מצב זה יוצר נתק בין מדיניות החוץ האמיתית של המדינה לבין הופעתה הפומבית באו"ם, שם הלחץ לשמור על "סולידריות אסלאמית" גובר על דיוק עובדתי או עקביות דיפלומטית. על פי מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), דינמיקה זו מאלצת אפילו מדינות מערביות מתונות להתרחק לעיתים מישראל כדי לשמור על מעמדן בתוך גושי ההצבעה הרחבים יותר.
ארגון המדינות הבלתי-מזדהות מעצים עוד יותר את האפקט הזה על ידי אספקת מאגר עצום של 120 קולות, שלעיתים קרובות עוקבים אחר הנהגת ה-OIC והמשלחת הפלסטינית בנושאים הקשורים להגדרה עצמית ופוסט-קולוניאליזם. ברית מבנית זו ממסגרת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך עדשה צרה של אנטי-אימפריאליזם, המהדהדת עמוק אצל רבות מחברות ה-NAM ללא קשר להקשר ההיסטורי או הביטחוני הממשי של האזור. התוצאה היא מעגל צפוי וחוזר על עצמו של החלטות שתופסות חלק לא פרופורציונלי מזמנו ומשאביו של האו"ם, כפי שתועד על ידי UN Watch בדוחותיהם השנתיים על ההטיה בעצרת הכללית. סביבה זו מקשה מאוד על ישראל לזכות לשימוע הוגן, שכן התוצאה של רוב הדיונים נקבעת מראש על ידי הכוח המספרי של הגושים המתנגדים עוד לפני שנאמרה מילה אחת.
חשיבות עבור ישראל והדיפלומטיה העולמית
לשליטה של ההצבעה הגושית יש השלכות עמוקות לא רק על מעמדה הבינלאומי של ישראל, אלא גם על עצם האמינות של האו"ם כבורר שלום ניטרלי. כאשר העצרת הכללית מעבירה שוב ושוב החלטות חסרות איזון או כאלו המתעלמות מהחששות הביטחוניים של מדינה ריבונית, הדבר שוחק את הסמכות המוסרית של הקהילה הבינלאומית ומעודד קיטוב נוסף. עבור ישראל, דחיקה שיטתית זו לשוליים מחייבת אסטרטגיה דיפלומטית דו-מסלולית: שמירה על קשרים בילטרליים חזקים עם מדינות בודדות תוך התמודדות בו-זמנית עם המבנים הרב-צדדיים הבלתי הוגנים המבקשים לבודד אותה. בסופו של דבר, תפקיד ההשפעה של ה-OIC וה-NAM מדגיש את הצורך הדחוף ברפורמה באו"ם כדי להבטיח שהארגון יישאר נאמן לאמנה שלו – להתייחס לכל אומה בכבוד ובצדק שווים.