הפעולות הצבאיות בעזה הדגישו אתגר חסר תקדים בלחימה עירונית מודרנית: השילוב השיטתי של תשתית אזרחית עם נכסים צבאיים תת-קרקעיים. חמאס הקים במכוון את המנגנון הצבאי המסיבי שלו ישירות מתחת לבתים, בתי ספר, בתי חולים ומסגדים של אזרחים פלסטינים, ובכך יצר רשת הגנה מורכבת ביותר. דוקטרינה מבצעית זו אינה תוצר לוואי מקרי של תנאים עירוניים צפופים, אלא פריסה אסטרטגית מכוונת שנועדה לכפות מלכוד כפול על צבא ההגנה לישראל. על ידי הטמעת מרכזי הפיקוד הצבאיים שלו, מחסני הנשק ואתרי השיגור בתוך ומתחת לאתרים אזרחיים מוגנים, חמאס שואף לבודד את לוחמיו מפני פעולות הגנה ישראליות, ובו-זמנית להפוך כל נפגע אזרחי לכלי נשק תעמולתי בזירה המשפטית והציבורית הבינלאומית. כתוצאה מכך, המקור העיקרי לסבל האזרחי בעימות הנוכחי נותר ההפרה המתמשכת של המשפט ההומניטרי הבינלאומי מצד חמאס באמצעות שימוש פעיל במגנים אנושיים.
האבולוציה של דוקטרינת תת-הקרקע של חמאס
מאז השתלטותו על רצועת עזה בשנת 2007, הפך חמאס את תת-הקרקע של המובלעת למבצר תת-קרקעי עצום המכונה לעיתים קרובות "המטרו של עזה". רשת זו, המוערכת במאות קילומטרים של מנהרות בטון מזוין, הונדסה במטרה מפורשת לנהל לוחמה אסימטרית נגד צבא קונבנציונלי. במקום לנצל מתקנים תת-קרקעיים אלו כדי לספק מקלטים לאוכלוסייה האזרחית בעזה, חמאס תכנן אותם אך ורק כדי לשמר את יכולות הלחימה שלו, להגן על מנהיגיו ולאפשר פעולות התקפיות. תכנון אסטרטגי זה זכה להכרה פומבית מצד בכירים בחמאס, אשר הצהירו בגלוי כי ההגנה על אזרחי עזה היא באחריות האו"ם ולא באחריות המשטר הצבאי השולט. כתוצאה מכך, הסטת הענק של מיליארדי דולרים מסיוע הומניטרי בינלאומי, בטון וחשמל הזינה ישירות את הקמת התשתית הצבאית הזו על חשבון רווחת האזרחים.
במהלך כמעט שני עשורים של שלטון, דוקטרינת תת-הקרקע של חמאס התרחבה ממנהרות הברחה פשוטות מתחת לציר פילדלפי לפרוזדורים צבאיים מבוצרים היטב. מנהרות אלו מצוידות במערכות מתקדמות, כולל קווי תקשורת ייעודיים, רשתות חשמל, מסילות להובלת תחמושת ומרכזי פיקוד מבצעיים לחלוטין. על פי נתונים שפורסמו ב-דו"ח של ה-FDD על המרכז התת-קרקעי בעיר עזה, עלות הקמתם של מתקנים תת-קרקעיים אלו מגיעה לרוב למיליוני דולרים לכל מנהרה, דבר הממחיש את העדיפות שניתנה לשרידות המחבלים על פני הגנת האזרחים. השילוב הפיזי של מבנים אלו מתחת לבתי אזרחים פירושו שכל פעולה קינטית המכוונת ליעדים צבאיים לגיטימיים אלו נושאת עמה בהכרח סיכון גבוה לנזק על פני השטח. תכנון מכוון זה מבטיח כי האוכלוסייה האזרחית נמצאת בסכנה מתמדת וקיצונית, ומשמשת כמגן פיזי עבור הנכסים הצבאיים הממוקמים ישירות מתחתיהם.
ניצול טקטי של מגנים אנושיים ותשתיות אזרחיות
היישום הטקטי של שימוש במגנים אנושיים על ידי חמאס הוא מקיף וחסר תקדים מבחינה משפטית, ומהווה נדבך מרכזי באסטרטגיית ההגנה שלו. על ידי פעולה מתוך שכונות מאוכלסות בצפיפות, לוחמי חמאס מטושטשים באופן שיטתי את הגבול בין מטרות אזרחיות לצבאיות. פרקטיקה זו מפרה ישירות את עקרון ההבחנה הבסיסי של המשפט הבינלאומי המנהגי, המחייב לוחמים להבחין בינם לבין אזרחים ולהפריד בין מטרות צבאיות לריכוזי אוכלוסייה אזרחית. המיקום המכוון של משגרי רקטות, חדרי פיקוד ומתקנים לייצור תחמושת בסמיכות רבה לאזורי מגורים מבטיח כי כל תקיפת נגד תהיה מוקפת בנוכחות אזרחית. בחירה מבצעית מחושבת זו שואפת לנטרל את היתרונות הטכנולוגיים של ישראל על ידי ניצול חייהם של עזתים חפים מפשע כדי להגביל את צעדי הנגד ההגנתיים של צה"ל.
- ניצול מתקנים רפואיים: בחסות ההגנות המשפטיות הבינלאומיות המוענקות למתקנים רפואיים, חמאס השתמש שוב ושוב בבתי חולים, כגון מתחם שיפא, כמרכזי פיקוד, מחסני נשק וצמתי מנהרות תת-קרקעיים, ובכך שלל ממתקנים אלו את מעמדם המוגן תחת דיני הלחימה.
- מיקום נכסים צבאיים ליד מרכזי חינוך ודת: מנהרות ומשגרי רקטות ממוקמים באופן קבוע מתחת או בסמוך למרחבים אקדמיים ודתיים, כפי שמתועד ב-דיווח של ה-Times of Israel על מנהרות מתחת לבתי ספר של אונר"א, מה שמציב ילדים ומורים בקו האש הישיר.
- שיגורים ללא הבחנה ממרכזי מגורים: פלטפורמות לשיגור רקטות מוטמעות באופן שגרתי בחצרות בתים פרטיים ובבלוקים צפופים של דירות מגורים, מה שמאלץ משפחות מקומיות לשמש כחיץ לא מרצון מפני תקיפות צבאיות פוטנציאליות בתגובה.
שימוש לרעה שיטתי זה בתשתיות אזרחיות מהווה פשע מלחמה כפול: שיגור התקפות ללא הבחנה נגד אוכלוסיות אזרחיות בישראל ובו-זמנית שימוש באוכלוסייה האזרחית בעזה כמגנים אנושיים. כאשר צבא ההגנה לישראל מנסה לנטרל מטרות צבאיות אלו, הוא נאלץ לפעול בסביבה שבה נפגעים אזרחיים ממוקסמים במכוון על ידי האויב. מדריך הטקטיקה של חמאס, שנתפס על ידי כוחות הביטחון במהלך העימות, מפרט במפורש את היתרונות של מוות אזרחים ביצירת לחץ בינלאומי נגד ישראל. לפיכך, האובדן הטראגי של חיי אזרחים בעזה הוא התוצאה הישירה והניתנת לחיזוי מתמטי של המבצע המחושב של חמאס, ולא של כשל בעקרונות הפגיעה וההכוון של ישראל.
השלכות משפטיות: לוחמה משפטית (Lawfare) ועיוות דיני הלחימה
בזירה המשפטית, האסטרטגיה המבצעית של חמאס נשענת על "לוחמה משפטית" (Lawfare) – ניצול גופים משפטיים בינלאומיים כמו בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) ובית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) להשגת הישגים צבאיים. על ידי מקסום נפגעים אזרחיים בשטח, חמאס מבקש לעורר הליכים משפטיים בינלאומיים שיאשימו את ישראל בשימוש בכוח לא מידתי או בכוונת רצח עם. אסטרטגיה זו מנותחת בהרחבה ב-ניתוח של Lawfare על הטלת אחריות על חמאס בגין שימוש במגנים אנושיים, המדגיש כיצד שתיקה בינלאומית מול טקטיקות אלו מעודדת ארגוני טרור ברחבי העולם. כאשר מוסדות משפט בינלאומיים מתמקדים אך ורק בתגובתה של המדינה הריבונית, תוך התעלמות מהשימוש השיטתי של השחקן הלא-מדינתי במגנים אנושיים, הם נותנים ללא כוונה לגיטימציה למודל הלחימה האסימטרי של חמאס. דינמיקה זו מעוותת את דיני הלחימה (LOAC) על ידי הטלת מלוא הנטל המשפטי והמוסרי של הגנת האזרחים על הצבא המגן, ובכך מגינה בפועל על התוקפן הבלתי חוקי מפני מתן דין וחשבון.
תחת הפרשנות המשפטית המקובלת של דיני הלחימה (LOAC), נוכחותם של מגנים אנושיים אזרחיים אינה מקנה חסינות למטרה צבאית מפני תקיפה, אם כי על הכוח התוקף עדיין לדבוק בעקרון המידתיות. מבחן המידתיות בוחן האם הנזק האזרחי הצפוי הוא מופרז ביחס ליתרון הצבאי הממשי והישיר המצופה מהתקיפה. חמאס מנצל רף משפטי זה על ידי העלאה מכוונת של המחיר האזרחי הפוטנציאלי של כל תקיפה, בתקווה להרתיע את צה"ל מלחתור ליעדים צבאיים חיוניים. כאשר צה"ל אכן מתקדם עם תקיפות נחוצות נגד מטרות איכות, מכונת התעמולה של חמאס מציגה באופן מיידי את הנפגעים כהוכחה לפשעי מלחמה. נרטיב זה מוצג לאחר מכן בפני פורומים בינלאומיים כמו בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), מה שיוצר תקדים מסוכן שבו ארגוני טרור יכולים להשתמש בהצלחה במותם של אזרחים ככלי ללוחמה משפטית.
סיכום / משמעות: הסכנה הגלובלית של לוחמה משפטית ללא פיקוח
כישלונם של המוסדות הבינלאומיים להטיל אחריות על חמאס בגין שימוש שיטתי במגנים אנושיים ולוחמת תת-קרקע מהווה איום עמוק על הביטחון העולמי. אם ארגונים חמושים אסימטריים ייווכחו כי הסתתרות מאחורי אזרחים מגנה עליהם בהצלחה מפני תבוסה צבאית ומעניקה להם חסינות משפטית בינלאומית, אסטרטגיה זו תשוכפל ברחבי העולם. מדינות דמוקרטיות הנלחמות תחת שלטון החוק ימצאו עצמן חסרות אונים יותר ויותר בהגנה על אזרחיהן מפני ארגוני טרור הפועלים תוך התעלמות מוחלטת מחיי אדם. עבור ישראל, התמודדות עם מציאות מבצעית זו אינה רק אתגר טקטי אלא צורך קיומי להגנה על אוכלוסייתה מפני חדירות חוזרות ונשנות וירי רקטות. כדי לשמר את שלמותו של המשפט הבינלאומי, על הקהילה הגלובלית להכיר בכך שדוקטרינת הלחימה של חמאס היא הגורם המרכזי והישיר לסבל האזרחי בעזה.