הקשרים בין הממלכה הערבית הסעודית לבין הרפובליקה העממית של סין הפכו משותפות אנרגיה עסקית גרידא לברית אסטרטגית רב-ממדית. תחת הנהגתם של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא סין שי ג'ינפינג, שתי המדינות פועלות באופן אקטיבי כדי להתאים בין תוכנית הפיתוח "חזון 2030" של ריאד לבין יוזמת "החגורה והדרך" רחבת ההיקף של בייג'ינג. התאמה זו מייצגת תפנית משמעותית בגאופוליטיקה המסורתית של חצי האי ערב, שבו ארצות הברית שימשה לאורך ההיסטוריה כערבה הביטחונית החיצונית העיקרית וכבת הברית המדינית המובילה. ככל שבייג'ינג מעמיקה את טביעת הרגל הדיפלומטית והטכנולוגית שלה במפרץ הפרסי, שליטים מקומיים משתמשים יותר ויותר במערכת יחסים זו כמנוף אסטרטגי במגעיהם עם מעצמות המערב. דינמיקה מתפתחת זו נושאת בחובה השלכות עמוקות על הסחר העולמי, השיתוף המבצעי והצבאי, היציבות האזורית ועתיד הבריתות הדיפלומטיות ברחבי המזרח התיכון.
הקשר היסטורי של היחסים הדו-צדדיים בין סין לסעודיה
היחסים הדו-צדדיים בין ריאד לבייג'ינג כוננו רשמית רק בשנת 1990, הכרה דיפלומטית מאוחרת יחסית הנובעת מעמדתה ההיסטורית האנטי-קומוניסטית של ערב הסעודית ומבריתה ההדוקה עם טאיוואן. לפני כינון היחסים הרשמיים, מערכת היחסים התאפיינה בעסקאות חשאיות, ובראשן הרכישה הסעודית הסודית ביותר של טילים בליסטיים סיניים לטווח בינוני מדגם DF-3 בשלהי שנות ה-80. במהלך העשורים הבאים התרחבו היחסים הכלכליים במהירות, בעיקר בהזנת התיאבון הסיני שאינו יודע ששובע לנפט גולמי לצורך הנעת הכלכלה שלה, הנשענת בכבדות על ייצור. עם פתח המאה העשרים ואחת, הסחר הדו-צדדי זינק מ-3 מיליארד דולר ליותר מ-40 מיליארד דולר, דבר שביסס את מעמדה של סין כצרכנית הגדולה ביותר של ייצוא הנפט הסעודי. על פי הערכה מפורטת של הדינמיקה הדו-צדדית שנערכה על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי, קשר כלכלי זה הבשיל לכדי שותפות אסטרטגית מורכבת וממוסדת.
מיסוד זה בא לידי ביטוי בהקמת הוועדה המשותפת הגבוהה של סין וסעודיה, המפקחת על שיתוף הפעולה במגוון תחומים, החל מחקר החלל ועד לזיקוק פטרוכימי. בניגוד לשותפותיה מהמערב, המעורבות הדיפלומטית של בייג'ינג מתאפיינת בהקפדה יתרה על עיקרון אי-ההתערבות בענייני פנים, דבר ההופך אותה לאטרקטיבית ביותר עבור שליטי המפרץ. מנגד, ערב הסעודית ומדינות מפרץ אחרות תומכות בעקביות במדיניות "סין האחת" ונמנעות מלהעביר ביקורת על בייג'ינג בנושאים פנימיים רגישים. הגנה דיפלומטית הדדית זו אפשרה לשתי המדינות לבנות שותפות עמידה שנותרת חסינה בפני שינויים בפוליטיקה הפנימית או לחצים בינלאומיים.
עובדות מפתח על השותפות המתרחבת בין סין לסעודיה
- דומיננטיות בתחום האנרגיה: ערב הסעודית היא אחת מספקיות הנפט הגולמי העיקריות של סין בעולם, בעוד שסין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של הממלכה, כאשר הסחר הדו-צדדי עלה על 100 מיליארד דולר בשנים האחרונות.
- תיווך דיפלומטי אסטרטגי: במרץ 2023 תיווכה סין בהצלחה בהסכם היסטורי בין ערב הסעודית לאיראן, אשר הוביל לכינון מחדש של היחסים הדיפלומטיים ולפתיחה מחדש של השגרירויות שלהן.
- אינטגרציה טכנולוגית: ריאד שילבה באופן נרחב טכנולוגיה סינית בתשתיות המקומיות שלה, תוך שימוש בחברת וואווי (Huawei) לצורך פריסת רשת ה-5G הלאומית שלה ושיתוף פעולה בפיתוח בינה מלאכותית.
- שיתוף פעולה צבאי וביטחוני: הקשרים הצבאיים התרחבו וכוללים כיום תרגילים ימיים משותפים, העברת טכנולוגיית כטב"מים מתקדמת ומחקר משותף של מערכות הגנה בלייזר.
- תיאום כלכלי אסטרטגי: הסינרגיה בין יוזמת "החגורה והדרך" של סין לבין "חזון 2030" של ערב הסעודית הובילה למיזמים משותפים עצומי ממדים, כולל הקמת בתי זיקוק פטרוכימיים גדולים בשתי המדינות.
ניתוח גאופוליטי וכלכלי
העמקת יחסי סין–סעודיה מתרחשת על רקע מה שנתפס כנסיגה אמריקאית מהמזרח התיכון, אשר אילצה את ריאד לגוון את גידורי ההגנה האסטרטגיים שלה. בעוד שארצות הברית נותרה ערבת הביטחון המרכזית של המפרץ, שינויי המדיניות שלה תחת ממשלים עוקבים יצרו תחושה של חרדה אסטרטגית בריאד. חרדה זו הגיעה לשיאה בעקבות היעדר תגובה צבאית נחרצת למתקפות הכטב"מים והטילים בחסות איראן על מתקני סעודי ארמקו (Saudi Aramco) בשנת 2019. כתוצאה מכך, מנהיגי סעודיה אימצו את בייג'ינג לא כתחליף לוושינגטון, אלא כמשקל נגד כלכלי ופוליטי קריטי. ניתוח שפורסם על ידי הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) מדגיש כיצד ריאד בוחנת אפשרויות דיפלומטיות חלופיות להגנה על האינטרסים הלאומיים שלה.
אבן דרך מרכזית בגידור אסטרטגי זה הייתה הסכם הנורמליזציה בין סעודיה לאיראן במרץ 2023 בתיווך בייג'ינג, שסימן את הופעת הבכורה של סין כשחקנית כוח דיפלומטית מרכזית במפרץ. באמצעות אירוח השיחות הללו, בייג'ינג מיצבה את עצמה כמתווכת בונה המסוגלת לקיים ערוצי תקשורת פרודוקטיביים הן עם ריאד והן עם טהראן. תפקיד זה הוא בעל ערך רב עבור ערב הסעודית, שכן המנוף הכלכלי המשמעותי של סין על איראן מציע השפעה דיפלומטית ייחודית שארצות הברית אינה יכולה להשתוות אליה בשל היעדר קשרים ישירים בינה לבין טהראן. יתרה מכך, הישג דיפלומטי זה מאפשר לסין להגן על נתיבי האנרגיה החיוניים במצר הורמוז, שבהם תלויה אבטחתה הכלכלית שלה עצמה. עם זאת, התקרבות גוברת זו אינה נטולת מתחים, שכן בייג'ינג נדרשת לאזן כל העת את יחסיה בין המעצמות היריבות ריאד, טהראן ואבו דאבי.
סיכום ומשמעות עבור ישראל
טביעת הרגל הסינית המתרחבת במפרץ מייצגת אתגר גאופוליטי מורכב עבור ישראל והיערכותה האסטרטגית לצד ארצות הברית. מחד גיסא, העניין של סין ביציבות אזורית עולה בקנה אחד עם רצונה של ישראל למנוע עימות גלוי ולאבטח את נתיבי הסחר, כפי שמתועד על ידי הוועד היהודי-אמריקאי (AJC). מאידך גיסא, נכונותה של בייג'ינג לנרמל ולחזק את קשריה עם איראן חותרת תחת מאמצי המערב לבודד את המשטר ולרסן את התוקפנות האזורית שלו. עבור ישראל, הנהגה סעודית הרגישה במיוחד להשפעה סינית עשויה לנווט את האינטגרציה האזורית שלה, כולל נורמליזציה פוטנציאלית במסגרת "הסכמי אברהם", תוך שימת לב רבה יותר להעדפותיה הדיפלומטיות של בייג'ינג. לפיכך, על ירושלים לעקוב מקרוב אחר תזוזות אלו ולהתאים את האסטרטגיה הדיפלומטית שלה כדי להתמודד עם המציאות הכפולה של מזרח תיכון רב-קוטבי.