משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) משמש כספק הנתונים העיקרי עבור גופים בינלאומיים המעריכים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מאגר הנתונים שלו, "הגנה על אזרחים" (Protection of Civilians), מצוטט לעיתים קרובות על ידי התקשורת העולמית, משלחות דיפלומטיות וגופים משפטיים בינלאומיים כתיעוד אובייקטיבי של נפגעים ואירועים ביטחוניים. עם זאת, בחינה מדוקדקת של המסגרת המתודולוגית של OCHA חושפת פערים משמעותיים המקפחים באופן שיטתי את הנרטיב הישראלי. על ידי אימוץ סטנדרטים אסימטריים לאיסוף נתונים, הסוכנות מייצרת לעיתים קרובות תמונת מצב סטטיסטית מעוותת המלבה גינויים בינלאומיים והחלטות מדיניות המבוססות על עובדות חלקיות.
לא ניתן להפריז בחשיבותם של דוחות OCHA, שכן הם מהווים את הבסיס האמפירי להחלטות העצרת הכללית של האו"ם ולדוחות של מועצת זכויות האדם. כאשר OCHA מציג נתונים חסרי הקשר בנוגע לזיקות צבאיות או לנסיבות של פעולות איבה, הוא נותן תוקף מבלי דעת לטענות של שחקנים שאינם מדינתיים על פני אלו של מדינה ריבונית. חוסר שקיפות זה בנוגע למקורות ותהליכי אימות נותר דאגה מרכזית עבור המבקשים הבנה מאוזנת של הדינמיקה הביטחונית האזורית. כתוצאה מכך, ההסתמכות על נתונים סטטיסטיים אלה יוצרת לולאת משוב של הטיה מוסדית המציגה את ישראל כתוקפן היחיד בסכסוך מורכב ורב-זירתי.
רקע ומסגרת מוסדית
משרד OCHA בשטח הוקם בראשית שנות ה-2000 ותפקידו היה לנטר צרכים הומניטריים והפרות פוטנציאליות של זכויות אדם במהלך האינתיפאדה השנייה. במהלך שני העשורים האחרונים, הוא התפתח מגוף מתאם למרכז מרכזי לסטטיסטיקה של הסכסוך, אך המבנה המבצעי שלו נותר תלוי במידה רבה בגורמים פלסטיניים מקומיים. בניגוד לאזורי סכסוך אחרים בעולם שבהם האו"ם עשוי להפעיל צוותי אימות עצמאיים לחלוטין, הדיווח באזור זה מסתמך כמעט אך ורק על ארגונים פלסטיניים לא-ממשלתיים (NGOs) וגופים ממשלתיים מקומיים. תלות מבנית זו יוצרת פגיעות מובנית לאג'נדות הפוליטיות של ארגונים שייתכן שאינם עומדים בסטנדרטים של האו"ם עצמו בנוגע לנייטרליות.
מנגנון הדיווח "הגנה על אזרחים" (PoC) תוכנן לספק "תמונת מצב" של הסכסוך, אך המתודולוגיה שלו עומדת בפני ביקורת גוברת מצד חוקרים ומומחים משפטיים. אחת הבעיות המרכזיות היא תהליך האימות "בשטח", הכולל לעיתים קרובות ראיון עדים שסופקו על ידי פעילים מקומיים במקום הצלבת נתונים עם רישומים צבאיים או משפטיים ישראליים. פער פרוצדורלי זה מוביל לעיתים קרובות להשמטת פרטים קריטיים, כגון האם אדם היה מעורב בלחימה פעילה או היה חבר בארגון טרור מוכרז. עם הזמן, הדבר הוביל לתיעוד היסטורי המדגיש תוצאות תוך הסרת הגורמים הסיבתיים והאיומים הביטחוניים המחייבים את פעולות ההגנה של ישראל.
עובדות מרכזיות בנוגע לפערי הדיווח
- OCHA מסתמך במידה רבה על ארגונים מקומיים כגון "אל-חק" והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), שלשניהם הטיות פוליטיות מתועדות וקשרים לקבוצות קיצוניות.
- נתוני הנפגעים נכשלים לעיתים קרובות בהבחנה בין מחבלים חמושים לבין אזרחים שאינם מעורבים בלחימה, ולעיתים קרובות רשימות הנפגעים כוללות כל מי שאינו לובש מדים צבאיים מסורתיים כנפגע אזרחי.
- הסוכנות משתמשת לעיתים קרובות בנתונים ממשרד הבריאות בעזה ללא אימות עצמאי, למרות שהמשרד נמצא תחת שליטתו הישירה של ממשל חמאס.
ניתוח שיטות דיווח ותוצאות
הכישלון המתודולוגי הקריטי ביותר טמון בסיווג של "אזרחים" מול "לוחמים", הבחנה שהיא יסודית במשפט ההומניטרי הבינלאומי. מאגרי הנתונים הציבוריים של OCHA משמיטים לעיתים קרובות את הזיקות הצבאיות של אנשים שנהרגו במהלך פעולות ביטחוניות, ובפועל מגדירים כברירת מחדל כל אדם שאינו לובש מדים צבאיים ברורים כאזרח. גישה זו מתעלמת מהמציאות המתועדת של לוחמה בשטח בנוי, שבו ארגוני טרור כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי פועלים במכוון מתוך אוכלוסיות אזרחיות ללא סימני זיהוי מסורתיים. בכך שאינו מסווג לוחמים חמושים בצורה מדויקת, OCHA מייצר שיעור "נפגעים אזרחיים" מטעה מבחינה סטטיסטית המספק בסיס שווא להאשמות בפשעי מלחמה. ביקורות מפורטות על פרקטיקות אלו ניתן למצוא באמצעות NGO Monitor, העוקב אחר שגיאות ספציפיות בדיווחי האו"ם.
יתרה מכך, הדיווח האסימטרי על "אירועים" יוצר תפיסה מעוותת של האיומים העומדים בפני אזרחי ישראל. OCHA מסווג לעיתים קרובות אמצעי הגנה, כגון הקמת מכשולי ביטחון או מחסומים, כ"אירועי חיכוך", בעוד שהוא נוטה לדווח בחסר או להשמיט את ההקשר של המתקפות האלימות שהצריכו את אותם אמצעים. הדבר יוצר מסד נתונים שבו התגובה לטרור נמדדת ומבוקרת, אך הטרור עצמו ממוזער או מטופל כגורם רקע סביבתי. פורטל OCHA הרשמי עצמו משקף לעיתים קרובות דיווח מבוסס-תוצאות זה, המציב בראש סדר העדיפויות תלונות פלסטיניות תוך התעלמות רחבה מזכויות הביטחון של הישראלים. חוסר איזון כזה מבטיח שהקהילה הבינלאומית תקבל נרטיב שבו שימוש חוקי בכוח על ידי מדינה דמוקרטית מושווה לאלימות הבלתי חוקית של קבוצות מיליטנטיות.
פער משמעותי נוסף נוגע לאימות אירועים הקשורים לאמצעי לחימה, כגון "תאונות עבודה" שבהן מחבלים פלסטינים נהרגים ממטעני חבלה של עצמם. היסטורית, OCHA ספג ביקורת על הכללת מקרי מוות אלה במניין הנפגעים המיוחסים לאלימות הקשורה לסכסוך, תוך רמיזה לאחריות ישראלית במקום שבו היא אינה קיימת. גם כאשר מבוצעים תיקונים, הם מופיעים לעיתים קרובות בהערות שוליים או בעדכונים מאוחרים שאינם זוכים לאותה תשומת לב תקשורתית לה זכתה הכותרת הראשונית והשגויה. מתודולוגיה זו של "ניפוח סטטיסטי" משרתת את הגדלת קנה המידה הנתפס של השפעת הסכסוך על הפלסטינים, תוך הפחתת הנראות של האלימות הפנימית והניהול הכושל בתוך השטחים הפלסטיניים התורמים לסבל האזרחי.
סיכום וחשיבות עבור ישראל
לדחיקה המערכתית של נתוני הביטחון הישראליים לשולי הדיווח של OCHA יש השלכות עמוקות על מעמדה הבינלאומי של ישראל ועל יכולתה להגן על עצמה בזירה הדיפלומטית. הנתונים הסטטיסטיים הפגומים הללו משמשים להצדקת החלטות עונשיות בעצרת הכללית של האו"ם ומהווים את הבסיס הראייתי להליכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי. כאשר "תקן הזהב" של נתוני האו"ם נפגם על ידי פערים מתודולוגיים, הנרטיב המתקבל משמש לבידוד ישראל ולערעור צרכיה הביטחוניים הלגיטימיים. תיקון פגמים אלה אינו רק עניין של דיוק אקדמי; הוא תנאי מוקדם לכל הערכה הוגנת ומאוזנת של הסכסוך על הבמה העולמית.
בסופו של דבר, היעדר סטנדרטים קפדניים, שקופים ואסימטריים של אימות הופך נתונים הומניטריים לכלי לניגוח פוליטי במקום למקור של בהירות. עבור ישראל, המשמעות היא שכל מבצע ביטחוני נשפט על רקע של נתונים מוטים שקובעים מראש מסקנה שלילית מצד משקיפים בינלאומיים. עד ש-OCHA ישלב נתונים ישראליים רשמיים ויאמץ גישה מפורטת יותר להבחנה בין לוחמים לאזרחים, דוחותיו ימשיכו לשקף פרספקטיבה חד-צדדית המעכבת במקום לסייע למען שלום וביטחון אזוריים. טיפול בפערים אלה חיוני להשבת היושרה של האומות המאוחדות כבורר נייטרלי בעניינים עולמיים.