הרטוריקה של הלוחמה המשפטית ומעני הדיפלומטיה הציבורית

ההליכים המשפטיים המתנהלים בבית הדין הבין-לאומי לצדק הבליטו אתגר גאופוליטי גובר המוכר כלוחמה משפטית (lawfare), שבו גופים משפטיים בין-לאומיים עוברים מניפולציה על מנת להשיג מטרות פוליטיות ותעמולתיות. בעקבות מעשי הזוועה שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023, מדינת ישראל מתמודדת עם מלחמת נרטיבים חסרת תקדים באמצעות הפיכת המונח רצח עם (ג'נוסייד) לכלי נשק. קמפיין זה מייצג מאמץ אסטרטגי לשלול את הלגיטימיות של המדינה היהודית, תוך עיוות של מימוש זכותה החוקית להגנה עצמית והצגתה כפשע בין-לאומי. על ידי העתקת העימות משדה הקרב אל אולם בית המשפט, יריביה של ישראל שואפים לבודד אותה מבחינה דיפלומטית ולהפנות את דעת הקהל העולמית נגד פעולותיה הביטחוניות.

השורשים ההיסטוריים של הלוחמה המשפטית ואסטרטגיית דרבן

מקורותיה של הלוחמה המשפטית המודרנית נגד ישראל נעוצים בוועידת האו"ם העולמית נגד גזענות שנערכה בדרבן שבדרום אפריקה, בספטמבר 2001. במהלך פורום זה, רשת מאורגנת היטב של ארגונים לא-ממשלתיים יזמה קמפיין שיטתי שמטרתו לתייג את ישראל כמדינת אפרטהייד. הצהרת הסיכום של פורום הארגונים הלא-ממשלתיים בדרבן התוותה תוכנית פעולה שנועדה לבודד את ישראל מבחינה דיפלומטית, כלכלית ומשפטית. אסטרטגיה זו עברה בהדרגה מהמרחבים האקדמיים והאקטיביסטיים אל היכלי המשפט הבין-לאומיים, שבהם קבוצות אקטיביסטיות מנצלות את חוקי סמכות השיפוט האוניברסלית כדי לפגוע בהנהגה הישראלית.

קמפיין זה הגיע לשיאו בדצמבר 2023, כאשר דרום אפריקה פתחה בהליכים נגד ישראל בבית הדין הבין-לאומי לצדק, בטענה להפרות של האמנה למניעת רצח עם. אנליסטים משפטיים ציינו כי הגשת התביעה משמשת כתביעה חלופית (replacement suit), המאפשרת לדרום אפריקה לפעול כשלוחה מדינתית של ארגונים פלסטיניים חסרי מעמד משפטי בבית הדין. במקום להציג ראיות אובייקטיביות, העתירה המשפטית נשענת במידה רבה על דוחות מוטים ביותר מטעם גופים מושמצים של האומות המאוחדות. כתוצאה מכך, התיק מהווה את הניסיון המשמעותי ביותר עד כה להוציא אל הפועל את אסטרטגיית דרבן על הבמה המשפטית החשובה ביותר בעולם.

אבני דרך עובדתיות בניצול הנרטיבי

• פורום הארגונים הלא-ממשלתיים בדרבן בשנת 2001 כונן את השפה המהווה בסיס למתקפה המשפטית הנוכחית, כאשר הכריז על אמצעי ההגנה העצמית של ישראל כפשעים גזעניים וכעל רצח עם.
• הגשת התביעה של דרום אפריקה לבית הדין הבין-לאומי לצדק בדצמבר 2023 נשענה במידה רבה על ציטוטים שנבחרו בפינצטה של בכירים ישראלים, תוך התעלמות שיטתית מהיעד הצבאי המוצהר של הבסת חמאס והצלת החטופים.
• בתגובה להאשמות אלו, נציגי ישראל הציגו בפני בית הדין הבין-לאומי לצדק ראיות מקיפות המעידות על פעולות אקטיביות לצמצום הפגיעה באזרחים, כולל מסדרונות הומניטריים ופרוטוקולים של אזהרה מוקדמת ופינוי.
• הפעולות המשפטיות מתרחשות במקביל לקמפיין תקשורתי עולמי נרחב שנועד להדהד ולהעצים את האשמת רצח העם, ללא קשר לממצאים המקדמיים או להגדרות בפועל של בית הדין.

פירוק הפיכתם של מונחים משפטיים לכלי נשק בתקשורת

הפיכת האשמת רצח העם לכלי נשק מהווה עיוות חמור של המשפט הבין-לאומי, שנועד במיוחד לזעזע את המצפון הציבורי ולמחוק את ההקשר של הגנה מפני טרור. באמצעות שימוש במונח הגינוי המשפטי החמור ביותר, מקדמי הלוחמה המשפטית מייצרים נטל מיידי בתחום יחסי הציבור שקשה להתמודד איתו במחזורי התקשורת המהירים. מניפולציה סמנטית זו מנותחת בפירוט על ידי ה-קרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), המדגישה כיצד העתירה מתעלמת באופן שיטתי ממאמציה הנרחבים של ישראל לצמצום הפגיעה באזרחים. האסימטריה במלחמת נרטיבים זו מאפשרת לארגוני טרור להפר את דיני המלחמה בחסינות מוחלטת, בעוד שמדינות דמוקרטיות נתונות לביקורת שיפוטית בשל הגנה על אזרחיהן.

יתרה מכך, שיתוף הפעולה הסיסטמטי בין ארגונים לא-ממשלתיים קיצוניים לבין שחקנים משפטיים בין-לאומיים שחק את אמינותו של בית הדין הבין-לאומי לצדק עצמו. מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מאשר כי הפעולות המשפטיות של דרום אפריקה הושפעו עמוקות משיקולים פוליטיים פנימיים ומבריתות אידאולוגיות ארוכות שנים. הסיקור התקשורתי סביב דיונים אלו יוצר היפוך של המציאות, שבו מדינה ריבונית המגינה על עצמה מפני ארגון טרור רצחני מואשמת בדיוק בפשע שממנו סבלה ב-7 באוקטובר. דינמיקה זו מוכיחה כי היעד המרכזי של הלוחמה המשפטית המודרנית אינו אולם בית המשפט, אלא בית הדין של דעת הקהל העולמית.

מעני דיפלומטיה ציבורית והדרך קדימה

כדי להתמודד עם מתקפה משפטית ונרטיבית מתוחכמת זו, על ישראל ובעלות בריתה לאמץ אסטרטגיות פרואקטיביות של דיפלומטיה ציבורית המדגישות דיוק עובדתי וסטנדרטים משפטיים בין-לאומיים. מעני הדיפלומטיה הציבורית חייבים להבליט בעקביות את הצעדים הנרחבים שנקט צבא הגנה לישראל להגנה על חיי אזרחים בתנאים המאתגרים של לחימה בשטח בנוי. בנוסף, חשיפת הקשרים האידאולוגיים והפיננסיים העמוקים בין המדינות המממנות את הגשת התביעות הללו לבין קבוצות אקטיביסטיות קיצוניות חיונית לפגיעה באמינותן. השבת השליטה על הנרטיב מחייבת להראות כיצד הלוחמה המשפטית מחבלת במשפט הבין-לאומי האמיתי כדי להגן על גורמי טרור.

בסופו של דבר, הפיכת האשמת רצח העם לכלי נשק מהווה איום משמעותי לא רק על ישראל, אלא על כל המדינות הדמוקרטיות המעורבות בלחימה אסימטרית נגד שחקנים לא-מדינתיים. אם בתי הדין הבין-לאומיים יהפכו בהצלחה לכלים של מלחמה פוליטית, יכולתן של מדינות חופשיות להגן על עצמן תיפגע אנושות. שמירה על יושרתה של האמנה למניעת רצח עם דורשת הפרדה בין מחלוקות משפטיות לגיטימיות לבין תיאטרון בעל מניעים פוליטיים. עבור ישראל, הבסת רטוריקת הלוחמה המשפטית היא צורך ביטחוני לאומי קריטי, החיוני לא פחות מהשגת ניצחון צבאי בשדה הקרב.