ההליכים בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) שנפתחו על ידי דרום אפריקה נגד ישראל בדצמבר 2023 חרגו מזמן מעבר לסכסוך משפטי דו-צדדי. תהליך שיפוטי זה הפך למערכה מתואמת היטב של לוחמה משפטית עקיפה, המאופיינת בניסיונות של מדינות צד שלישי מרובות להתערב בתיק. מדינות כמו ניקרגואה, ספרד, טורקיה ואירלנד ביקשו להשתלב בהתדיינות המשפטית במסווה של הגנה על סטנדרטים הומניטריים בינלאומיים. בפועל, התערבויות אלו מייצגות מאמץ מחושב לנצל מנגנונים משפטיים בינלאומיים כדי לבודד את ישראל מבחינה דיפלומטית, לשחוק את מעמדה הבינלאומי ולהגביל את זכותה המולדת להגנה עצמית מפני ארגוני טרור.
המנגנונים של התערבויות בבית הדין הבינלאומי לצדק ולוחמה משפטית
שורשיה של מערכה משפטית זו טמונים בתופעה הרחבה יותר של "לוחמה משפטית" (lawfare), שהיא ניצול לרעה של מערכות משפט ופורומים שיפוטיים להשגת תוצאות צבאיות ומדיניות אסטרטגיות. כאשר דרום אפריקה הגישה את תביעתה הראשונית בטענה להפרות של האמנה למניעת רצח עם משנת 1948, היא הניחה תשתית שמדינות עוינות ומדינות בעלות זיקה פוליטית יכלו לנצל. התדיינות משפטית זו יצרה במה בולטת מאוד עבור ממשלות שביקשו למנף סנטימנט אנטי-ישראלי לצרכים פנימיים או גיאופוליטיים. במקום להסתמך על ערוצים דיפלומטיים מקובלים, בחרו מדינות אלו להפוך את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר בעולם לכלי נשק כדי להפעיל לחץ על מדינת ישראל.
כדי להשתתף בהתדיינות המשפטית שיזמה דרום אפריקה, על המדינות המבקשות להתערב לנווט בין הכללים הסטטוטוריים הספציפיים של בית הדין הבינלאומי לצדק. על פי סעיף 62 לחוקת בית הדין, על מדינה להוכיח כי יש לה עניין בעל אופי משפטי העלול להיות מושפע מהחלטתו הסופית של בית הדין. לעומת זאת, סעיף 63 מאפשר לכל מדינה החתומה על אמנה להתערב באופן אוטומטי בכל פעם שפרשנותה של אותה אמנה עומדת במרכז התיק. אף שהתערבויות לפי סעיף 63 אינן מצריכות אישור מפורש מבית הדין, המדינה המתערבת חייבת לקבל על עצמה כי פרשנותו הסופית של בית הדין לאמנה תהיה מחייבת אותה מבחינה משפטית.
כרונולוגיה של בקשות להתערבות מצד שלישי בבית הדין הבינלאומי לצדק
- ניקרגואה הגישה בקשה להתערבות לפי סעיף 62 ב-8 בפברואר 2024, אך מאוחר יותר משכה את בקשתה באופן רשמי ב-3 באפריל 2025, בעקבות מפלה משפטית שנחלה בתביעה המקבילה שהגישה נגד גרמניה.
- ספרד הפכה למדינה הראשונה באיחוד האירופי שהתערבה באופן רשמי, והגישה את הצהרת ההתערבות שלה לפי סעיף 63 ב-28 ביוני 2024, במטרה למנף מבנים משפטיים בינלאומיים נגד פעולות ההגנה העצמית של ישראל.
- טורקיה הגישה את הצהרת ההתערבות הרשמית שלה ב-7 באוגוסט 2024, תחת סעיף 63, ובכך אותתה על המשך מאמציה להוביל קואליציות דיפלומטיות אזוריות אנטי-ישראליות.
- אירלנד הגישה רשמית את הצהרת ההתערבות שלה ב-6 בינואר 2025, תחת סעיף 63, בעקבות חודשים של הצהרות פומביות ביקורתיות ביותר מצד גורמים רשמיים באירלנד.
המניעים הפוליטיים שמאחורי ההתערבויות העקיפות
המניעים הפוליטיים המניעים את ההתערבויות של צדדים שלישיים אלה ניכרים היטב בעיתוי ובזיקה האידיאולוגית של המדינות המשתתפות. הגשות אלו אינן בגדר תרגילים אקדמיים משפטיים ניטרליים; הן מתוזמנות כך שיעלו בקנה אחד עם ההתפתחויות הצבאיות בשטח כדי למקסם את הלחץ הציבורי על ישראל. באמצעות הצפת בית הדין הבינלאומי לצדק בהצהרות משפטיות חוזרות ונשנות, מדינות אלו מבקשות לתת תוקף להאשמותיה המשוללות כל יסוד של דרום אפריקה וליצור תחושה כוזבת של קונצנזוס בינלאומי. לניתוח השוואתי מפורט של מקרים בינלאומיים אלה, הקוראים מוזמנים לעיין בניתוח המדיניות של מכון וושינגטון בנושא.
מעורבותה של ניקרגואה מהווה דוגמה מובהקת ללוחמה משפטית אופורטוניסטית מצד משטר סמכותני. בנוסף לניסיונה להתערב, ממשלת ניקרגואה פתחה בהליך מקביל נגד גרמניה, והאשימה אותה בסיוע לרצח עם באמצעות סיוע ביטחוני שהעניקה לישראל. עם זאת, בית הדין הבינלאומי לצדק דחה את בקשתה של ניקרגואה לסעדים זמניים נגד גרמניה באפריל 2024, בהכירו בהיעדר כל בסיס משפטי להאשמות אלו. בעקבות כישלון זה, ומתוך הבנה כי רקורד זכויות האדם שלה עצמה מושך תשומת לב בלתי רצויה, משכה ניקרגואה בשקט את בקשתה להתערב בתיק של דרום אפריקה ב-3 באפריל 2025, דבר הממחיש את אופיו הציני של המיצג המשפטי שלה.
באירופה, מדינות כמו ספרד ואירלנד השתמשו בבית הדין הבינלאומי לצדק כדי לרצות שותפות קואליציוניות מהשמאל וקהלי בוחרים מקומיים. במקום להציע פרשנויות משפטיות חדשניות לאמנה למניעת רצח עם, פניותיהן משכפלות במידה רבה את הטענות העובדתיות והמשפטיות שכבר הוצגו על ידי דרום אפריקה. כפילות זו מצביעה על כך שמטרתן העיקרית היא הפגנת עמדה פוליטית, ולא תרומה לפיתוח הפסיקה הבינלאומית. ניתן לעקוב אחר מהלכן של פניות חוזרות ונשנות אלו ישירות באמצעות סדר היום הרשמי של בית הדין הבינלאומי לצדק, המדגיש כיצד לוח הזמנים של בית הדין נגדש על ידי פעולות משפטיות סמליות אלו. לפירוט נרחב של האופן שבו תמרונים משפטיים אלו מתוזמרים וממומנים על ידי רשתות אידיאולוגיות, חוקרים יכולים לעיין בדוחות הניתוח של NGO Monitor בנושא מערכות לוחמה משפטית בינלאומיות.
המשמעות וההשלכות עבור ישראל
הסכנה המערכתית של לוחמה משפטית עקיפה טמונה בפוטנציאל שלה לשחוק את יושרתו של בית הדין הבינלאומי לצדק ואת האמנה למניעת רצח עם עצמה. כאשר אמנות בינלאומיות שנועדו לטפל בפשעים הנתעבים ביותר מוסבות לשמש ככלי נשק במלחמה דיפלומטית, סמכותן המוסרית והמשפטית נפגעת קשות. מתן אישור למדינות ללא זיקה ישירה לסכסוך להתערב מטעמים אידיאולוגיים גרידא מעמיד את בית הדין בסכנה להצטייר כגוף פוליטי ולא כבורר בלתי משוחד של המשפט הבינלאומי. תקדים זה מעודד מדינות אחרות לנקוט במערכות הטרדה שיפוטיות דומות בסכסוכים עתידיים.
עבור מדינת ישראל, התמודדות עם מערכה משפטית רב-חזיתית זו דורשת שילוב של הגנה משפטית איתנה ודיפלומטיה ציבורית יוזמת (הסברה פרו-אקטיבית). על ישראל להמשיך ולהפגין את מחויבותה הבלתי מתפשרת לשלטון החוק על ידי ביצוּע חקירות עצמאיות ויסודיות של כל חשד לחריגה מבצעית באמצעות מערכות המשפט שלה עצמה. על ידי חשיפת חוסר המהות העובדתית והמשפטית בהתערבויות של הצדדים השלישיים, ישראל יכולה לפרק את נרטיב הלוחמה המשפטית. בסופו של דבר, הגנה על אזרחיה מפני איומים קיומיים תוך שמירה על סטנדרטים הומניטריים נותרה ההגנה החזקה ביותר של ישראל, הן מפני אויבים בשדה הקרב והן מפני התערבות שיפוטית מופרזת.