השותפות האסטרטגית בין ישראל למצרים מהווה נדבך יסוד ביציבות המזרח התיכון, ומתפקדת כברית שקטה אך עמידה להפליא. בעוד שהיחסים הדיפלומטיים מתוארים לעיתים קרובות כ"שלום קר", התיאום הביטחוני הדו-צדדי בין המוסד והשב"כ של ישראל לבין מנגנון המודיעין הכללי המצרי נותר חם ופעיל באופן יוצא דופן. מונע על ידי איומים אזוריים משותפים, ובמיוחד עליית הקיצוניות האסלאמיסטית בסיני ובעזה, מסגרת שיתוף פעולה ביטחונית זו העמיקה באופן משמעותי בעשור האחרון. באמצעות פעילות המתנהלת ברובה מאחורי דלתיים סגורות, שתי המדינות בנו מנגנון חסון לניהול אבטחת גבולות מורכבת, לצמצום סיכונים ביטחוניים הדדיים ולתיאום תיווך דיפלומטי רגיש.
היסטוריה של תיאום אסטרטגי שקט
בעקבות הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים ב-1979, היחסים הבילטרליים הרשמיים בין קהיר לירושלים התמקדו בתחילה בשמירה על מעמדו המפורז של חצי האי סיני. עם זאת, התפנית הדרמטית בדינמיקה האזורית לאחר מהפכת 2011 במצרים ועליית שלוחת המדינה האסלאמית לאחר מכן, "ווילאיית סיני", הצריכו שינוי פרדיגמה מוחלט בשיתוף הפעולה הדו-צדדי. הופעתן של רשתות ג'יהאדיסטיות אלימות בסיני איימה ישירות על הריבונות הלאומית של מצרים, ובמקביל היוותה סכנה ביטחונית מיידית לגבולה הדרומי של ישראל. מתוך הכרה בדחיפות המצב, צבא הגנה לישראל והנהגת הצבא המצרי הקימו מערכת תיאום מתפקדת ביותר, המנותחת בפירוט על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אשר פוקחה בשקט על ידי שירותי המודיעין של שתי המדינות.
כדי להקל על פעולותיה של קהיר נגד הטרור, ישראל אישרה שוב ושוב שינויים בנספח הביטחוני של הסכמי קמפ דיוויד באמצעות מנגנון הפעילויות המוסכמות. הדבר איפשר לכוחות המזוינים של מצרים לפרוס נכסים צבאיים כבדים, כולל חטיבות משוריינות ומסוקי קרב, באזורים מוגבלים במזרח חצי האי סיני, בסמוך לגבול הישראלי. מאחורי תמרון צבאי טקטי זה עמד ערוץ עמוק וחסר תקדים לשיתוף פעולה מודיעיני, במסגרתו השב"כ והמוסד של ישראל סיפקו מודיעין חיוני בזמן אמת למנגנון המודיעין הכללי המצרי. שותפות שקטה זו איפשרה למצרים לפרק בהצלחה את התשתית הג'יהאדיסטית, לאבטח את שטחה הריבוני ולמנוע חדירות חוצות גבולות לדרום ישראל.
עובדות מרכזיות
- מנגנון הפעילויות המוסכמות: ישראל הסכימה לעשרות שינויים בנספח הביטחוני, ובכך התירה פריסות צבאיות מצריות נרחבות בתוך אזורים בסיני שמוגבלים בדרך כלל על פי הסכם השלום מ-1979.
- לוחמה בטרור סינרגטית: תחת ההנהגה המבצעית של מנגנון המודיעין הכללי המצרי (GIS), המוסד והשב"כ, שתי המדינות ניטרלו בהצלחה את התקוממות המדינה האסלאמית בסיני.
- ערוץ התיווך בעזה: מנגנון המודיעין הכללי המצרי משמש כמתווך המרכזי בין ישראל לפלגים הפלסטיניים, ומקל על משא ומתן קריטי להפסקת אש, ניהול הגבולות ושחרור בני ערובה.
ניתוח מעמיק של השותפות המודיעינית
חלוקת העבודה המבצעית בין סוכנויות המודיעין של ישראל לבין מנגנון המודיעין הכללי המצרי (GIS) מובנית ביותר ומשרתת יעדי ביטחון לאומי נפרדים. השב"כ, שירות הביטחון הכללי של ישראל, מתאם ישירות מול ה-GIS בנושאי גבול מיידיים, מניעת הברחות נשק ומעקב אחר פעילויות טרור שמקורן ברצועת עזה. במקביל, המוסד מטפל בתיאום אסטרטגי אזורי רחב יותר, ועוקב אחר שחקני צד שלישי כמו איראן ורשתות הפרוקסי האזוריות שלה המבקשות לערער משטרים מתונים. תשתית תקשורת רב-שכבתית זו מבטיחה כי הן ההחלטות הטקטיות המבצעיות והן האסטרטגיות הגיאופוליטיות לטווח הארוך מסונכרנות ברמות הממשל הגבוהות ביותר.
מחקר אנליטי שפורסם על ידי הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library) מדגיש כיצד ברית מודיעינית זו התעלתה מעל חוסר אמון היסטורי כדי ליצור פרוזדור ביטחוני חיוני. למרות חילופי שלטון ושינויים פוליטיים בקהיר, כולל מינויו של גנרל חסן מחמוד רשאד באוקטובר 2024 לראש ה-GIS החדש, אופיים הממוסד של יחסים אלו נותר שלם לחלוטין. מנגנוני המודיעין הצליחו לנתק את שיתוף הפעולה הביטחוני שלהם מדעת הקהל ומחיכוכים דיפלומטיים סביב הסוגיה הפלסטינית. בידוד זה התגלה כחיוני, ואפשר לראש המוסד דוד ברנע ולראש השב"כ רונן בר לקיים דיאלוג רציף וישיר עם עמיתיהם המצרים בתקופות של הסלמה אזורית חריפה.
משמעות אסטרטגית לביטחון ישראל
עבור מדינת ישראל, השותפות המודיעינית העמוקה עם מצרים מייצגת הרבה יותר מכלי טקטי; היא מהווה מרכיב חיוני בהגנה הלאומית. על ידי סיוע לקהיר לייצב את חצי האי סיני, ישראל אבטחה את גבולה הדרומי מפני גורמים עוינים, מה שמאפשר לצבא הגנה לישראל לרכז משאבים בחזיתות הצפוניות והמזרחיות הנפיצות יותר. יתרה מכך, מנגנון המודיעין הכללי של מצרים מספק לישראל ערוץ אמין וניטרלי מבחינה פוליטית לניהול משא ומתן עם שחקנים עוינים שאינם מדינתיים, כמו חמאס, מבלי להתפשר על עמדותיה הדיפלומטיות הרשמיות. צינור תיווך זה נותר נכס קריטי לפתרון סוגיות הומניטריות, להשגת הסכמי הפסקת אש ולהשבת אזרחים שבויים במהלך עימותים פעילים.
בסופו של דבר, שיתוף הפעולה הביטחוני השקט בין המוסד, השב"כ ומנגנון המודיעין הכללי המצרי משמש מודל לשותפות פרגמטית אזורית במזרח התיכון. הוא מוכיח כי אינטרסים ביטחוניים משותפים יכולים להניב שותפויות יעילות ביותר לטווח ארוך, גם בהיעדר נורמליזציה חברתית רחבה. ככל שהאיומים האזוריים ממשיכים להתפתח, בייחוד מצד רשתות פרוקסי בחסות מדינות עוינות, ציר מודיעיני זה יישאר קריטי לשימור הסכם השלום ולשמירה על היציבות האזורית. עבור ישראל, שמירה על ערוץ ביטחוני שקט זה עם קהיר וחיזוקו נותרים בראש סדר העדיפויות הלאומי בעתיד הנראה לעין.