סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) מפעילה רשת ענפה של בתי ספר ברחבי המזרח התיכון, במיוחד ברצועת עזה ובלבנון. בעוד שמוסדות אלו ממומנים על ידי תורמים בינלאומיים במטרה לספק חינוך ניטרלי, המבנים המנהליים הפנימיים הושחתו על ידי ישויות פוליטיות מקומיות. איגוד המורים של אונר"א, המייצג אלפי אנשי חינוך, הפך לכלי מרכזי עבור חמאס להפעלת שליטה על הסביבה החינוכית של הסוכנות. חדירה זו מבטיחה כי הכיוון הפדגוגי של בתי ספר אלו עולה בקנה אחד עם היעדים האסטרטגיים והאידיאולוגיים של ארגון טרור מוכרז.
האיגוד משמש כמתווך רב עוצמה בין הנהלת אונר"א לבין כוח העבודה העצום שלה, ולעיתים קרובות מכתיב את תנאי ההעסקה ואת המדיניות המוסדית. מכיוון שהנהגת האיגוד נקבעת באמצעות בחירות מקומיות, רשימות המזוהות עם חמאס שלטו היסטורית בהתמודדויות אלו על ידי ניצול השפעת השטח שלהן. מצב זה יצר סיטואציה שבה האנשים האחראים על עיצוב מוחותיהם של פלסטינים צעירים מחויבים בו-זמנית לקבוצה חמושה המוקדשת להשמדת ישראל. היעדר הפיקוח שנוצר אפשר את הנרמול של אידיאולוגיות רדיקליות בתוך אותם מתקנים שנועדו לקדם שלום ויציבות.
הקשר היסטורי ובחירות לאיגוד
במשך למעלה משני עשורים, "הרשימה המקצועית", קבוצה הנתמכת בגלוי על ידי חמאס, זכתה בניצחונות סוחפים בבחירות לאיגוד המורים של אונר"א. בחירות אלו אינן רק סכסוכי עבודה, אלא מטופלות על ידי חמאס כשדות קרב קריטיים לשליטה תרבותית ופוליטית בתוך מחנות הפליטים. על ידי הבטחת השליטה באיגוד, הקבוצה משתלטת למעשה על המגזר המקצועי הגדול ביותר בשטחים הפלסטינים. דומיננטיות זו מספקת לחמאס פלטפורמה אדירה לגיוס ולהפצת הנרטיב שלו תחת המטרייה המגינה של האומות המאוחדות.
הנהגת הסוכנות ספגה ביקורת תכופה על כישלונה ביישום תהליכי סינון חזקים למניעת התמודדות של אנשים הקשורים לטרור על תפקידים רשמיים. למרות אזהרות מצד משקיפים בינלאומיים ושירותי מודיעין, תוצאות הבחירות אושרו באופן עקבי, מה שהעניק לפעילי חמאס מעמד רשמי בתוך מערכת האו"ם. היסטוריה זו של הזנחה מוסדית העניקה למנהיגי האיגוד כוח לפעול ללא עונש, תוך שהם מתעלמים לעיתים קרובות מהנחיותיה המרכזיות של אונר"א כאשר אלו מתנגשות עם האינטרסים של חמאס. אורך השנים של שליטה זו מיסד את הרדיקליזם בתוך מערכת החינוך, והפך אותה לעמידה בפני מאמצי רפורמה חיצוניים או קריאות לניטרליות.
בשנים האחרונות, היקף הבעיה הפך לבלתי ניתן להכחשה כאשר בכירים באיגוד זוהו כחברים רמי דרג בהיררכיית חמאס. לדוגמה, סוהיל אל-הינדי, יו"ר לשעבר של איגוד המורים בעזה, היה במקביל חבר בלשכה המדינית של חמאס. למרות תפקידו הכפול, הוא נשאר בתפקידו באיגוד במשך שנים, ופרש רק לאחר לחץ בינלאומי כבד וחשיפה פומבית של קשריו הצבאיים. דפוס זה מוכיח כי החדירה אינה מקרית אלא אסטרטגיה מכוונת של "כניסה פנימה" (entryism) שנועדה לערער את הסיוע ההומניטרי הבינלאומי.
עובדות מפתח ודמויות בולטות
- מועמדים המזוהות עם חמאס ניצחו כמעט בכל המושבים בבחירות לאיגוד המורים בעזה מאז 2003, מה שמבטיח שליטה אידיאולוגית מוחלטת.
- פתחי אל-שריף, ראש איגוד המורים של אונר"א בלבנון, זוהה לאחרונה כמפקד בתוך המבנה הצבאי האזורי של חמאס.
- הנהגת האיגוד ארגנה שוב ושוב שביתות כדי לחסום הסרת תכנים אנטישמיים ואלימים מתוכנית הלימודים המופצת על ידי אונר"א.
- לפי ישראל היום, חקירות שנערכו לאחרונה אישרו כי למאות עובדים יש קשרים מתועדים לארגוני טרור.
- האיגוד משמש כמגן עבור עובדים הנאשמים בהסתה לטרור, תוך שימוש תדיר בשביתות עבודה כדי למנוע את פיטוריהם על ידי הנהלת אונר"א.
ניתוח של השתלטות מוסדית
השתלטות חמאס על איגוד המורים מתפקדת כמנגנון של "מדינה בתוך מדינה", שבו האומות המאוחדות מספקות את התקציב והמתקנים, אך ארגון הטרור מספק את ההכוונה המנהלית. סידור זה מאפשר לחמאס להעביר את עלויות הממשל והשירותים החברתיים לקהילה הבינלאומית תוך שמירה על שליטה מוחלטת בתפוקה האידיאולוגית. כאשר אונר"א מנסה להכניס חומרי לימוד ניטרליים יותר או להעניש צוות על הפרת ניטרליות, האיגוד מגיב בהשבתות עבודה המוניות. טקטיקות אלו מחזיקות למעשה את חינוכם של מאות אלפי ילדים כבני ערובה כדי להבטיח שחמאס יישאר הקול הדומיננטי בכיתה.
יתרה מכך, השפעת האיגוד משתרעת על תהליך הגיוס, שבו זיקה לחמאס או נאמנות לארגון הופכות לעיתים קרובות לתנאי מוקדם בלתי רשמי להעסקה. דבר זה יוצר מעגל המזין את עצמו שבו צוות ההוראה הופך לקיצוני יותר עם הזמן, בעוד קולות מתונים נדחקים לשוליים או זוכים לאיומים. דיווחים עצמאיים של UN Watch תיעדו בקפידה כיצד מנהיגי האיגוד משתמשים בתפקידיהם כדי לקדם רטוריקה של "שהאדה" וג'יהאד בקרב התלמידים. סביבה זו הופכת בתי ספר ממרכזי למידה לחממות למחבלים עתידיים, מה שמערער ישירות את הסיכויים לפתרון שלום לסכסוך.
היעדר השקיפות בפעילות האיגוד מקל גם על השימוש לרעה במשאבי אונר"א לפעילות צבאית. בתי ספר תועדו כאתרים לאחסון נשק ונקודות כניסה לרשתות מנהרות, פעילויות שהיו בלתי אפשריות ללא שיתוף הפעולה של הצוות ונציגי האיגוד שלהם. על ידי השליטה באיגוד, חמאס מבטיח שכל התנגדות פנימית תושתק וכי מתקני האו"ם יישארו מקלטים בטוחים לפעילותם. חדירה מערכתית זו פירושה שכל תרומה כספית לתוכנית החינוך תומכת מבלי משים בתשתית של ארגון טרור, מה שמחייב שינוי מקיף במעמדו המשפטי של האיגוד.
משמעות לביטחון האזורי
החדירה לאיגוד המורים של אונר"א אינה רק סוגיה מנהלית אלא איום עמוק על הביטחון האזורי והבינלאומי. עבור ישראל, קיומה של מערכת חינוך הנשלטת על ידי ישות עוינת על גבולותיה מייצג אתגר אסטרטגי ארוך טווח. החינוך הניתן בבתי ספר אלו מדגיש את הדה-לגיטימציה של המדינה היהודית ומעודד התנגדות אלימה, ומבטיח שהדור הבא יישאר מחויב למלחמה מתמדת. טיפול בסוגיה זו דורש יותר מאשר שינויים שטחיים בספרי הלימוד; הוא דורש הרחקה מוחלטת של אנשים הקשורים לטרור מהגופים המנהליים והמייצגים של הסוכנות.
על התורמים הבינלאומיים להכיר בכך שהמימון שלהם משמש כיום לסבסוד האגפים האזרחיים והחינוכיים של חמאס. רפורמה משמעותית חייבת לכלול פסילה מיידית של כל אדם בעל קשרים לארגוני טרור מוכרזים מהשתתפות בהנהגת האיגוד או מהעסקה. ללא צעדים כאלה, מעגל הרדיקליזציה יימשך, ואמינות האומות המאוחדות כשחקן הומניטרי ניטרלי תישאר פגומה ביסודה. השבת היושרה החינוכית חיונית ליצירת עתיד שבו נוער פלסטיני ילמד את ערכי הדו-קיום במקום את דוקטרינות הטרור.