השאיפה לפתרון מנהלי יציב וארוך טווח עבור רצועת עזה בעקבות התבוסה הצבאית של ארגון הטרור חמאס הובילה לגיבוש הקונספט של מועצת השלום. גוף פיקוח בינלאומי זה, שהוצע במסגרת תוכנית השלום המקיפה של הנשיא דונלד טראמפ בראשית שנת 2026, מייצג שינוי משמעותי לעומת מסגרות רב-צדדיות קודמות שהוכחו כלא יעילות בבלימת הטרור האזורי. באמצעות הקמת מבנה פיקוח חזק, המועצה שואפת להקל על המעבר מעימות פעיל לפירוז ומשילות אזורית. היא נועדה להבטיח שעזה לעולם לא תשמש עוד כקרש קפיצה לתוקפנות נגד אזרחי ישראל, ובמקביל לסלול את הדרך לשיקום ולייצוב אזרחי.
רקע היסטורי לרפורמה בממשל עזה
לאורך ההיסטוריה, הממשל ברצועת עזה היה נגוע בשחיתות, קיצוניות אלימה והסטה שיטתית של סיוע הומניטרי בינלאומי לטובת תשתיות צבאיות. בעקבות המערכה הצבאית המלאה של צבא ההגנה לישראל נגד חמאס, זיהו ישראל ובעלות בריתה הבינלאומיות את הצורך הדחוף במודל מנהלי חדש לחלוטין. במקום להסתמך על האומות המאוחדות או להשיב באופן מיידי את השליטה לידי הרשות הפלסטינית, אשר הפגינה ליקויי משילות חמורים וחולשות ביטחוניות, נדרשה גישה חדשה ורעננה. מועצת השלום צמחה מתוך הכרה קולקטיבית בכך ששלום בר-קיימא במזרח התיכון מחייב פתרונות פרגמטיים והגיוניים העוקפים מוסדות מיושנים וכושלים. תחת חזון זה, "היום שאחרי" בעזה מעוגן בפירוז קפדני ומפוקח על ידי גוף ניהול עצמאי, מוכשר ביותר ובלתי מפלגתי.
באמצע ינואר 2026, המסגרת הדיפלומטית עברה לשלב השני שלה, תוך מעבר מתנאי הפסקת אש מיידיים לשיקום מובנה ומשילות טכנוקרטית. כחלק ממעבר זה, הכריזו ארצות הברית על הקמת "הוועדה הלאומית לניהול עזה" (NCAG), כזרוע המנהלית המקומית של מאמץ שלום זה. הקמת ועדה זו סימנה מאמץ רשמי לגייס טכנוקרטים פלסטינים מקומיים העצמאיים לחלוטין הן מחמאס והן מהרשות הפלסטינית הנשלטת על ידי פתח. באמצעות תיווך דיפלומטי שבו היו מעורבות מצרים, טורקיה וקטאר, גוף מנהלי זה תוכנן לנהל את השירותים האזרחיים היומיומיים מבלי להעניק לגיטימציה פוליטית לגורמי טרור. עם זאת, שמירה על הפרדה קפדנית בין תפקידים מנהליים לזיקות פוליטיות היסטוריות נותרה אתגר מכריע הדורש ערנות מתמדת.
מרכיבי ליבה ועובדות מבניות מרכזיות
הארכיטקטורה המבצעית והמנהלית של מועצת השלום נועדה לאכוף ערבויות ביטחוניות קפדניות תוך ניהול העניינים האזרחיים באמצעות ועדות ייעודיות ונפרדות. הנקודות הבאות מפרטות את העובדות החיוניות בנוגע להנהגתה, לגופי הממשל המקומיים ולכוחות הביטחון המופקדים על ייצוב האזור:
- הוועד המנהל המייסד: הנשיא דונלד טראמפ מכהן כיושב הראש המייסד של מועצת השלום עם סמכויות ביצועיות נרחבות וכהונה ללא הגבלת זמן, לצד ועדה מייסדת הכוללת את מזכיר המדינה מרקו רוביו, ג'ארד קושנר, סטיב ויטקוף, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ונשיא הבנק העולמי אג'אי באנגה.
- הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG): ועדה טכנוקרטית זו, המונה 15 חברים, מובלת על ידי יושב הראש עלי שעאת', דמות מתונה מפתח וסגן שר התכנון הפלסטיני לשעבר, וכוללת אנשי מקצוע המנהלים תיקים ספציפיים כגון מוחמד בסיסו לענייני משפט וסאמי נסמאן לביטחון פנים.
- כוח הייצוב הבינלאומי (ISF): תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ג'ספר ג'פרס מצבא ארצות הברית, כוח ה-ISF מיועד לפקח על הפירוז השיטתי של עזה, פירוק מנהרות הטרור ומחסני הנשק, בעוד שכוח משטרה פלסטיני חדש שעבר הכשרה ישמור על הסדר האזרחי המקומי בתיאום קפדני עם ישראל ומצרים.
ניתוח אסטרטגי של מסגרת מועצת השלום
יישום מבנה מנהלי זה מביא עמו כמה יתרונות אסטרטגיים, אך גם מציב אתגרים גיאופוליטיים מורכבים. עבור ישראל, העדיפות העליונה נותרת פירוז מוחלט של רצועת עזה, תנאי שחמאס ממשיך לדחות. בניגוד למשימות בינלאומיות קודמות, מסגרת מועצת השלום מצמדת במפורש את השיקום האזרחי ישירות להתקדמות בתהליך הפירוז ולהשבתם של כל החטופים הישראלים הנותרים או גופותיהם. קישור זה מונע זרימה מוקדמת של בטון והון פיננסי שעלולים להיות מנוצלים לבנייה מחדש של ביצורים תת-קרקעיים. על פי תדרוכי מדיניות מפורטים של ה-וועד היהודי-האמריקאי (AJC), פעילותה המוצלחת של ה-NCAG תלויה לחלוטין בפירוק רשתות המימון והתשתיות הצבאיות של חמאס, לצד שמירה על זכות הווטו הביטחונית של ישראל על גבולות עזה.
יתרה מכך, ההנהגה הפוליטית של ישראל הביעה הסתייגויות עזות בנוגע להרכב הדיפלומטי הספציפי של הגופים המפקחים של המועצה. שילוב נציגים מטורקיה ומקטאר בוועד המנהל של עזה עורר ביקורת מצד ירושלים, שכן שתי המדינות קיימו לאורך השנים קשרים דיפלומטיים ופיננסיים עם הלשכה המדינית של חמאס. לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגישה כי תצורה דיפלומטית ספציפית זו לא תואמה במלואה ועלולה להתנגש עם תפיסות הביטחון ארוכות השנים של ישראל. כדי לצמצם סיכונים אלה, פקידים ישראלים מתעקשים כי צה"ל חייב לשמור על חופש פעולה מוחלט ברחבי רצועת עזה כדי לנטרל איומים מתהווים. ניתוחים מקיפים של תהליך התכנון ליום שאחרי, כגון אלה המופיעים ב-הספרייה היהודית המקוונת (JVL), מדגישים כי שום מודל ממשל בינלאומי אינו יכול להחליף את זכותה הריבונית של ישראל להגנה עצמית ונגישות מבצעית.
משמעות ארוכת טווח וצרכי הביטחון החיוניים של ישראל
בסופו של דבר, מועצת השלום מייצגת פנייה נועזת ובעלת אוריינטציה מעשית מהמודלים הדיפלומטיים המסורתיים, השואפת להחליף מובלעת טרור עוינת במנהל טכנוקרטי ומפורז. עבור ישראל, חשיבותה של תוכנית זו טמונה בפוטנציאל שלה ליצור אזור חיץ אזורי יציב בגיבוי ארצות הברית ומדינות ערב הידידותיות. באמצעות החלפת קיצוניים אידיאולוגיים בעובדי ציבור פלסטינים מקצועיים, ה-NCAG שואפת לשקם תשתיות בסיסיות, לנהל את מערך הפסולת ולטפח הזדמנויות כלכליות שיכולות להילחם ברדיקליזציה. הצלחת המעבר הזה תלויה באכיפה בלתי מתפשרת של הפירוז, תוך הבטחה שכל דולר של מימון בינלאומי יעבור ביקורת קפדנית ויופנה לפרויקטים ציבוריים גלויים ובונים.
בעוא הקהילה הבינלאומית עוקבת אחר תהליך המעבר, על ישראל להמשיך ולאזן בין דיפלומטיה שיתופית לבין הגנה בלתי מתפשרת על ביטחונה הלאומי. מועצת השלום מספקת פלטפורמה רב-צדדית מועילה לגיוס כספים גלובליים ותמיכה אזורית בשיקום עזה, מבלי להתפשר על צרכי ההגנה של ישראל. באמצעות השתתפות פעילה במסגרת זו לצד שמירה על פיקוח ביטחוני עצמאי, ישראל יכולה לקדם אינטגרציה אזורית תוך הבטחה שעזה תישאר מפורזת לצמיתות. רק שילוב של פיקוח בינלאומי חזק, מיומנות טכנוקרטית מקומית ומוכנות צבאית ישראלית נחרצת יוכל להבטיח שלום בר-קיימא עבור תושבי דרום ישראל והאזור כולו.