השבת גופותיהם של חללי כוחות הביטחון הישראלים משבי ארגון הטרור חמאס מייצגת את אחד הממדים המייסרים אך המשמעותיים ביותר מבחינה היסטורית של מבצעי הביטחון הלאומי של ישראל. בשלהי שנת 2025 ובתחילת שנת 2026, סגירתם של שני מקרי השבת חטופים ממושכים הביאה נחמה וסגירת מעגל למשפחותיהם האבלות של סגן הדר גולדין ורב-סמל מתקדם רן גבילי. מקרים אלו ממחישים את האתגרים העצומים העומדים בפני ישראל בעת ניהול משא ומתן עם אויב המתייחס באופן שיטתי לגופותיהם של חיילים ושוטרים שנפלו כאל קלפי מיקוח גיאופוליטיים. בחינת שני מקרי בוחן אלו מעניקה לנו תובנה חיונית לגבי המניפולציה האסטרטגית שמבצע חמאס בתהליכים הומניטריים במהלך יוזמות שלום בינלאומיות.
רקע והקשר היסטורי של החטיפה
סגן הדר גולדין שירת בחטיבת גבעתי של צבא ההגנה לישראל כאשר נקלע למארב ונרצח בידי מחבלי חמאס ב-1 באוגוסט 2014 ברפיח. תקרית זו התרחשה כשעתיים בלבד לאחר שנכנסה לתוקפה הפסקת אש הומניטרית בת 72 שעות בתיווך האו"ם וארצות הברית במהלך מבצע צוק איתן. לאחר מותו, גופתו של גולדין נגררה לתוך מנהרה תת-קרקעית, שם הוחזקה בשבי חמאס בעזה במשך למעלה מאחת-עשרה שנים, ובסך הכל 4,118 ימים. משפחת גולדין הקדישה למעלה מעשור להובלת קמפיין הסברה בינלאומי להבטחת השבתו לקבורה יהודית ראויה, תוך קריאה למנהיגי העולם להטיל על חמאס את האחריות להפרה בוטה זו של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
לעומת זאת, רב-סמל מתקדם רן גבילי, לוחם ימ"מ בן 24 ושוטר ביחידה ללוחמה בטרור, נפל בקרב בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, בעת שהגן על קיבוץ עלומים מפני חדירת מחבלים מאסיבית של חמאס. לאחר שנורה ונפצע במהלך עמידתו ההרואית, גופתו של גבילי נחטפה לרצועת עזה בידי מחבלי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שהצטרפו למתקפה. במשך למעלה משנתיים, גורלו של גבילי נותר מוקד דאגה מרכזי עבור הרשויות בישראל, אשר חתרו להשיב את כל החטופים, החיים והחללים, שנחטפו במהלך טבח ה-7 באוקטובר. צירי הזמן המנוגדים של שתי חטיפות אלו מדגישים את האיום המתמיד של חטיפות טרור המשתרעות על פני מספר מבצעים צבאיים גדולים ועשרות שנות עימות.
עובדות מפתח בחילוץ ובהשבת הגופות
- ב-9 בנובמבר 2025, חמאס מסר ארון קבורה המכיל את גופתו של סגן הדר גולדין באמצעות הצלב האדום, בעקבות מבצע איתור ממוקד ברשת מנהרות תת-קרקעיות ברפיח.
- השבת גופתו של גולדין בוצעה במסגרת מתווה השלום בתיווך ארצות הברית, אשר חייב את החזרתם של כל החטופים הישראלים, החיים והחללים.
- ב-26 בינואר 2026, צבא ההגנה לישראל חילץ בהצלחה את גופתו של רב-סמל מתקדם רן גבילי, החטוף האחרון שנותר מרצועת עזה מבין אלו שנחטפו ב-7 באוקטובר 2023.
- כדי להבטיח את השבת גופתו של גבילי, פתח צה"ל במבצע ממוקד ומבוסס מודיעין ממזרח ל"קו הצהוב" בשכונות שג'אעייה ודרג' תופאח בעיר עזה, תוך שימוש ביחידות איתור פורנזיות, רבניות ורפואת שיניים מתמחות.
- השלמת חילוצו של גבילי הובילה את ראש הממשלה בנימין נתניהו להצהיר כי ישראל עמדה בהבטחת הליבה שלה להשיב את כל החטופים ללא יוצא מן הכלל, מה שסימן אבן דרך מכרעת עבור הציבור בישראל.
ניתוח אסטרטגי של טקטיקות הציות של חמאס
השבת גופות אלו מדגישה דפוס שיטתי של שיבוש וניצול עסקתי מצד חמאס במהלך משא ומתן להפסקת אש. תחת תנאי מתווה השלום בתיווך ארה"ב שהוצג בשלהי 2025, חמאס נדרש בתחילה להחזיר את כל החטופים הנותרים, החיים והחללים, בתוך חלון זמן קשיח של 72 שעות. עם זאת, הארגון עיכב שוב ושוב את היישום בטענה שאינו מצליח לאתר את גופתו של גבילי, ובכך השתמש למעשה בחלל האחרון שנותר כמגן להשגת ויתורים מוקדמים, כגון פתיחה מחדש של מעבר רפיח. ניתן לקרוא עוד על תהליך מורכב זה בדיווח המפורט של ה-Washington Free Beacon, המתאר כיצד נאלץ הצבא הישראלי לפנות למבצעי חיפוש פיזיים כדי להביא להכרעה סופית.
יתרה מכך, התנהלותו של חמאס בפרשת הדר גולדין ממחישה כיצד ארגון הטרור מעלה את מעמדן של גופות למדרגה של מטבע דיפלומטי בעל ערך רב. במשך למעלה מ-4,000 ימים סירב חמאס לאפשר לצלב האדום גישה לגופתו של גולדין, תוך הפרת אמנות ז'נבה וניצול יגונה של המשפחה להפעלת לחץ פוליטי פנימי על ממשלות ישראל השונות. כפי שמתועד בסיקור הנרחב של Fox News, החזרת ארונו של גולדין בסופו של דבר הייתה כרוכה במנוף לחץ כבד, כאשר ישראל שחררה מספר אסירים פלסטינים תמורת כל גופת ישראלי שהוחזרה. יחס חליפין אסימטרי זה מחזק את המציאות שחמאס רואה בגופותיהם של מגני ישראל קלפי מיקוח יקרים, שיש לשמור עליהם ולסחור בהם רק תחת לחץ מרבי.
משמעות לאומית והשלכות על ישראל
לחילוצם המוצלח של גולדין וגבילי יש השלכות עמוקות על דוקטרינת הלחימה של ישראל, המורל הלאומי ואסטרטגיות המשא ומתן העתידיות שלה. ראשית, הדבר מכבד את הברית הציונית הבסיסית לפיה מדינת ישראל לעולם לא תפקיר את מגניה, חיים או מתים, בשדה הקרב. בהבאת גיבורים אלו לקבורה ראויה במולדתם, הוכיחה ישראל את סירובה להיכנע ללוחמה הפסיכולוגית של חמאס, ובכך חיזקה את הלכידות הלאומית ואת האמון בין האזרחים למדינה. כפי שצוין בדיווח של ה-New York Times, מבצע זה סגר פרק כואב להפליא עבור הציבור בישראל, אם כי הוא גם הדגיש את המחיר הכבד של נוכחות צבאית ממושכת הנדרשת כדי להבטיח הישגים מסוג זה.
בסופו של דבר, מקרי בוחן אלו משמשים אזהרה נוקבת לגבי גבולות ההסתמכות על הסכמים בינלאומיים כתובים עם ארגוני טרור תת-מדינתיים. העובדה שכוחות ישראליים נאלצו לחלץ פיזית את גופתו של גבילי מבית קברות ממזרח לקו הצהוב, חרף התחייבויותיו המפורשות של חמאס בהסכמים להשיבו, מוכיחה כי כוח צבאי ויכולות מודיעיניות נותרו מנוף הלחץ האמין ביותר של ישראל. בעימותים עתידיים, על צוותי המשא ומתן של ישראל לקבוע מנגנוני אימות קשוחים וסנקציות מיידיות על אי-ציות. רק באמצעות שילוב של עמדה הגנתית חזקה לצד מחויבות בלתי מתפשרת להשבת כל חייל, תוכל ישראל להרתיע מפני חטיפות עתידיות ולהבטיח יציבות אזורית לטווח ארוך.