חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ערב הסעודית לרפובליקה האסלאמית של איראן במרץ 2023 היווה נקודת מפנה בדיפלומטיה המזרח-תיכונית, ועיצב מחדש את הבריתות המסורתיות ואת דינמיקת הביטחון האזורית. התקרבות זו, שהתאפשרה הודות לתיווך סיני, הובילה לכך ששני המשקלים הכבדים של האזור הסכימו לחדש את היחסים הדיפלומטיים ולפתוח מחדש את שגרירויותיהם לאחר שבע שנים של נתק. בעוד שההסכם עורר בתחילה דאגה בוושינגטון ובירושלים בנוגע להערכות מחדש אפשרית של בריתות המפרץ, עימותים אזוריים שבאו בעקבותיו הוכיחו כי העסקה מייצגת אסטרטגיית גידור מחושבת ולא ברית אידאולוגית. עבור מדינת ישראל, הבנת האופי הדו-מסלולי של מדיניות הביטחון במפרץ נותרת קריטית, בשעה שירושלים ממשיכה לחתור לאינטגרציה אזורית ולבלום את הדומיננטיות של השלוחות האיראניות.
רקע היסטורי לשבר במפרץ
היריבות הגיאופוליטית בין ריאד לטהראן נמשכת כבר עשרות שנים, והוחרפה על רקע הבדלים דתיים, אידאולוגיים ופוליטיים שהסלימו באופן משמעותי בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979. עימות זה התפתח למספר סכסוכי שליחים (פרוקסי) אלימים ברחבי האזור, בעיקר בתימן, בסוריה, בעיראק ובלבנון, שם קבוצות הנתמכות על ידי איראן חתרו באופן פעיל תחת היציבות האזורית. נקודת השבר הדיפלומטית התרחשה בינואר 2016, כאשר ערב הסעודית הוציאה להורג איש דת שיעי בולט, מה שהוביל מפגינים איראנים להסתער על שגרירות סעודיה בטהראן ולבזוז אותה. בתגובה, ניתקה ריאד את כל הקשרים הדיפלומטיים, המסחריים והתעופתיים הרשמיים עם איראן, ובכך קיבעה קיפאון ביטחוני עמוק שנמשך עד לפריצת הדרך של שנת 2023.
קודם לפריצת הדרך שהושגה בתיווך סיני, התקיימו מספר סבבים של דיאלוג ביטחוני שקט בדרג נמוך בבגדאד ובמוסקט, אשר שיקפו רצון הדדי להפחית את המתיחות שאיימה על תשתיות חיוניות. פגיעותה של ערב הסעודית נחשפה בצורה בולטת בספטמבר 2019 בעקבות מתקפות כטב"מים וטילים הרסניות על מתקני הנפט שלה באבקייק ובח'ורייס — מתקפה שיוחסה באופן נרחב לאיראן, למרות טענות החות'ים לאחריות עליה. מתוך הבנה כי ההסתמכות על ערבויות ביטחון מערביות אינה מוחלטת עוד, החלה ההנהגה הסעודית בהערכה מחדש שיטתית של עמדת מדיניות החוץ שלה. שינוי מחושב זה נועד לצמצם איומים ביטחוניים ישירים על תוכניותיה השאפתניות של הממלכה לטרנספורמציה כלכלית פנימית במסגרת "חזון 2030" (Vision 2030).
רכיבי המפתח של הסכם בייג'ינג
- ב-10 במרץ 2023, חתמו בכירים בביטחון הלאומי של ערב הסעודית ואיראן על הצהרה משולשת בבייג'ינג, לצד הדיפלומט הבכיר ביותר של סין, והתחייבו לחדש את היחסים הדיפלומטיים המלאים בתוך חודשיים.
- ההסכם הדגיש כבוד הדדי לריבונות המדינות ואי-התערבות בענייני פנים, תוך החייאת ההסכם המקיף לשיתוף פעולה כלכלי משנת 1998 וההסכם לשיתוף פעולה ביטחוני משנת 2001.
- העסקה ביססה במפורש את בייג'ינג כשחקנית כוח דיפלומטית מרכזית במפרץ, מה שמאותת על שינוי מבני בתיווך האזורי ומציג לראווה את הנכונות הגוברת של סין לאתגר את ההשפעה האמריקאית המסורתית.
השלכות גיאופוליטיות ותפקידה של סין
מעורבותה של סין כמתווכת הראשית בהסכם של שנת 2023 מייצגת שינוי מבני בפוליטיקת הכוח של המזרח התיכון. במשך עשרות שנים שימשה ארצות הברית כערבה הביטחונית הבלתי מעורערת של המפרץ, אך תפיסת הסטת הקשב האמריקאית מהאזור יצרה ואקום דיפלומטי שתועל בהצלחה על ידי בייג'ינג. על פי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי, בעוד שארצות הברית בירכה על הפחתת המתיחות במפרץ, היא ראתה בתיווך בעל הפרופיל הגבוה של סין דינמיקה גיאופוליטית בלתי רצויה. התפתחות זו אילצה את קובעי המדיניות במערב להתמודד עם מציאות שבה שחקנים אזוריים מגלים נכונות גוברת לגוון את השותפויות האסטרטגיות שלהם מעבר לוושינגטון.
מנקודת מבטה של טהראן, ההתקרבות שימשה חבל הצלה דיפלומטי חיוני לעקיפת הבידוד הבינלאומי ולהתמודדות עם הלחץ הכלכלי של הסנקציות המערביות. באמצעות כינון יחסים נורמליים עם מונרכיות המפרץ הערביות העשירות, שאפה איראן לשבש את הקמתה של קואליציה צבאית מאוחדת נגד איראן בהובלת ארצות הברית. אסטרטגיה זו נועדה לייצר מרחב נשימה דיפלומטי תוך המשך פיתוח תוכנית הגרעין שלה ושימור הקשרים עם מעצמות גלובליות כמו רוסיה וסין. כפי שפורט בהערכות אסטרטגיות אחרונות של ה-קרן להגנה על דמוקרטיות, הרפובליקה האסלאמית רואה בתמרונים דיפלומטיים אלה חלק מברית אירו-אסייתית מתהווה שנועדה לקזז את הלחץ המערבי.
משמעות עבור ישראל והסכמי אברהם
עבור ישראל, ההתקרבות של שנת 2023 נתפסה בתחילה כנסיגה דיפלומטית, שכן המטרה האסטרטגית העיקרית של ירושלים הייתה בידודו האזורי המוחלט של המשטר האיראני. חידוש הקשרים ערער על ההנחה כי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב דורשת מצור דיפלומטי מוחלט על טהראן. עם זאת, המציאות האסטרטגית הוכיחה כי ערב הסעודית בוחנת את מדיניות החוץ האזורית שלה דרך משקפיים של גידור מתוחכם ולא של בריתות בינאריות. שמירת הקשרים עם טהראן לא מנעה מהממלכה לעסוק בשיתוף פעולה ביטחוני שקט עם בעלות ברית מערביות, או לבחון תנאים לנורמליזציה היסטורית עם ישראל תחת התנאים המתאימים.
עמידותם ארוכת הטווח של הסכמי אברהם והסיכויים להרחבת הנורמליזציה הישראלית-סעודית נותרו שרירים וקיים, חרף התמרונים הדיפלומטיים בין ריאד לטהראן. על פי ה-הספרייה היהודית המקוונת, המניעים הביטחוניים, הטכנולוגיים והכלכמיים הבסיסיים של השותפות בין ישראל לסעודיה נותרים חזקים ואינם תלויים בהפחתת המתיחות הטקטית של ריאד מול איראן. בסופו של דבר, ההתקרבות של 2023 מוכיחה כי ארכיטקטורת הביטחון של המפרץ עוברת למערכת נזילה יותר ובעלת זיקות מרובות, שבה מדינות מקיימות אינטראקציה עם מספר יריבים ושותפים במקביל. על ישראל לנווט בנוף מורכב זה על ידי הפגנת ערכה הייחודי כשותפה ביטחונית וטכנולוגית, תוך שמירה על ערנות מתמדת מול מאמצי הערעור על היציבות מצד איראן.