מדיניות החוץ המודרנית של ערב הסעודית עברה תפנית דרמטית, תוך התרחקות מההתערבות האגרסיבית של תחילת העשור הקודם (שנות ה-2010) לעבר אסטרטגיה מחושבת היטב של דה-אסקלציה אזורית ופרגמטיזם דיפלומטי. תחת הנהגתו של יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, הממלכה הכירה בכך שהישרדותה ושגשוגה תלויים במעבר כלכלתה מהסתמכות תנודתית על ייצוא נפט גולמי. המנגנון המרכזי המניע את שידוד המערכות הפנימי הזה הוא "חזון 2030", תוכנית אב פיתוחית מקיפה שנועדה לטפח מגזרים פרטיים חסונים, למשוך השקעות זרות ישירות בהיקפים עצומים, ולבסס את המדינה כמרכז לוגיסטי ותיירותי עולמי. כתוצאה מכך, ריאד התאימה את ההערכות הגיאופוליטית שלה כדי למזער איומים ביטחוניים חיצוניים, תוך חתירה למדיניות חוץ של "אפס בעיות" המגינה על פרויקטי הענק המקומיים שלה – ששווים מוערך בטריליוני דולרים – מפני ההשפעות המערערות של סכסוכים אזוריים.
הקשר היסטורי והכורח של "חזון 2030"
במשך עשרות שנים, מעורבותה האזורית של ערב הסעודית התאפיינה בתחרות מול יריבות על עליונות אידיאולוגית ואסטרטגית, מה שהוביל לעיתים קרובות לעימותים עקיפים ומלחמות פרוקסי יקרות. עם זאת, השקת "חזון 2030" באפריל 2016 הציגה כורח כלכלי דחוף שדחק במהירות את היריבויות הגיאופוליטיות המסורתיות הללו. ההיקף השאפתני של החזון, הכולל הקמת פרויקטי-ענק עתידניים דוגמת העיר החכמה "ניאום" (NEOM) שעלותה מוערכת בחצי טריליון דולר, דורש רמה חסרת תקדים של הון בינלאומי ושיתוף פעולה תאגידי גלובלי. מתוך הבנה כי משקיעים זרים נרתעים מאוד מסיכונים, הבינה ההנהגה הסעודית כי חוסר יציבות אזורי מתמשך, כמו תקיפות כטב"מים חוצות-גבולות על מתקני נפט, מהווה איום קיומי על יעדיה הכלכליים. על כן, הממלכה עיצבה מחדש באופן שיטתי את עמדתה הדיפלומטית כדי להעמיד בראש סדר העדיפויות את השלום, היציבות, החיזוי והדה-אסקלציה מעל לכל דבר אחר.
אבני דרך עובדתיות מרכזיות בדה-אסקלציה האזורית של סעודיה
- חתימת הסכם אל-עולה ההיסטורי בינואר 2021 ששמה קץ באופן רשמי לחרם הדיפלומטי והכלכלי בן שלוש וחצי השנים על קטאר, והשיבה את שיתוף הפעולה המאוחד בתוך מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ.
- במרץ 2023 חתמו ערב הסעודית ואיראן על הסכם פיוס בתיווך סיני לחידוש היחסים הדיפלומטיים, פתיחה מחדש של השגרירויות והפעלה מחדש של הסכמי שיתוף פעולה ביטחוניים היסטוריים כדי להפיג את המתיחות האזורית.
- ריאד יזמה משא ומתן ישיר ומתמשך עם המורדים החות'ים בתימן, והצליחה לכונן הפסקת אש בת-קיימא, אם כי לא רשמית, המגינה ביעילות על התשתיות הסעודיות ועל נמלי התעופה המסחריים מפני מתקפות כטב"מים וטילים מאז שנת 2022.
ניתוח גידור אסטרטגי והיערכות אזורית מחדש
ההיערכות מחדש של ערב הסעודית חורגת מעבר לשכנותיה המיידיות וכוללת אסטרטגיה מתוחכמת מאוד של גידור אסטרטגי בזירה הגלובלית. לצד שמירה על שותפותה הביטחונית הבסיסית עם ארצות הברית, ריאד הרחיבה את תיקי הסחר והדיפלומטיה שלה כדי לטפח קשרים עמוקים יותר עם מעצמות עולמיות לא-מערביות. הממלכה מיצבה את עצמה כמתווכת חיונית הן עבור סין והן עבור רוסיה, תוך מינוף קשרים אלה לתיאום שוקי האנרגיה העולמיים וניהול דאגות ביטחוניות מקומיות. לדוגמה, הסכם הנורמליזציה ההיסטורי של שנת 2023 עם טהראן נדון תחת חסות סינית, דבר המדגים את יכולתה של ערב הסעודית לפעול ללא תלות באזור ההשפעה המסורתי של וושינגטון. גיוון מחושב זה של שותפויות גלובליות מעניק לממלכה מינוף גיאופוליטי יקר ערך, בעודו מגן על כלכלתה מפני לחצים מערביים חד-צדדיים.
מחקרים וניתוחים מצביעים על כך שמודל מדיניות חוץ זה משקף התרחקות יסודית מדוקטרינות עבר, שבהן פעלה ערב הסעודית כשותפה פסיבית יותר תחת מטרית הביטחון האמריקאית. בהערכה מפורטת של מעמדה האסטרטגי של הממלכה, חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מדגישים כי ערב הסעודית עברה מהתערבות צבאית פעילה לעמדה מוכוונת דטאנט כדי להגן על התמורה הפנימית שלה. באמצעות יצירת פריפריה יציבה, ההנהגה הסעודית יכולה למקד את משאביה הכספיים בפרויקטי-ענק לאומיים ובהשקעות טכנולוגיות, במקום במלחמות פרוקסי אזוריות. תפנית זו הוכיחה את חוסנה חרף תהפוכות אזוריות עמוקות, וממחישה מחויבות מתמשכת ליעדי "חזון 2030" על פני מאבקים אידיאולוגיים. לפירוט נרחב של התאמות אסטרטגיות אלה, ראו את הפרסום The "New" Saudi Arabia: Hedging and Detente in Saudi Foreign Policy.
למסגרת מדיניות החוץ הפרגמטית הזו יש גם השלכות עמוקות על גישתה של ערב הסעודית לנורמליזציה עם ישראל ועל אינטגרציה אזורית רחבה יותר. במקום לבחון יחסים דיפלומטיים מבעד לעדשה אידיאולוגית טהורה, ריאד מתייחסת לקשרים פוטנציאליים כהזדמנויות עסקאותיות (טרנזקציונליות) שחייבות לתמוך ביעדי הליבה של "חזון 2030". הממלכה רואה בישראל שותפה אזורית חזקה מבחינה כלכלית, טכנולוגית וביטחונית, שיכולה לסייע בביסוסו של מזרח תיכון מודרני מתקדם. עם זאת, ההנהגה הסעודית מודעת היטב לכך שכל הסכם רשמי חייב להיות מלווה בצעדים מוחשיים ובלתי הפיכים לקראת פתרון שתי המדינות עבור הפלסטינים, כדי לשמר את הלגיטימיות המקומית והאזורית שלה. דרישה זו מבטיחה כי בעעם שהסעודים להוטים להקים מסדרונות כלכליים היסטוריים, הם לא יעשו זאת במחיר של עוררות תגובת נגד קשה מבית או מהאזור, העלולה לערער את היציבות בגבולותיהם שלהם.
כדי לנווט בדינמיקה המורכבת הזו, ערב הסעודית משתתפת באופן פעיל בקואליציות בינלאומיות השואפות לבנות ארכיטקטורת ביטחון משותפת במזרח התיכון. לטענת חוקרים במועצה האטלנטית (Atlantic Council), ריאד מיצבה את עצמה בחזית של מזרח תיכון משתנה, שבו בריתות ביטחוניות ואינטגרציה כלכלית משמשות ככלים עיקריים להתמודדות עם איומים אזוריים משותפים. באמצעות עיגון ביטחונה בהסכמים אזוריים רחבים, הממלכה מקווה לבודד גורמים קיצוניים ולטפח סביבה שבה יוזמות היי-טק יוכלו לפרוח בבטחה. תפנית אסטרטגית זו מציגה חלון הזדמנויות ייחודי עבור ישראל, שכן היא מדגישה אינטרס הדדי בבלימת רשתות פרוקסי עוינות ובבניית נתיבי סחר יציבים. לניתוח מפורט יותר של דינמיקות אזוריות אלה, ראו Peace, pacts, and recognition: Saudi Arabia at the forefront of a new Middle East.
משמעות אסטרטגית עבור ישראל והמערב
עבור ישראל וקובעי המדיניות במערב, ההיערכות הדיפלומטית מחדש של ערב הסעודית מהווה חרב פיפיות הדורשת ניווט אסטרטגי זהיר. מצד אחד, התמקדותה האינטנסיבית של הממלכה בפיתוח פנימי ובגיוון כלכלי הופכת אותה לשותפה טבעית במאבק בקיצוניות האזורית ובקידום מסדרונות סחר מבוססי טכנולוגיה עילית. מצד שני, אימוץ הגידור האסטרטגי על ידי ריאד משמעו שהיא לא תתיישר עוד באופן אוטומטי עם האג'נדות הגיאופוליטיות של המערב, כפי שמעיד התיאום הגובר שלה עם סין ורוסיה. כדי לפעול ביעילות מול נוף המפרץ המתפתח הזה, על ישראל להתאים את היוזמות הדיפלומטיות שלה להיגיון הפרגמטי, המציב את הכלכלה בראש, של "חזון 2030", ולהציג את הנורמליזציה לא רק כפרס פוליטי אלא כמנוע לשגשוג אזורי משותף ולפיתוח טכנולוגי משותף.