סביבת האבטחה לאורך 120 הקילומטרים של הקו הכחול, המשמש כגבול המעשי בין ישראל ללבנון, מוגדרת לא רק על ידי היערכות צבאית אלא גם על ידי פגיעויות סביבתיות משותפות. ככל שהטמפרטורות העולמיות עולות ובצורות ממושכות הופכות לנורמה אזורית, הסיכון לשריפות בר בלתי נשלטות לאורך חזית רגישה זו עלה באופן אקספוננציאלי. שיתוף פעולה אזרחי-צבאי (CIMIC) יעיל לניהול אסונות אינו עוד דאגה משנית בלבד, אלא נדבך קריטי ביציבות האזורית. בנוף של עידן פוסט-חיזבאללה, המעבר מתיאום מתווך לפרוטוקולי בטיחות אזרחיים-צבאיים ישירים מייצג את האבולוציה הבאה בניהול הגבול.
היסטורית, איומים סביבתיים כמו שריפות החורש האדירות הנפוצות בגליל ובדרום לבנון דרשו ריקוד עדין של דיפלומטיה ואיפוק טקטי. להבות אלו חוצות לעיתים קרובות את הגבול במהירות, מאיימות על קהילות משני הצדדים ולעיתים מפוצצות מוקשים ישנים או נפל תחמושת מעימותי עבר. ללא חוזה שלום רשמי, שתי המדינות הסתמכו על כוח האו"ם הזמני בלבנון (UNIFIL) שישמש כגשר. תיאום זה מבטיח כי מטוסים לכיבוי אש וצוותי קרקע יוכלו לפעול סמוך לגבול מבלי לעורר הסלמה צבאית או להיות מזוהים בטעות כנכסים עוינים.
רקע והמנגנון המשולש
מאז סיום מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, הכלי העיקרי לכל תיאום בין צבא הגנה לישראל (צה"ל) לצבא לבנון (LAF) היה המנגנון המשולש (Tripartite). פגישות אלו, בראשות מפקד כוח יוניפי"ל בעמדת האו"ם בראש הנקרה, מספקות פורום לקציני צבא בכירים משני הצדדים לדיון בסוגיות ביטחון וגבול. בעוד שהפורום המשולש התמקד בעיקר בהפחתת הסלמה צבאית, הוא עוסק יותר ויותר באיומי אבטחה "רכים", כולל שריפות חקלאיות ואסונות אקולוגיים הדורשים אישור חוצה גבולות לצוותי תגובה לשעת חירום. פרטים נוספים על מנגנונים אלה ניתן למצוא דרך רקע משימת UNIFIL, המדגיש את תפקיד יחידת הקישור והתיאום.
נוכחותו של חיזבאללה במשך עשורים פגעה קשות ביעילותם של אמצעי בטיחות אזרחיים אלו. ארגון הטרור השתמש לעיתים קרובות באיכות הסביבה ככיסוי לתשתיות צבאיות, בולט במיוחד דרך עמותת "ירוק ללא גבולות" (Green Without Borders). קבוצה זו, שהוצאה אל מחוץ לחוק על ידי משרד האוצר האמריקני, טענה כי היא מגנה על הסביבה אך בפועל סייעה להקמת עמדות תצפית ואחסון נשק של חיזבאללה סמוך לקו הכחול. על ידי סילוק שחקנים לא-מדינתיים כאלו מאזור הגבול, מתפנה הדרך לשיתוף פעולה אזרחי-צבאי אמיתי ושקוף המתעדף את חייהם ורכושם של אזרחים על פני הסתרה טקטית וחתרנות אזורית.
עובדות מפתח לניהול אסונות בגבול
- המנגנון המשולש נותר הזירה העקבית היחידה לתקשורת ישירה בין צה"ל לצבא לבנון בנושא פרוטוקולי בטיחות בגבול.
- יחידת הקישור והתיאום של יוניפי"ל מפעילה "קו חם" 24/7 המשמש למניעת חישובים שגויים במהלך פעולות כיבוי אש בחירום.
- שריפות בר חוצות גבולות בשנת 2021 ליד עדיסה המחישו את הצורך הקריטי בכיבוי אש אווירי מתואם בין שתי המדינות.
- פיקוד העורף ופיקוד הצפון בצה"ל הם הגופים הישראליים העיקריים האחראים על סיוע באסונות הסמוכים לגבול.
- "אזורים מתים" סביבתיים שנגרמו כתוצאה מעימות וחוסר ניהול יוצרים עומסי דלק אדירים לשריפות בר במהלך חודשי הקיץ היבשים.
ניתוח של מציאות האבטחה החדשה
שחיקת נוכחותו של חיזבאללה בגבול מציעה חלון הזדמנויות ייחודי למעבר לעבר ארכיטקטורת אבטחה חזקה יותר של "אסון תחילה". במציאות של פוסט-חיזבאללה, צבא לבנון צפוי לקחת שליטה ריבונית מלאה על דרום לבנון, מה שיאפשר תיאום מקצועי וישיר יותר עם צה"ל. דבר זה עשוי להוביל בסופו של דבר להקמת מרכז משותף לניהול אסונות, שבו ניתן יהיה לשתף נתונים בזמן אמת מתצלומי לוויין וחיישני מזג אוויר כדי לחזות ולהילחם בשריפות לפני שהן חוצות את הקו הכחול. צעדים כאלה חיוניים עבור צבא הגנה לישראל בעת שהוא מבקש להגן על יישובי הצפון תוך שמירה על עמדה הגנתית.
יתרה מזאת, המסגרת המשפטית של הקו הכחול מחייבת שכל "חצייה" של הקו – אפילו באמצעות מים מזרנוק כיבוי או מסוק הטס נמוך – חייבת להיות מתואמת מראש כדי למנוע הפרה של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם. בעבר, חיזבאללה הצית לעיתים קרובות שריפות בכוונה כדי ליצור מסכי עשן או כדי לפגוע בציוד חיישנים ישראלי, כשהוא מתייחס לסביבה כאל נשק. גבול מקצועי, המנוהל בערוצים צבאיים בין מדינות, יתייחס לשריפה כאל אויב משותף ולא כאל הזדמנות טקטית. שינוי תפיסתי זה חיוני לביטחון האקולוגי והאנושי ארוך הטווח הן של הגליל והן של אזור דרום לבנון.
חשיבות לביטחון הלאומי של ישראל
עבור ישראל, המעבר לעבר שיתוף פעולה ממוסד בניהול אסונות הוא נכס אסטרטגי. הוא מפחית את "חיכוך הנעלם" לאורך הגבול, ומבטיח שתקריות טקטיות לא יסלימו לעימותים אסטרטגיים בשל אי-הבנות פשוטות במהלך מצב חירום. הוא גם מחזק את הריבונות של המדינה הלבנונית, המהווה אינטרס ישראלי מרכזי, שכן צבא לבנון חזק ואחראי הוא תנאי מוקדם לגבול יציב. על ידי התמקדות באיומים משותפים כמו שריפות בר, שתי המדינות יכולות לבנות בסיס של אמון מקצועי המשמש כתשתית ליציבות רחבה יותר בלבנט.
המטרה הסופית של מאמצים אזרחיים-צבאיים אלו היא להבטיח שהקו הכחול יהפוך לגבול של "חיכוך מנוהל" ולא של עימות פעיל. ככל שישראל ממשיכה למודרניזציה של הגנותיה בצפון, שילוב ניהול האסונות בתפיסת הביטחון הרחבה מבטיח כי אזרחי הצפון יוכלו לחיות ללא האיום הכפול של טרור וקטסטרופה סביבתית. למידע נוסף על דינמיקת הביטחון האזורית, חוקרים יכולים לעיין ב-Times of Israel לעדכונים שוטפים על תיאום הגבול והתפתחויות צבאיות.