מאז חתימת הסכמי קמפ דייוויד ההיסטוריים ב-1978 והסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979, מצרים שומרת על "שלום קר" עם ישראל, המשמש כאבן יסוד ליציבות האסטרטגית במזרח התיכון. קהיר מציבה את עצמה בעקביות כמתווכת הדיפלומטית הבלתי מעורערת והחיונית בין ירושלים לבין הפלגים הפלסטיניים השונים, ובראשם חמאס. למרות סנטימנטים אנטי-ישראליים עמוקים בתוך מצרים פנימה, היחסים הדו-צדדיים מעוגנים בשיתוף פעולה ביטחוני איתן, חילופי מודיעין משותפים ואינטרסים אסטרטגיים הדדיים. בעתות הסלמה, מצרים משמשת כצינור המרכזי לרגיעה, לניהול הסכסוך ולניהול משא ומתן עקיף ומורכב.
יסודות היסטוריים לתפקיד התיווך של מצרים
המסגרת ההיסטורית של תפקידה של מצרים כמתווכת צמחה בעקבות הסכם השלום מ-1979 והתקבעה לאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה בשנת 2005. הנסיגה הפכה את הגבול באורך 12.6 קילומטרים בין עזה למצרים, המכונה ציר פילדלפי, למוקד חיכוך קריטי עבור הביטחון האזורי. במסגרת הסכם פילדלפי משנת 2005, פרסה מצרים כוח משמר גבול ייעודי לאבטחת צדו השני של הגבול ולמניעת הברחות. עם זאת, ההשתלטות הצבאית שבאה בעקבות זאת של חמאס על רצועת עזה ביוני 2007 שינתה באופן דרמטי את תמונת המצב הביטחונית, ואילצה את קהיר לבסס מערכת יחסים מורכבת ומבוססת ביטחון עם ארגון הטרור, תוך שמירה על הכרה רשמית ברשות הפלסטינית ברמאללה בלבד.
לאורך עשרות השנים, מודיעין הכללי של מצרים, שהובל היסטורית על ידי דמויות כמו עומר סולימאן ובהמשך עבאס כאמל, שימש כערוץ האחורי הדיפלומטי המרכזי בין ישראל לחמאס. תיווך זה היה חיוני במהלך סבבי הסלמה גדולים, כולל המבצעים בשנים 2008, 2012, 2014 ו-2021, שבהם מתווכים מצריים הצליחו לגבש הפסקות אש לעצירת מעשי האיבה. בנוסף, מצרים מילאה תפקיד מכריע בניהול המשא ומתן על עסקת חילופי השבויים של גלעד שליט בשנת 2011, והוכיחה את יכולתה הייחודית לנהל שיחות עקיפות תחת לחץ כבד. מסמכים דיפלומטיים שהודלפו וזמינים ב-Jewish Virtual Library מדגישים את התיאום המורכב ואת החיכוך התקופתי שאפיינו היסטורית את המאמצים הביטחוניים הדו-צדדיים לאורך גבול סיני-עזה.
אבני דרך מרכזיות באבטחת הגבולות ובמשא ומתן לשחרור חטופים
תחומי האחריות של מצרים בתחום הדיפלומטיה וניהול הגבולות מאופיינים באמנות בינלאומיות רשמיות, פרוטוקולים ביטחוניים ומנגנוני תגובה פעילים למצבי משבר. בעוד היא פועלת כשומרת הסף של רצועת עזה, קהיר נדרשת לאזן ללא הרף בין מחויבויותיה הדו-צדדיות לישראל לבין המגבלות הפוליטיות מבית. הנקודות הבאות מדגישות את המציאות המבצעית של מערכת יחסים משולשת זו:
- הסכם פילדלפי (2005): הסכם המאפשר למצרים לפרוס 750 שוטרי משמר גבול לפטרול באזור הגבול ולמניעת הברחת נשק וחומרים לרצועת עזה.
- פעילות מעבר רפיח: נקודת המעבר הרגלית היחידה בין עזה לעולם החיצון, המוסדרת באמצעות פרוטוקולים ביטחוניים הדורשים תיאום הן עם הרשויות בישראל והן עם גורמי ביטחון מקומיים.
- תיווך בנושא חטופים והפסקת אש: תפקיד מתמשך בסיוע למשא ומתן עקיף, שהגיע לשיאו בפריצות דרך משמעותיות כמו פסגת אוקטובר 2025, אשר הבטיחה את שחרורם של אחרוני החטופים הישראלים החיים.
דינמיקה אסטרטגית של שלום קר ותיאום ביטחוני
התועלת האסטרטגית של התיווך המצרי הפכה לחיונית במיוחד במהלך הסכסוך הממושך שהחל ב-7 באוקטובר 2023. לאורך המערכה הצבאית שבאה בעקבותיו, מצרים, לצד קטאר וארצות הברית, שימשה כמתווכת חיונית בניהול משא ומתן על הפוגות זמניות והסכמים הומניטריים. תיווך זה הגיע לשיאו בפסגה מקיפה באוקטובר 2025, שבמהלכה הוחזרו אחרוני החטופים הישראלים החיים בעסקה מובנית. עם זאת, תהליך זה היה רווי אתגרים, כפי שתועד ב-דיווח של ה-Washington Free Beacon המפרט את הלחץ הפוליטי והדיפלומטי המאסיבי שהופעל כדי להבטיח שחמאס יעמוד בתנאים המוסכמים של התוכנית הרב-שלבית.
מעבר לדיפלומטיה, הניהול הפיזי של הגבול נותר מקור לבחינה דו-צדדית אינטנסיבית ולתיאום ביטחוני הדוק. צה"ל נטל שליטה מבצעית על ציר פילדלפי במאי 2024 כדי לפרק רשת ענפה של מנהרות הברחה תת-קרקעיות שהזינו את ההתעצמות הצבאית של חמאס. כפי שנלמד בניתוח של הקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD), שמירה על פיקוח קפדני ובר-אימות על גבול זה היא חיונית בהחלט כדי למנוע את התחמשותם מחדש של פלגי הטרור במובלעת. מצרים שיתפה פעולה מאז ביישום אמצעי ביטחון משופרים, לרבות מערכות ניטור אלקטרוניות ומחסומים קרקעיים, במטרה לחסום לצמיתות את הגבול בפני הברחות לא חוקיות.
סיכום ומשמעות ארוכת טווח עבור ישראל
היציבות ארוכת הטווח של הלבנט תלויה במידה רבה בהמשך הברית האסטרטגית בין מצרים לישראל, גם כאשר היחסים הדו-צדדיים נותרים בגדר "שלום קר" ברמת החברה האזרחית. פתיחתו מחדש של מעבר הגבול ברפיח בתחילת 2026, תחת מסגרות ביטחוניות חדשות, מוכיחה כי שתי המדינות מכירות בנחיצותו של ניהול גבולות משותף למניעת קריסה הומניטרית תוך הבטחת ביטחון איתן. עבור ישראל, מצרים נותרת חיץ אסטרטגי שאין לו תחליף מפני חוסר יציבות אזורי וגשר דיפלומטי חיוני לעולם הערבי.
לסיכום, תפקידה הכפול של קהיר כשותפה ביטחונית וכמתווכת פעילה מבטיח כי היא תישאר גורם מרכזי בכל תוכנית עתידית לממשל או לשיקום ברצועת עזה. על ידי שמירה על איזון בין דיפלומטיה אזורית להגנה קשיחה על הגבול, מצרים מסייעת באבטחת גבולה הדרומי של ישראל. סינרגיה אסטרטגית זו מחזקת את הערך המתמשך של הסכמי קמפ דייוויד כאבן יסוד לשלום אזורי.