ציר פילדלפי, רצועת חיץ צרה באורך 14 קילומטרים וברוחב של כ-100 מטרים לאורך הגבול בין רצועת עזה למצרים, נותר אחד השטחים בעלי החשיבות האסטרטגית העליונה במזרח התיכון. רצועת אדמה זו, המשתרעת מהים התיכון ועד למעבר כרם שלום, הוקמה כדי למנוע תנועת חומרים אסורים וכוח אדם בלתי מורשה בין מצרים לעזה. בהקשר של העימות האזורי המתמשך, השליטה בציר זה הפכה לעמוד תווך מרכזי באסטרטגיית הביטחון של ישראל, במיוחד בכל הנוגע לפירוז המוחלט של רצועת עזה ומניעת חדירות טרור עתידיות.
מבצעים צבאיים אחרונים הדגישו את תפקידו של הציר כנתיב אספקה קריטי עבור ארגוני טרור פלסטיניים, ובראשם חמאס. במשך עשרות שנים, האזור רושת ברשתות תת-קרקעיות מתוחכמות שנועדו לעקוף את אמצעי הביטחון שעל פני השטח. גורמי ביטחון ישראלים אפיינו לעיתים קרובות את הציר כ"צינור החמצן" של ארגוני הטרור בעזה, בטענה שללא שליטה מוחלטת בפרימטר זה, כל מאמצי שיקום לאחר המלחמה יסוכלו על ידי התחמשות מחדש מהירה של פלגים קיצוניים באמצעות מבצעי הברחה חוצי גבולות.
מסגרת היסטורית ומעמד משפטי
המעמד המשפטי של ציר פילדלפי נטוע בהסכם השלום בין ישראל למצרים משנת 1979, אשר הגדיר את האזור כ"שטח D" בצד הישראלי של הגבול הבינלאומי. תחת הסכם זה, הותר לישראל לקיים נוכחות צבאית מוגבלת בתוך הציר כדי להבטיח את שלמות הגבול. עם זאת, בעקבות ההתנתקות החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה בשנת 2005, חתמו שתי המדינות על "הסכם פילדלפי". הסכם משלים זה הסמיך את מצרים לפרוס "כוח משמר גבול" ייעודי המורכב מ-750 אנשי צוות כדי לפטרל בצד המצרי של הגבול ולמנוע הברחות והסתננויות.
למרות פריסת השומרים המצרים, השתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007 שינתה מן היסוד את נוף האבטחה. דחיקת המשמר הנשיאותי של הרשות הפלסטינית הובילה לקריסה מוחלטת של ניהול הגבול המתואם בצד העזתי. בשנים שלאחר מכן, חמאס הרחיב את תשתית המנהרות שלו למבצע הברחות מאסיבי בקנה מידה תעשייתי. בעוד שמצרים נקטה צעדים משמעותיים בין השנים 2015 ל-2020 להשמדת מנהרות אלו על ידי הצפתן ויצירת אזור חיץ רחב יותר בסיני, גילוין של עשרות מנהרות פעילות על ידי צה"ל בשנת 2024 הדגיש את הפערים המתמשכים במשטר האבטחה הקיים.
עובדות מפתח בנוגע לציר
- הציר משמש כגבול היבשתי היחיד של רצועת עזה שאינו משותף ישירות עם מדינת ישראל.
- תחת הסכם פילדלפי משנת 2005, מצרים אמונה באופן ספציפי על מניעת "טרור והברחות" לאורך הגבול.
- המודיעין הישראלי זיהה מאות פירי מנהרות לאורך הנתיב, חלקם גדולים מספיק למעבר כלי רכב.
- מעבר רפיח, הממוקם לאורך הציר, הוא הטרמינל העיקרי לתנועת אנשים בין עזה לעולם החיצון.
- תוכניות הביטחון שלאחר 2024 כוללות התקנת חיישנים טכנולוגיים מתקדמים ומחסומים תת-קרקעיים לזיהוי פעילות סיסמית הקשורה לחפירת מנהרות.
ניתוח הסדרי ביטחון ארוכי טווח
הדיון המרכזי בנוגע לעתיד ציר פילדלפי מתמקד בשאלה האם על צבא הגנה לישראל (צה"ל) לקיים נוכחות פיזית קבועה או שמא פתרונות טכנולוגיים יכולים להספיק. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו טען שוב ושוב כי נסיגה ישראלית תוביל ל"תחייה" של היכולות הצבאיות של חמאס. עמדה זו נתמכת על ידי אנליסטים המצביעים על הכישלון ההיסטורי של משימות פיקוח של צד שלישי בבלימה יעילה של הברחות. להקשר נוסף על החיכוך הדיפלומטי שנגרם מעמדה זו, מכון וושינגטון מספק ניתוח של האופן שבו המתיחות הנוכחית בגבול משפיעה על מערכת היחסים הרחבה יותר בין ישראל למצרים.
מצרים, מנגד, הביעה חשש כי נוכחות צבאית ישראלית קבועה בציר מפרה את רוח הסכם השלום משנת 1979 ופוגעת בריבונות המצרית. כדי לפתור מבוי סתום זה, מספר הצעות בינלאומיות הציעו מנגנון שליטה "וירטואלי" הכולל חומת חיישנים רב-שכבתית, מעקב אלקטרוני במימון אמריקאי ומכשול בטון תת-קרקעי. מערכת כזו תספק לישראל תיאורטית מודיעין בזמן אמת על כל פריצה בגבול מבלי לדרוש פריסת כוחות רחבת היקף שעלולה לערער את הסביבה הפוליטית הפנימית בקהיר או את הסכם השלום ארוך השנים בין שתי המדינות.
בנוסף למחסומים טכנולוגיים, הדיון הגיאופוליטי כולל מעורבות פוטנציאלית של כוח בינלאומי או פאן-ערבי לניהול הצד העזתי של מעבר רפיח. ישראל עומדת על כך שכל כוח כזה חייב להיות בעל הסמכות והרצון להתעמת ישירות עם שיירי חמאס, תנאי שהיה קשה לעמוד בו מבחינה היסטורית. ה-ג'רוזלם פוסט מציין כי גורמים מצריים נותרו סקפטיים לגבי הסדרי מעקב שהם תופסים כעלולים לסכן את ביטחון הטריטוריה ומבצעי המודיעין שלהם עצמם.
חשיבות ליציבות האזורית
הפתרון הסופי של המחלוקת על ציר פילדלפי יכריע ככל הנראה את הצלחתו של תוכנית שיקום עזה הרחבה יותר. ללא סוף מאומת ובר-קיימא להברחות הנשק, תורמים בינלאומיים עשויים להסס להשקיע בבנייה מחדש של תשתיות עזה שעלולות להיתפס על ידי ארגוני טרור. יתרה מכך, הבטחת גבול מאובטח היא תנאי מוקדם לכל הסדר פוליטי השואף להחזיר ממשל לגיטימי לרצועת עזה תוך הבטחת ביטחונם של אזרחי ישראל בקהילות הסובבות.
עבור ישראל, הציר מייצג רצועת ביטחון שאינה נתונה למשא ומתן המונעת מ"ציר ההתנגדות" בהובלת איראן לבסס אחיזה צבאית קבועה במובלעת הים-תיכונית. השגת הסדר ארוך טווח המספק את דרישות הביטחון של ישראל תוך כיבוד המעמד הדיפלומטי של מצרים חיונית לשמירה על ארכיטקטורת השלום האזורית. הפיכתו של גבול זה מעורק הברחות לחזית מאובטחת ומנוטרת נותרה אחד האתגרים המורכבים אך החיוניים ביותר של עידן שלאחר המלחמה.