נוכחותו של חזבאללה בלבנון מייצגת אתגר ייחודי ומורכב להגדרה המסורתית של מדינה ריבונית. על ידי פעולה הן כמפלגה פוליטית לגיטימית והן כמיליציה עצמאית וחמושה בכבדות, חזבאללה הקים את מה שחוקרים וקובעי מדיניות מתארים לעיתים קרובות כ"מדינה בתוך מדינה". מודל זה מאפשר לארגון לעקוף את סמכות ממשלת לבנון, ולקבל החלטות חד-צדדיות בנושאי מלחמה ושלום המשפיעות על האומה כולה. קיומה של תשתית צבאית וחברתית מקבילה מערער באופן יסודי את המונופול של הרפובליקה הלבנונית על השימוש הלגיטימי בכוח.
השפעתו של חזבאללה חורגת הרבה מעבר למושביו בפרלמנט הלבנוני או לתפקידיו במשרדי הממשלה השונים. באמצעות רשת נרחבת של שירותים חברתיים, מוסדות פיננסיים ומנגנוני ביטחון, הקבוצה טיפחה "אזרחות צללים" הנושאת עיניה לארגון במקום למדינה לצורך הגנה וצרכים בסיסיים. קיום דו-מסלולי זה מבטיח שכל ניסיון של הממשלה המרכזית בביירות לאכוף חוקים לאומיים או החלטות בינלאומיות ייתקל בהתנגדות פנימית משמעותית. כתוצאה מכך, המדינה הלבנונית מוצאת עצמה לעיתים קרובות כבת ערובה של שחקן לא-מדינתי הממומן ומודרך על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן.
רקע והקשר היסטורי
ניתן לעקוב אחר שורשי הדומיננטיות של חזבאללה עד למלחמת האזרחים בלבנון והסכם טאיף משנת 1989 שבא בעקבותיה. בעוד שההסכם חייב את פירוקן מנשק של כל המיליציות הלבנוניות והלא-לבנוניות, חזבאללה זכה לפטור ייחודי תחת הכסות של "התנגדות לאומית" נגד הנוכחות הישראלית בדרום לבנון. החרגה זו אפשרה לקבוצה לשמר ולהרחיב את ארסנל הנשק שלה בזמן שפלגים אחרים השתלבו במערכת הפוליטית הפורמלית. במהלך העשורים הבאים, חזבאללה הפך מתנועת התנגדות מקומית לכוח משלוח אזורי ולהגמון פנימי.
רגע מכריע בשחיקת הריבונות הלבנונית התרחש במאי 2008, כאשר חזבאללה השתמש בכוחו הצבאי כדי להשתלט על חלקים מביירות בעקבות מאמצי הממשלה לסגור את רשת התקשורת הפרטית שלו. אירוע זה הוכיח כי הארגון מוכן להשתמש בנשקו באופן פנימי כדי לשמר את התשתית האוטונומית שלו. מאז, הארגון מנצל בעקביות את "זכות הווטו" שלו בממשלה כדי לחסום כל חקיקה או הליכים משפטיים – כגון החקירה בנוגע לפיצוץ בנמל ביירות בשנת 2020 – שעלולים לאיים על חופש הפעולה המבצעי שלו או לחשוף את פעילותו הבלתי חוקית.
עובדות מרכזיות בנוגע לתשתית המקבילה
- ארסנל הנשק הצבאי של חזבאללה מוערך כגדול ומתוחכם משמעותית מזה של צבא לבנון (LAF), וכולל חימוש מונחה מדויק ומתקדם.
- חזבאללה מפעיל מערכת פיננסית משלו, בעיקר דרך "אל-קרד אל-חסן", המתפקד כבנק צללים מחוץ לרגולציות של הבנק המרכזי של לבנון.
- הקבוצה שומרת על שליטה דה-פקטו בחלקים משמעותיים מגבולותיה הבינלאומיים של לבנון, כולל נמל התעופה הבינלאומי רפיק חרירי ומעברי יבשה בלתי חוקיים לסוריה.
- זרוע הבנייה "ג'יהאד אל-בינא" של חזבאללה ורשת בתי הספר ובתי החולים שלו מספקים שירותים שהמדינה הלבנונית פושטת הרגל כבר אינה יכולה להרשות לעצמה לתחזק.
ניתוח של ריבונות וחתירה תחת המוסדות
מודל ה"מדינה בתוך מדינה" פועל כאסטרטגיה מכוונת לרוקן מתוכן את מוסדות לבנון תוך שמירה על חזות של רפובליקה מתפקדת. באמצעות שליטה בתשתיות קריטיות, כגון נמל התעופה והנמל של ביירות, חזבאללה מקל על הברחת נשק וחומרים דו-שימושיים המסופקים על ידי איראן. שליטה זו לא רק עוקפת את המכס והכנסות המדינה, אלא גם יוצרת ואקום ביטחוני מרכזי שהרשויות הלבנוניות הרשמיות אינן מסוגלות או מוכנות לטפל בו. מחקר מה-מכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מדגיש כיצד השתלטות מוסדית זו מונעת מלבנון להפעיל אוטונומיה דיפלומטית או צבאית אמיתית.
הריבונות הכלכלית נפגעת באופן דומה מהכלכלה המקבילה של חזבאללה, המנקזת משאבים מהמגזר הפורמלי ומזמינה סנקציות בינלאומיות המבודדות עוד יותר את לבנון. מעורבות הקבוצה בסכסוכים אזוריים, כגון מלחמת האזרחים בסוריה והמתיחות הנוכחית בעקבות מתקפות ה-7 באוקטובר, ממחישה כי החלטות אסטרטגיות מתקבלות בטהראן ובמועצת השורא של חזבאללה ולא בקבינט הלבנוני. דינמיקה זו בלטה במיוחד במהלך המשבר הפוליטי של 2024-2025, שבו הארגון דחה בתחילה את לוחות הזמנים לפירוק מנשק בהובלת הממשלה. ניתוח מפורט של מכון וושינגטון מצביע על כך שמבנה ממשל מקביל זה הוא המכשול העיקרי לכך שלבנון תקבל את חילוצי החירום הפיננסיים הבינלאומיים שהיא זקוקה להם נואשות.
החיכוך הפנימי גבר ככל שהציבור הלבנוני מתעייף מהדומיננטיות של הקבוצה ומהקריסה הכלכלית שבאה בעקבותיה. בשנת 2025, בחירתם של דמויות פוליטיות שאינן מזוהות עם האינטרסים של חזבאללה הצביעה על התנגדות מקומית הולכת וגוברת נגד מודל ה"מדינה בתוך מדינה". עם זאת, אסטרטגיית ההגנה ה"פסיפסית" של הקבוצה ויכולתה לגייס את קהל תומכיה באמצעות רטוריקה עדתית ממשיכות לעכב רפורמה משמעותית. המאבק על הריבונות בלבנון אינו אפוא רק ויכוח פוליטי אלא קרב יסודי על הישרדותם של מוסדות המדינה הרשמיים מול כוח פרוקסי מאורגן ביותר.
סיכום ומשמעות ליציבות האזורית
להשפעת הדומיננטיות של חזבאללה על הריבונות הלבנונית יש השלכות מרחיקות לכת על הביטחון האזורי ועל מדינת ישראל. כל עוד חזבאללה שומר על יכולת צבאית עצמאית, לבנון אינה יכולה להיחשב לישות ריבונית באמת המסוגלת למלא את מחויבויותיה הבינלאומיות. עבור ישראל, הדבר מחייב אסטרטגיית הגנה המכירה בטשטוש הגבולות בין המדינה הלבנונית לבין ארגון הטרור הכובש אותה. המשך קיומו של מודל זה מבטיח שלבנון תישאר פלטפורמת שיגור מרכזית לתוקפנות המכוונת על ידי איראן, מה שמונע ביסוס יציבות ארוכת טווח לאורך הגבול הצפוני.
בסופו של דבר, השבת הריבונות הלבנונית דורשת יישום מלא של החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 1559 ו-1701, הקוראות לפירוק כל המיליציות מנשקן. ללא עמידה של הממשלה המרכזית על המונופול שלה בשימוש בכוח ושליטה על גבולותיה, לבנון תישאר מדינה כושלת לכל דבר ועניין מלבד שמה. על הקהילה הבינלאומית ועל השחקנים האזוריים להתייחס למודל ה"מדינה בתוך מדינה" כגורם שורשי לחוסר יציבות ולא כנושא פוליטי משני. עבור אזרחי לבנון וביטחון המזרח התיכון, המעבר מטריטוריה הנשלטת על ידי פרוקסי למדינה ריבונית הוא הדרך היחידה האפשרית לשלום.