מדיניות החוץ של ערב הסעודית בלבנט עברה תמורה עמוקה, כשהיא נעה מעימות אידאולוגי ישיר למודל מחושב היטב של פראגמטיזם בונה. במשך למעלה מעשור, ריאד ניצבה כמתנגדת ראשית למשטר הסורי, כשהיא מזרימה תמיכה פיננסית וחומרית משמעותית לכוחות האופוזיציה במהלך מלחמת האזרחים. עם זאת, קריסתו המפתיעה של ממשל אסד בשלהי שנת 2024 אילצה את ההנהגה הסעודית לשנות במהירות ובאופן יסודי את החישוב האסטרטגי שלה, כדי למנוע ואקום שעלול להיות מנוצל על ידי שחקנים אזוריים עוינים. באמצעות מינוף משאביה הכלכליים העצומים והשפעתה הדיפלומטית, הממלכה שואפת כעת למלא תפקיד מוביל בייצוב סוריה ובשילובה במסגרת אזורית בהובלת מדינות המפרץ. עמדה מתפתחת זו משקפת שאיפה סעודית רחבה יותר לבסס מנהיגות אזורית באמצעות מדינאות כלכלית, תיווך דיפלומטי ובריתות פראגמטיות, במקום עימותים צבאיים באמצעות שלוחים (פרוקסי).
רקע היסטורי ליחסי סעודיה-סוריה
שורשי היריבות המודרנית בין סעודיה לסוריה מתחקים לראשית שנות ה-2000, כאשר דמשק קשרה עצמה יותר ויותר לציר ההתנגדות האזורי של איראן, אשר נתפס בעיני ערב הסעודית כאיום ישיר על היציבות במזרח התיכון. המתיחות החריפה באופן משמעותי בעקבות ההתנקשות בשנת 2005 בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בן ברית קרוב של ריאד – אירוע שבו הואשם המשטר הסורי באופן נרחב. בעקבות כך, ערב הסעודית ובעלות בריתה הובילו חרם דיפלומטי על דמשק, אשר העמיק עוד יותר לאחר שנשיא סוריה בשאר אל-אסד תמך בחזבאללה במהלך מלחמת 2006 עם ישראל. כאשר פרצה ההתקוממות הסורית בשנת 2011, ריאד הפכה במהרה לתומכת מרכזית בקבוצות מורדים סוניות שונות, בניסיון לפרק את הברית של סוריה עם טהראן ולנתק את הקשר היבשתי של לבנון לנתיבי האספקה האיראניים. עימות זה קיבע את סוריה כזירה מרכזית במלחמה הקרה האזורית הרחבה יותר בין ריאד לטהראן.
ככל שמלחמת האזרחים בסוריה נקלעה למבוי סתום ומשטר אסד הצליח לשמור על השליטה במרכזים העירוניים הגדולים בעזרת סיוע רוסי ואיראני, ערב הסעודית החלה לפנות לעבר דיפלומטיה הגנתית. מתוך הכרה בכך שהאפשרויות הצבאיות הגיעו למבוי סתום ושייצורו הבלתי מבוקר של סם הקפטגון באזורים שבשליטת המשטר היווה איום קיומי על הנוער הסעודי, הממלכה יזמה התקרבות מותנית. במאי 2023, ערב הסעודית תמכה בקבלתה מחדש השנויה במחלוקת של סוריה לליגה הערבית, ובהמשך פתחה מחדש את שגרירותה בדמשק, בתקווה לתמרץ את אסד להתנתק מאיראן. מדיניות זו של מעורבות דיפלומטית התהפכה במהירות בדצמבר 2024, כאשר המשטר קרס תחת מתקפה פתאומית ומכרעת בהובלת היאת תחרור אל-שאם. במקום לסגת מהלבנט, ריאד יצרה מיד קשר עם ממשלת המעבר החדשה שהוקמה בראשות הנשיא אחמד אל-שרע, כדי לבסס מנהיגות ערבית ולעצב את העידן שלאחר אסד.
עובדות מפתח על האסטרטגיה המתפתחת של סעודיה
- ביולי 2025 חתמה ערב הסעודית על הסכמי השקעה ושותפות דו-צדדיים משמעותיים עם ממשלת המעבר הסורית בשווי מוערך של 6.4 מיליארד דולר, למימון שיקום תשתיות חיוניות לאחר המלחמה.
- ממשלת סעודיה, לצד קטר, התחייבה לפרוע חוב של 15 מיליון דולר מסך חובותיה של סוריה לבנק העולמי, על מנת להקל על שילובה מחדש של המדינה במערכות הפיננסיות הבינלאומיות.
- כדי להקל על משבר האנרגיה החריף בדמשק, התחייבה ריאד לספק 1.65 מיליון חביות נפט גולמי לייצור חשמל, לצד שיגור צוותים הומניטריים ורפואיים נרחבים באמצעות "מרכז המלך סלמאן לסיוע הומניטרי והצלה".
ניתוח אסטרטגי של דיפלומטיית השיקום של ריאד
אסטרטגיית הלבנט של ריאד בעידן שלאחר אסד היא ביסודה מהלך מניעתי שנועד למלא את הוואקום הגיאופוליטי שהותירה קריסת מוסדות המדינה הסורית, לפני ששחקנים יריבים יספיקו לבסס בו דומיננטיות. באמצעות גיוס עושר הנפט העצום שלה, ערב הסעודית שואפת לבנות רשתות פטרונות חזקות בתוך הממשלה הסורית החדשה ולייצר תלות כלכלית עמוקה. התערבות פיננסית זו נועדה לבלום את ההשפעה האזורית של טורקיה, המחזיקה בנוכחות צבאית כבדה בצפון סוריה, ולהבטיח שהשפעתה של קטר לא תעפיל על מנהיגותה של ריאד. על פי ניתוח מדיניות מעמיק של מכון מדינות המפרץ הערביות בוושינגטון, המעורבות המוקדמת והמסיבית של הממלכה בסוריה משמשת לביסוס סדר אזורי בהובלת מדינות המפרץ, אשר מגביל את ההתפשטות הטורקית ומפרק לחלוטין את הרשתות הנתמכות על ידי איראן בלבנט.
מעבר לאיזון הגיאופוליטי, ריאד משתמשת במדינאות כלכלית כדי לשבש לצמיתות את סחר הקפטגון הבלתי חוקי, ששימש כצינור החיים הפיננסי של המשטר הקודם. ההנהגה הסעודית מבינה כי מיגור מוחלט של סם סינתטי וממכר ביותר זה, שפגע קשות בשווקי המפרץ, מחייב אספקת חלופה כלכלית לגיטימית וברת-קיימא לממשל הסורי החדש. כתוצאה מכך, ההשקעות הסעודיות מכוונות לפרויקטי פיתוח מרכזיים, לרבות דיונים בנוגע לכבלי נתונים סיבים אופטיים שיחברו בין מדינות המפרץ לאירופה דרך סוריה, כפי שצוין בדיווח על הפעלת הכוח הרך של ערב הסעודית. באמצעות יוזמות אלו, ריאד ממצבת את עצמה ככוח מייצב חיוני, כשהיא עוברת מתפקידה ההיסטורי כספונסרית של סכסוכים מזוינים לאדריכלית ראשית של שיקום אזורי.
יתרה מזאת, התמרונים הדיפלומטיים של הממלכה נועדו לפייס ולחבר מחדש את סוריה עם הרשתות הפיננסיות הבינלאומיות ועם המעצמות המערביות. יורש העצר מוחמד בן סלמאן מילא תפקיד מרכזי בהפעלת לחץ (לובינג) על וושינגטון במטרה להקל בסנקציות, בטיעון שסגרים נוקשים רק ידחפו את דמשק חזרה לזרועותיהן של תנועות קיצוניות או מדינות זרות עוינות. תיווך דיפלומטי זה מלווה בדיונים עם קרן המטבע הבינלאומית לבנייה מחדש של המבנה הפיננסי של סוריה. על ידי הובלת מאמצי אלו, ערב הסעודית מבססת את מעמדה כמתווכת הדיפלומטית המובילה במזרח התיכון, כפי שמתואר בניתוח של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב. יוזמה דיפלומטית זו מציגה לראווה את יכולתה של ריאד למנף את שותפותה האסטרטגית עם ארצות הברית כדי לעצב את עתידן הריבוני של מדינות הלבנט.
משמעות אסטרטגית והשלכות על ישראל
התפנית באסטרטגיית הלבנט של ערב הסעודית – מעימות אידאולוגי לשיקום פראגמטי – טומנת בחובה השלכות ביטחוניות וגיאופוליטיות עמוקות עבור מדינת ישראל. התועלת המיידית ביותר היא פירוקו השיטתי של "הגשר היבשתי" האיראני וציר ההתנגדות השיעי שחיבר היסטורית בין טהראן, בגדאד, דמשק וביירות. כאשר הון סעודי פועל לשילוב הממשלה הסורית החדשה במרחב כלכלי בעל אוריינטציה ערבית, בגבולה הצפוני של ישראל עשויה להירשם ירידה משמעותית בנוכחותן של מיליציות עוינות כדוגמת חזבאללה. עם זאת, על ישראל לשמור על ערנות ביחס למסלול האידאולוגי הסופי של המנהיגות הסורית החדשה, שלה שורשים עמוקים בתנועות אסלאמיסטיות. הצלחת מאמצי הייצוב הסעודיים עשויה לקבוע אם סוריה תצמח כשכנה מתונה ומשולבת כלכלית, או שמא תישאר מקור נפיץ לחוסר יציבות אזורי.