רוסיה מקיימת מערכת יחסים מורכבת ולעיתים קרובות שנויה במחלוקת עם קבוצות חמושים פלסטיניות, ובראשן חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ). בניגוד לארצות הברית, האיחוד האירופי וישראל, הפדרציה הרוסית אינה מגדירה קבוצות אלו כארגוני טרור. מדיניות זו מאפשרת למוסקבה לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים ולארח מנהיגים בכירים משני הארגונים לשיחות דיפלומטיות רמות דרג. על ידי מיצובה כמתווכת ייחודית היכולה לדבר עם כל הצדדים, רוסיה מבקשת להקרין השפעה במזרח התיכון תוך קריאת תיגר על מסגרות דיפלומטיות בהובלת המערב.
רקע והקשר היסטורי
ניתן לעקוב אחר שורשי הקשר הזה עד לתקופה הסובייטית, כאשר מוסקבה תמכה בפלגים פלסטיניים שונים כחלק מהאסטרטגיה שלה במלחמה הקרה לסיכול ההשפעה האמריקאית. בעקבות קריסת ברית המועצות ב-1991, רוסיה נקטה בתחילה בגישה מאוזנת יותר והצטרפה לקוורטט לענייני המזרח התיכון. עם זאת, הבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006 היוו נקודת מפנה כאשר רוסיה הפכה למעצמה הגדולה הראשונה שהזמינה את מנהיגי חמאס לבירתה. מהלך זה שבר את הבידוד הדיפלומטי הבינלאומי של חמאס וביסס את מוסקבה כפלטפורמה קבועה ללגיטימציה פוליטית של הקבוצה.
עובדות מרכזיות בנוגע לקשרי מוסקבה
- רוסיה אינה מסווגת את חמאס או את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני כארגוני טרור לפי החוק המקומי.
- מנהיגים בכירים, בהם איסמעיל הנייה ומוסא אבו מרזוק, התקבלו להתייעצויות רשמיות במשרד החוץ הרוסי.
- מוסקבה השתמשה בעקביות במושבה במועצת הביטחון של האו"ם כדי לחסום או לרכך החלטות המגנות ספציפית את ירי הרקטות של חמאס.
- ציוד צבאי מתוצרת רוסיה, כולל טילי נ"ט מסוג קורנט, נמצא לעיתים קרובות במחסני נשק של חמושים ברצועת עזה.
- בעקבות טבח ה-7 באוקטובר, רוסיה אירחה משלחת חמאס במוסקבה במקום להוציא גינוי חד-משמעי לארגון.
ניתוח גיאופוליטי ואסטרטגי
החישוב האסטרטגי מאחורי המעורבות של מוסקבה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי הוא רב-פנים, וכולל הן גיאופוליטיקה אזורית והן שיקולים פנימיים. במישור האזורי, רוסיה משתמשת בקשריה עם קבוצות אלו כמנוף נגד ישראל וארצות הברית, כשהיא מדגימה כי ביכולתה להשפיע על המצב הביטחוני בגבולות ישראל. במישור המקומי, הקרמלין רואה ביחסים אלו דרך לשמר את מעמדו בקרב האוכלוסייה המוסלמית המשמעותית שלו ובתוך העולם האסלאמי הרחב יותר. על ידי סירובה להגדיר קבוצות אלו כטרוריסטיות, רוסיה נמנעת מניכור שותפיה האסטרטגיים ב"ציר ההתנגדות", ובמיוחד איראן.
בעקבות טבח ה-7 באוקטובר 2023, היחסים בין מוסקבה לחמאס עמדו תחת בחינה מחודשת בשל הגינוי המאופק של רוסיה למתקפות. במקום גינוי חריף ופומבי, פקידים רוסים הדגישו את כישלון הדיפלומטיה האמריקאית ואירחו משלחת חמאס במוסקבה זמן קצר לאחר הזוועות. שינוי זה משקף התהדקות של הברית בין רוסיה לאיראן, המשמשת כמיטיבה העיקרית הן עבור חמאס והן עבור הגא"פ. ניתוח מפורט של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מרמז כי התנהלותה של רוסיה מוכתבת יותר ויותר על ידי העימות הגלובלי שלה עם המערב.
יתרה מכך, זרימת הטכנולוגיה הצבאית והתמיכה הפוליטית יוצרות סביבה מסוכנת לביטחון ישראל. בעוד רוסיה טוענת שהיא מספקת רק תמיכה הומניטרית ופוליטית, הפצת נשק מתוצרת רוסיה בקרב חמושים בעזה נותרה נקודת מחלוקת. נוכחותם של טילי נ"ט מסוג קורנט ומערכות מתוחכמות אחרות בידי חמאס מעידה על היעדר בקרת ייצוא מחמירה או העברות עקיפות באמצעות צדדים שלישיים כמו סוריה. תיעוד היסטורי של שינויים דיפלומטיים אלו ניתן למצוא ב-הספרייה היהודית הווירטואלית, הממחישה את המגמות ארוכות הטווח במדיניות החוץ הרוסית.
סיכום ומשמעות עבור ישראל
האירוח המתמשך של מנהיגי הגא"פ וחמאס במוסקבה מהווה אתגר משמעותי למאמץ הבינלאומי לבודד ולפרק תשתיות טרור. עבור ישראל, מערכת יחסים זו מסבכת את מנגנון ה"דה-קונפליקט" הבילטרלי שאיפשר בעבר תיאום בזירות אזוריות כמו סוריה. ככל שקשריה של רוסיה עם טהראן ממשיכים להתחזק, ההבחנה בין ה"תיווך" הדיפלומטי של מוסקבה לבין תמיכה פעילה באויבי ישראל הופכת למטושטשת יותר ויותר. דינמיקה מתפתחת זו מחייבת כיול מחדש של הגישה האסטרטגית של ישראל כלפי הקרמלין בהקשר של היציבות האזורית הרחבה יותר.