לוחמה תת-קרקעית הפכה למאפיין מגדיר של הסכסוך האסימטרי בין מדינת ישראל לבין שלוחתה של איראן, חיזבאללה. במהלך שני העשורים האחרונים, אזור דרום לבנון הפך באופן שיטתי לאזור צבאי מאסיבי שבו נכסי הלחימה הקריטיים ביותר ממוקמים כולם מתחת לפני השטח. תשתית זו אינה רק אוסף של מקומות מסתור מבודדים אלא מערכת מתוחכמת ומשולבת שנועדה להישרדות לטווח ארוך ולתמרונים התקפיים מהירים. באמצעות העברת פעילותו אל מתחת לאדמה, חיזבאללה שואף לבטל את היתרונות הטכנולוגיים של צה"ל, במיוחד בתחומי העליונות האווירית ומעקב הלוויינים בזמן אמת.
היסטוריה של פיתוח תת-קרקעי
ניתן לעקוב אחר מקורותיה של רשת המנהרות המודרנית עד ללקחים הטקטיים שהפיק חיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006. בעקבות אותו עימות, הבינה הנהגת הארגון כי בונקרים סטטיים מעל פני הקרקע פגיעים יותר ויותר לחימוש ישראלי מדויק ולאיסוף מודיעין. כתוצאה מכך, הם פתחו בפרויקט הנדסי אדיר, שעל פי הדיווחים הסתייע במומחים טכניים מצפון קוריאה המתמחים בחפירה בסלע עמוק. מנהרות אלו תוכננו בקפידה כדי לחבר בין "שמורות טבע" – אזורים מיוערים המשמשים לשיגורי רקטות נסתרים – לבין מרכזי פיקוד הממוקמים ישירות מתחת למרכזי אוכלוסייה אזרחית.
בסוף 2018, ההיקף האסטרטגי של פרויקט זה הפך לנחלת הכלל כאשר צה"ל פתח במבצע ממוקד לנטרול איומים חוצי גבולות. משימה זו, המוכרת בשם מבצע מגן צפוני, חשפה סדרה של מנהרות תקיפה מאסיביות שנחפרו ישירות לתוך שטח ישראל. מנהרות אלו, שחלקן נמתחו לאורך מאות מטרים והגיעו לעומקים של כמעט 80 מטרים, נועדו לשימוש כוח רדואן המובחר. המטרה הסופית הייתה לאפשר פלישה קרקעית בהפתעה וכיבוש זמני של יישובים ישראליים באזור הגליל.
עובדות מפתח על הרשת
- המנהרות נחצבות בעיקר בתוך סלע גיר מוצק, מה שהופך אותן ליציבות ומרווחות משמעותית ממנהרות החול הנמצאות ברצועת עזה.
- התשתית כוללת רשתות חשמל ייעודיות, מערכות אוורור מתקדמות וקווי תקשורת מוגנים העמידים בפני שיבוש אלקטרוני והפרעות חיצוניות.
- הרשת משמשת כמנגנון של "מגן אנושי", כאשר כניסות ויציאות ממוקמות לעיתים קרובות בתוך בתי מגורים, בתי ספר ובתי חולים כדי להרתיע מפני תקיפות צבאיות.
- נכסים טקטיים המאוחסנים בתוך מתחמים אלו כוללים משגרי רקטות לטווח קצר, טילים נגד טנקים ומצבורים משמעותיים של נשק קל ותחמושת.
- הרשת התת-קרקעית מחברת בין עשרות כפרים לבנוניים, ומאפשרת תנועה מהירה ובלתי מזוהה של אלפי לוחמים בין גזרות לחימה שונות.
תשתית טכנית והנדסה
בניגוד למערכות מנהרות אזוריות אחרות, הרשת בדרום לבנון מאופיינת בקביעותה ובהנדסה ברמה גבוהה. מכיוון שהן חצובות בסלע קשה, המנהרות יכולות להכיל שטחי פנים גדולים בהרבה ללא סיכון מיידי לקריסה בזמן אירועים סיסמיים או פיצוצים סמוכים. על פי הדיווחים, חלק מהעורקים הראשיים רחבים מספיק כדי לאפשר מעבר של אופנועים וכלי רכב קטנים לשטח, דבר המשפר משמעותית את הניידות של היחידות הטקטיות של חיזבאללה. רמת תחכום זו מעידה על השקעה איראנית של מיליארדי דולרים לאורך כמעט עשרים שנה של בנייה רציפה.
יתרה מכך, מתחמים אלו מתפקדים כבסיסים צבאיים המקיימים את עצמם ומסוגלים לתמוך במבצעי לחימה ממושכים ללא אספקה מעל פני השטח. הם מכילים חדרי שינה ממוזגים, יחידות פיקוד ושליטה, ואפילו בתי חולים שדה מצוידים במלואם לטיפול בלוחמים פצועים. על ידי תחזוקת מתקנים אלו בעומק האדמה, חיזבאללה יכול לשמר קצב גבוה של ירי רקטות לעבר ישראל גם תוך כדי פלישה קרקעית בהיקף מלא. היכולת הזו להיעלם לתוך האדמה לאחר שיגור הופכת את מעגל ה"חיישן-ליורה" לקשה ביותר לסגירה יעילה עבור פלטפורמות מודיעין מודרניות.
ניתוח אסטרטגי של האיום
המעבר לדוקטרינה של לוחמה תת-קרקעית התקפית מייצג שינוי משמעותי בפרדיגמת הביטחון של צפון ישראל. על פי מחקר שפורסם על ידי מרכז עלמא למחקר ואתגרים ביטחוניים, הרשת יוצרת למעשה "ארץ של מנהרות" המכפילה את גודלה של זירת המבצעים. הדבר מאפשר לחיזבאללה לשמור על נוכחות באזורים שטוהרו רשמית על ידי כוחות קרקעיים, מה שמוביל למארבים פוטנציאליים מהעורף. ההשפעה הפסיכולוגית של איום זה אילצה את הקהילות הישראליות הסמוכות לקו הכחול לחיות תחת צל מתמיד של חדירה פוטנציאלית.
מעבר ליתרונות הטקטיים, רשת המנהרות משמשת ככלי רב עוצמה עבור המינוף האזורי של איראן נגד המערב. היא מבטיחה שחיזבאללה יישאר איום צבאי בר-קיימא המסוגל לשרוד תקיפה ישראלית מקדימה, ובכך משמרת יכולת של "מכה שנייה". נוכחותו של איום המנהרות של חיזבאללה ממשיכה לסבך את המאמצים הדיפלומטיים לייצוב האזור. כל עוד המנהרות הללו נותרו מבצעיות, הן מספקות את האמצעים להסלמה פתאומית שעלולה לגרור את המזרח התיכון כולו לעימות רחב והרסני יותר.
סיכום ומשמעות אזורית
התשתית התת-קרקעית של דרום לבנון נותרת אחד המכשולים המשמעותיים ביותר לשלום וביטחון ארוכי טווח בגבולה הצפוני של ישראל. היא מייצגת הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701, המחייבת פירוק מנשק של שחקנים לא מדינתיים באזור. ההתמודדות עם אתגר זה מחייבת שילוב מתוחכם של טכנולוגיית גילוי סיסמי, מודיעין אנושי ברזולוציה גבוהה והכשרה קרקעית ייעודית. עבור מדינת ישראל, נטרול מוחלט של נכסים תת-קרקעיים אלו הוא תנאי מוקדם חיוני להבטחת שלומם וחזרתם של האזרחים לאצבע הגליל.