השלב השני בעזה: פירוק חמאס מנשקו והשגת פירוז

תחילתו של השלב השני בתוכנית השלום לעזה, שהושק רשמית ב-14 בינואר 2026, מסמנת נקודת מפנה קריטית מהפסקת אש זמנית לפירוז מקיף ולמעבר שלטוני. תחת המסגרת של "תוכנית 20 הנקודות" בהובלת ארצות הברית, שלב זה מחייב השבתה ופירוק מוחלטים של התשתית הצבאית של חמאס כתנאי מוקדם ליציבות אזורית ארוכת טווח. במקום לאפשר לארגון הטרור לשמר את אחיזתו המנהלית במובלעת החוף, התוכנית מציגה גוף שלטוני טכנוקרטי ומפוקח. כדי להבטיח את ביטחון ישראל ולהגן על חיי אזרחים, מעבר מבני זה נשען לחלוטין על פירוז בר-אימות, אשר ימנע מחמאס לשקם את יכולותיו ההתקפיות.

השגת מציאות בת-קיימא ביום שאחרי העימות דורשת חיסול מוחלט של כל כלי הנשק הכבדים הבלתי מורשים, רשתות המנהרות התת-קרקעיות ומתקני ייצור הרקטות. ישראל ובעלות בריתה הבינלאומיות עומדות על כך שמאמצי השיקום אינם יכולים לצאת לפועל ללא אימות קפדני ועצמאי של פירוק חמאס מנשקו. פרוטוקולי הביטחון שנוסדו מקרוב נועדו לכונן סביבה יציבה ונקייה מטרור, שתאפשר שיקום אזרחי לצד הגנה על גבולותיה של ישראל. כפועל יוצא מכך, הצלחתו של השלב השני תלויה במידת יכולתם של המתווכים הבינלאומיים לאכוף ציות מוחלט מצד חמאס, אשר לאורך ההיסטוריה התנגד לפירוק מנשק.

רקע והיסטוריה של המעבר לשלב השני

המעבר האסטרטגי לשלב השני מגיע בעקבות סיומו של שלב הפסקת האש הראשוני, שנכנס לתוקף באוקטובר 2025. בעוד שהשלב הראשון הצליח להביא להשבתם של החטופים החיים, הוא הותיר את תשתית הטרור הענפה של חמאס על כנה, דבר שהצריך שלב ביטחוני קפדני ויסודי יותר. כדי להוציא לפועל את מפת הדרכים הדיפלומטית, ממשל טראמפ השיק את השלב השני של תוכנית השלום ב-14 בינואר 2026, והקים את "מועצת השלום" (Board of Peace) כדי לפקח על הפירוז, המשילות הטכנוקרטית והשיקום. יוזמה זו זכתה לתמיכה רב-צדדית תחת החלטה 2803 של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר אישרה את הפיקוח האסטרטגי של המועצה ונציגיה בשטח.

כדי ליישם מעבר זה בשטח, מועצת השלום קידמה את הקמתה של "הוועדה הלאומית לניהול עזה", בראשותו של המנהל הטכנוקרטי ד"ר עלי שעאת. הפיקוח המבצעי על תהליך זה מערב דיפלומטים בינלאומיים מרכזיים, בהם הנציג העליון ניקולאי מלאדנוב, המתאם ישירות עם נציגים ישראלים ופלסטינים. פרטים עובדתיים בנוגע לניהול מסגרת מעבר זו מפורטים במסמך הרשמי של המינויים המבצעיים של מועצת השלום, המתווה את תפקידיהם של אנשי הביטחון והמנהלים האזרחיים. למרות התפתחויות מוסדיות אלו, ישראל נותרת זהירה ביותר ומדגישה כי ההתקדמות הדיפלומטית מותנית לחלוטין בפירוז אמיתי ופיזי בשטח.

עובדות מפתח של מסגרת הפירוז

תהליך הפירוז בנוי סביב מספר נדבכים ביטחוניים קשיחים וגופים מנהליים שנועדו לשלול מארגוני הטרור את כוחם המבצעי. יישום הוראות אלה דורש תיאום בין כוחות ביטחון, ועדות טכנוקרטיות ומפקחים בינלאומיים במטרה למנוע כל הפרה חד-צדדית מצד חמאס. המרכיבים המבצעיים העיקריים של מעבר השלב השני כוללים את המנגנונים המנהליים והצבאיים הבאים:

• הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG): בראשות הטכנוקרט המתון ד"ר עלי שעאת, ועדה מפוקחת זו בת 13 חברים הוסמכה לנהל את השירותים המוניציפליים, הבריאות הציבורית והתשתיות, תוך החלפה מכוונת של השלטון האזרחי של חמאס והדרת כל פעילי הטרור המוכרזים.
• כוח הייצוב הבינלאומי (ISF): תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ג'ספר ג'פרס, כוח הייצוב הבינלאומי מיועד לפרוס אנשי ביטחון שיחליפו את הפלגים החמושים, כאשר מדינות כמו מרוקו, קוסובו ואלבניה נערכות לתרום כוחות לשמירה על הסדר בעזה.
• פירוז הנשק והקו הצהוב: קו הפסקת האש של שנת 2025, המוכר כקו הצהוב, ממשיך לחצות את רצועת עזה, כאשר צבא הגנה לישראל שומר על עמדות הגנה קשיחות ומציב פריסות צבאיות נוספות כתלויות בהשמדה מאומתת של מנהרות ונשק כבד.

ניתוח אסטרטגי של אתגרי פירוק הנשק

פירוק הנשק נותר המרכיב הנפיץ והשנוי במחלוקת ביותר במשא ומתן על השלב השני, בעיקר בשל ניסיונותיו העקביים של חמאס לשמר את נכסיו הצבאיים. בעוד שמפת הדרכים הרשמית דורשת פירוז מלא, חמאס ניסה לנצל עמימויות לשוניות על ידי פירוש המונח "השבתה" כאחסון גרידא של כלי נשק תחת שליטתו שלו. עמדה זו זכתה לביקורת חריפה מצד המנהלים הישראלים והאמריקאים במשא ומתן, העומדים על הרחקה פיזית ומוחלטת של כל כלי הנשק ברמה הצבאית מרצועת עזה. המתחים העומדים בבסיס פערים הגדרתיים אלו וסדר הפעולות מפורטים בהרחבה בניתוח מדיניות של מכון וושינגטון, המדגיש את הסיכון שחמאס יחזיק במאגרים סמויים במסווה של "נשק אישי".

כדי לסכל טקטיקות התחמקות אלו, צבא הגנה לישראל ממשיך לבצע פעולות ביטחוניות הגנתיות וממוקדות לפירוק מתקנים צבאיים שנותרו בשטח. כוחות ישראליים איתרו והשמידו בהצלחה רשתות תת-קרקעיות עצומות, כולל מערכת מנהרות באורך של כ-13.8 קילומטרים (8.6 מייל), כדי לנטרל איומים פעילים בסמוך לקו הצהוב. למרות לחצים פוליטיים מצד מתווכים אזוריים, ישראל מסרבת להתפשר על הביטחון, ורואה בערנות צבאית מתמדת משקל נגד חיוני למשא ומתן של חמאס המתנהל בחוסר תום לב. מאבק מתמשך זה לאכיפת הציות בא לידי ביטוי בדיווחים על הפרות הפסקת אש ובהתקדמות האיטית של השבתת כלי הנשק, כפי שתועד בניתוח של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD). בסופו של דבר, כל נסיגה מוקדמת של כוחות ישראליים ללא פירוז מאומת עלולה להותיר את היכולות ההתקפיות של חמאס שלמות, ובכך לאיים על היציבות לטווח הארוך.

סיכום ומשמעות לביטחון האזורי

המעבר לשלב השני מייצג רגע מכריע לעתידה של רצועת עזה ולמבנה הביטחון הרחב יותר של המזרח התיכון. עבור ישראל, פירוז מלא ובר-אימות של השטח הוא תנאי מוקדם שאינו נתון למשא ומתן כדי להבטיח שמתקפות הזוועה מן העבר לא יוכלו לחזור על עצמן לעולם. אבטחת הגבולות, פירוק התשתיות התת-קרקעיות והעצמת מנהל אזרחי טכנוקרטי ומתון הם צעדים חיוניים לקראת ייצוב המובלעת. רק באמצעות אכיפת ציות קפדנית ושמירה על סטנדרטים ביטחוניים בלתי מתפשרים יוכלו ישראל ושותפותיה לכונן מציאות בת-קיימא ונקייה מטרור, שתועיל לאזור כולו.