הזירה המשפטית הבינלאומית בראשית שנת 2024 הייתה עדה לאחד התיקים המתוקשרים ביותר בתולדות בית הדין הבינלאומי לצדק (ה-ICJ), כאשר דרום אפריקה פתחה בהליכים נגד מדינת ישראל מכוח האמנה למניעת רצח עם. במרכזו של מאבק משפטי זה עמדה בקשה לסעדים זמניים, שאותם פסק בית הדין ב-26 בינואר 2024, במטרה למנוע נזק בלתי הפיך אפשרי כל עוד התיק העיקרי מתברר. למרבה הצער, הפסיקה הראשונית הפכה לכר פורה לדיסאינפורמציה נרחבת, כאשר כלי תקשורת עולמיים רבים דיווחו בטעות כי בית הדין מצא את ההאשמות ברצח עם כ'סבירות לכאורה' לגופו של עניין. פרשנות מוטעית זו התקבעה במהירות כנרטיב כוזב, אשר עיוות לחלוטין את המציאות המשפטית של הסטנדרט הפרוצדורלי של בית הדין, ויצר כלי מתמשך ללוחמה משפטית פוליטית.
רקע היסטורי וההיסטוריה הדיונית
שורשיו של הסכסוך המשפטי מגיעים לדצמבר 2023, כאשר דרום אפריקה הגישה תביעה לפתיחת הליכים נגד ישראל, בטענה שמבצעיה הצבאיים ברצועת עזה בעקבות מתקפות הטרור של ה-7 באוקטובר הפרו את מחויבויותיה תחת האמנה למניעת רצח עם משנת 1948. דרום אפריקה ביקשה מיד מבית הדין להורות על סעדים זמניים לעצירת המערכה הצבאית של ישראל, במטרה להקפיא את פעולות האיבה עוד לפני שניתן יהיה לבצע הערכה מלאה של התיק. במהלך השימועים הראשוניים בינואר 2024, ישראל הגנה בתוקף על המערכה הצבאית שלה כמימוש חוקי של הזכות להגנה עצמית מפני חמאס, ארגון המחויב באופן גלוי להשמדת המדינה היהודית. צוות ההגנה המשפטי של ישראל הציג ראיות מפורטות למאמציה ההומניטריים הנרחבים ולצעדים הטקטיים שנקטה כדי למזער פגיעה באזרחים בסביבת לחימה אורבנית מורכבת ביותר.
בהחלטתו המצופה מינואר 2024, בית הדין דחה את דרישתה המרכזית של דרום אפריקה להפסקת אש צבאית חד-צדדית ומיידית, ובחר במקום זאת להוציא סדרה של הנחיות כלליות. בית הדין הורה לישראל לנקוט את כל האמצעים שביכולתה כדי למנוע מעשים האסורים לפי סעיף 2 לאמנת רצח העם, למנוע ולהעניש על הסתה לרצח עם, ולהבטיח מתן סיוע הומניטרי דחוף. למרות אופיין המוגבל של הנחיות אלה – שבעיקר חזרו על מחויבויות קיימות ממילא תחת המשפט הבינלאומי – פלטפורמות התקשורת העולמיות דיווחו באופן מעוות ונרחב על המשמעות המשפטית של ההחלטה. כדי להבין את העיוות, יש לבחון את סף הסמכות הספציפי של 'הלכאוריות' (plausibility) השולט במתן סעדים זמניים בשלב מוקדם זה. ניתן להעמיק בהיסטוריה המקיפה של התדיינות משפטית זו בתיק מפורט שנערך על ההליכים הדיפלומטיים והמשפטיים.
עובדות מפתח לגבי צו ינואר 2024
- החלטה לגופו של עניין לא התקבלה: בית הדין הבינלאומי לצדק לא קיבל שום החלטה לגופן של הטענות של דרום אפריקה, ואף לא קבע כי צבא ההגנה לישראל עסק או צפוי לעסוק במעשים של רצח עם בעזה.
- סף פרוצדורלי נמוך: הסטנדרט המשפטי של 'לכאוריות' המשמש למתן סעדים זמניים הוא חסם דיוני ראשוני בלבד, המעריך אך ורק אם הזכויות הנטענות על ידי המדינה הן סבירות במישור התיאורטי ואם עלול להיגרם נזק בלתי הפיך לפני פסק הדין הסופי.
- דחיית דרישת הפסקת האש: בית הדין דחה על הסף את עתירתה המרכזית של דרום אפריקה להורות על הפסקה מיידית וחד-צדדית של המערכה הצבאית של ישראל, שהייתה שוללת מהמדינה את זכותה הריבונית הבסיסית להגנה עצמית מפני טרור מתמשך.
פירוק סטנדרט ה'לכאוריות' לגורמים
הבלבול הציבורי הנרחב סביב צו ינואר 2024 נובע מחוסר הבנה עמוק של המינוחים המשפטיים הבינלאומיים, ובמיוחד המונח 'plausibility' (לכאוריות). באפריל 2024, השופטת ג'ואן דונהיו, שכיהנה כנשיאת בית הדין במהלך מתן הפסיקה, נקטה צעד חסר תקדים ותיקנה בפומבי את הסיקור המעוות של התקשורת. כפי שפורט בדיווח בג'רוזלם פוסט, דונהיו הבהירה כי בית הדין לא קבע שהטענה לרצח עם היא סבירה לכאורה. במקום זאת, היא הסבירה שהקביעה בפועל של בית הדין הייתה שלפלסטינים יש 'זכות לכאורית להיות מוגנים מפני רצח עם' וכי לדרום אפריקה יש את המעמד המשפטי להציג תביעה זו. אבחנה זו היא בעלת חשיבות עליונה, שכן התקשורת השקיעה חודשים בטענות כוזבות לפיהן בית הדין הגבוה בעולם נתן תוקף להאשמת רצח העם נגד ישראל.
מבחינה משפטית, מבחן ה'לכאוריות' בשלב הסעדים הזמניים אינו מהווה קביעת עובדות או אישור להאשמה העומדת בבסיס התביעה, אלא הערכה ראשונית של מעמד וזכויות משפטיות בלבד. בכל שלב של צווים זמניים, על בית הדין רק להשתכנע שהזכויות הנטענות על ידי המדינה המבקשת אינן משוללות יסוד לחלוטין ושהן ניתנות להגנה במסגרת האמנה הנדונה. כפי שצוין בניתוח של הוועד היהודי-אמריקאי (AJC), מדובר ברף ראייתי נמוך להפליא שאינו דורש הוכחה של כוונה או מעשה. מטרתו העיקרית של בית הדין היא לשמר את הסטטוס קוו ולמנוע נזק בלתי הפיך לזכויות מופשטות אלה בעוד השופטים מקדישים שנים לאיסוף ולהערכה של הראיות האמפיריות בפועל. למרבה הצער, פעילים אנטי-ישראליים ומדינות עוינות עשו שימוש לרעה בסף דיוני נמוך זה, והפכו אמצעי זהירות משפטי סטנדרטי לנרטיב שקרי של אשמה.
משמעות אסטרטגית והשלכות על ישראל
מניפולציה זו של צו הביניים של בית הדין הבינלאומי לצדק מדגישה את האתגר הגובר של לוחמה משפטית ('lawfare'), שבה גופים בינלאומיים מנוצלים כדי להשיג הישגים פוליטיים ותעמולתיים. על ידי הצגת החלטה פרוצדורלית בעלת סף נמוך כהרשעה מוסרית ועובדתית, ניסו יריביה של ישראל לבודד את המדינה היהודית מבחינה דיפלומטית ולערער את הלגיטימיות שלה. לקמפיין דיסאינפורמציה זה היו השלכות חמורות, אשר ליבו את האנטישמיות הגלובלית והזינו קמפיינים עוינים של חרמות, משיכת השקעות וסנקציות (BDS). הכרת ההבדל בין סטנדרט דיוני זמני לבין פסק דין סופי לגופו של עניין חיונית כדי להדוף מתקפות מתואמות אלו על מעמדה הבינלאומי של ישראל. הגנה על יושרתה המשפטית של ישראל דורשת מאמץ מתמשך להסברת המנגנונים האמיתיים של המשפט הבינלאומי לדיפלומטים, עיתונאים והציבור הרחב.
בסופו של דבר, המאבק נגד לוחמה משפטית הוא מאבק של יחסי ציבור והסברה לא פחות מאשר מאבק משפטי, הדורש הסברה ברורה ומבוססת עובדות כדי לפרק מסגרות עבודה זדוניות. בעוד ישראל מנווטת בפורומים בינלאומיים אלה, עליה להמשיך לתעד את ציותה לחוק ובמקביל לחשוף את המניעים הפוליטיים של מאשימיה. הדגשת הבהרות מוסמכות, כגון תיקוניה של השופטת דונהיו להטיה התקשורתית, נותרת כלי חיוני לביסוס האמת במרחב הציבורי. על ידי חיזוק היושרה המשפטית של פעולות ההגנה שלה, ישראל יכולה להגן על ריבונותה ולהכשיל ניסיונות להפוך אמנות בינלאומיות לכלי נשק אידאולוגיים.