רשתות הרקטות של חמאס והסטת חומרים דו-שימושיים

תחת שלטונו הסמכותני של חמאס, רצועת עזה הפכה באופן שיטתי לאזור צבאי מבוצר שבו תשתיות אזרחיות מנוצלות באופן קבוע להשגת יתרון טקטי. אסטרטגיה זו נשענת במידה רבה על רשת חימוש מקומית מתוחכמת המנצלת חומרים דו-שימושיים שיועדו לסיוע אזרחי ולעבודות ציבוריות. על ידי הסבת שימושם של משאבים כגון דשנים חקלאיים, כימיקלים תעשייתיים וצינורות מים, חמאס הקים יכולת ייצור רקטות עצמאית הפועלת ללא תלות בנתיבי הברחה מסורתיים. הסטה שיטתית זו של סיוע הומניטרי מדגישה את הקונפליקט הבסיסי בין מטרות המיליטריזציה של חמאס לבין צורכי הפיתוח הבסיסיים של האוכלוסייה בעזה.

האבולוציה ההיסטורית של ייצור הרקטות

מעברו של חמאס מכוח גרילה הנשען אך ורק על אמצעי לחימה מוברחים ליצרן מקומי של נשק החל בראשית שנות ה-2000 עם פיתוחה של רקטת הקסאם הפרימיטיבית. ככל שישראל ומצרים הידקו את הפיקוח בגבולות כדי להגביל את זרימת הנשק הקונבנציונלי, העתיק חמאס את המיקוד האסטרטגי שלו להקמת רשתות ייצור מקומיות, תוך הסתייעות בידע טכני שסיפקה איראן. קמפיין זה של הסתמכות עצמית איפשר לארגון הטרור לעקוף את הסגר באמצעות שימוש במוצרים דו-שימושיים המיובאים דרך מעברים אזרחיים רשמיים. לאורך שני עשורים, מה שהחל כפעילות בבתי מלאכה פרימיטיביים התפתח למכלולי הרכבה תת-קרקעיים מאורגנים היטב, המסוגלים לייצר בהמוניהם אלפי רקטות ארטילריות.

נקודת מפנה מכרעת באבולוציית ייצור זו התרחשה בעקבות נסיגתה המלאה של ישראל מרצועת עזה בשנת 2005, שהותירה מאחוריה רשתות חקלאיות והשקיה ענפות. פעילי חמאס מיפו וחפרו באופן שיטתי מאות קילומטרים של צינורות מתכת תת-קרקעיים מאזורים חקלאיים נטושים כדי להסב אותם לגופי רקטות כבדים. עקירה נרחבת זו של תשתיות הניחה את היסודות לרשת ייצור בקנה מידה תעשייתי, אשר ניכסה ישירות נכסי שירות חיוניים לשימוש צבאי. באמצעות שימוש חוזר בחומרים אלו, הוכיח חמאס נכונות להקריב את בסיס הפיתוח ארוך הטווח של הרצועה כדי להזין את מתקפותיו המתמשכות נגד מרכזי אוכלוסייה ישראליים.

טקטיקות מרכזיות ברכש דו-שימושי

• הסבת צינורות עירוניים: במשדרי תעמולה מתועדים ובצהרות פומביות אחדות, התגאו מפקדי חמאס בחפירה ועקירה של צינורות מים עירוניים פעילים ויוצאים משימוש כדי לבנות מהם את המעטפת החיצונית של טילים לטווח בינוני. על פי דיווחים של הוועדה לדיוק בדיווחים מהמזרח התיכון באמריקה (CAMERA), מנהיגים בכירים בחמאס דוגמת יחיא סינוואר הודו בגלוי כי אלפי רקטות יוצרו תוך שימוש בצינורות השקיה חקלאיים ועירוניים שנבזזו.
• הסטת כימיקלים דו-שימושיים: כימיקלים תעשייתיים המיובאים עבור חקלאות וייצור לגיטימיים בעזה מוסטים באופן קבוע למעבדות תת-קרקעיות לצורך סינתזה של חומרי הודף לרקטות וחומרי נפץ מרסקים. הדבר כולל משלוחים גדולים של אמוניום כלוריד ואשלגן חנקתי, המעובדים לדלק רקטי מוצק במקום לשמש לגידול יבולים חקלאיים בעזה.
• ניצול לרעה של סיוע הומניטרי: סיוע בנייה בינלאומי, לרבות בטון ומוטות פלדה שנועדו לשיקום מבני מגורים אזרחיים, נתפס באופן שיטתי על ידי חמאס לצורך חיזוק רשת המנהרות התת-קרקעית הענפה שלו. תשתית צבאית זו, העוברת לרוב מתחת לשכונות מגורים, משמשת כמתקן ההרכבה והאחסון העיקרי של רקטות מייצור מקומי.
• איסוף נשק שלא התפוצץ: בעקבות עימותים עם ישראל, יחידות חבלה וחימוש מיוחדות של חמאס מאתרות באופן שיטתי פצצות אוויריות ופגזי ארטילריה ישראליים שלא התפוצצו כדי להפיק מהם את חומרי הנפץ הצבאיים התקניים שבהם. חומרים אלו מותכים ונארזים מחדש לתוך ראשים קרביים מתוצרת מקומית, מה שמאפשר לארגון לחדש את מלאי הנשק שלו חרף מגבלות הסגר.

ניתוח אסטרטגיית הניצול לרעה

ההסטה השיטתית של חומרים דו-שימושיים אינה תופעת לוואי מקרית של הסגר, אלא מרכיב ליבה במודל הממשל של חמאס. על ידי העדפת התיעוש הצבאי על פני רווחת האזרחים, משטר חמאס כופה כלכלת פיקוח מתוכננת שבה משלוחי הסיוע ההומניטרי נבחנים תחילה בהתאם לתועלתם הצבאית. דינמיקה זו הומחשה בבירור בשלהי שנת 2023, כאשר רשויות המכס של ישראל יירטו משלוח ענק במשקל 16 טונות של אמוניום כלוריד שהוסווה כשקי גבס בדרכו מטורקיה. ניתוח של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) הדגיש כי כימיקלים דו-שימושיים כאלה מהווים חומרי מוצא חיוניים לסינתזה של חומרי הודף מוצקים, ומראה כיצד הסחר הבינלאומי עובר מניפולציה כדי לעקוף פרוטוקולי אבטחה.

אסטרטגיית רכש דו-שימושי זו מנצלת את העמימות המכוונת של משאבים אזרחיים כדי להקים רשת ייצור מבוזרת ועמידה ביותר. תחת מסווה של הרחבה חקלאית ושיקום תשתיות, חמאס מפעיל רשת של בתי מלאכה חשאיים לעיבוד מתכת, מעבדות כימיה ומפעלי הרכבה, שרבים מהם ממוקמים ישירות בתוך שכונות אזרחיות או מתחתיהן. מיקום זה משרת מטרה טקטית כפולה: הגנה על המתקנים מפני תקיפות נגד צבאיות, תוך שילוב הרכבת אמצעי הלחימה בחיי הכלכלה היומיומיים של עזה. על פי מסמך מחקר של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, השמדת אתרים מקושרים אלו נותרה יעד מרכזי של כוחות הביטחון של ישראל, מאחר שהם מאפשרים לחמאס לשקם ללא הרף את איום הטילים שלו במהלך פעולות לחימה פעילות.

השלכות על ביטחון והגנת ישראל

עבור ישראל, קיומה של רשת ייצור רקטות מקומית ומבוזרת בעזה מייצג שינוי פרדיגמה בניהול איומים. אסטרטגיות הגנה מסורתיות, שהתמקדו בעיקר בסיכול בגבולות ובנתיבי הברחה, אינן מספקות מול אויב המסוגל לייצר נשק לטווח בינוני מצינורות עירוניים סטנדרטיים ומכימיקלים חקלאיים. מציאות זו מאלצת את ישראל לקיים פיקוח מחמיר מאוד, ולעתים שנוי במחלוקת, על יבוא פריטים דו-שימושיים כדי להאט את שיקום ארסנל הטרור. כתוצאה מכך, מערכת הביטחון נדרשת לאזן בין צרכים הומניטריים לבין ההכרח למנוע מחמאס להפוך סיוע אזרחי ליכולות צבאיות התקפיות.

בסופו של דבר, המיליטריזציה של חומרי גלם אזרחיים על ידי חמאס מוכיחה כי יציבות ושיקום ארוכי טווח בעזה אינם אפשריים תחת מבנה השלטון הנוכחי של הארגון. מאמצי הקהילה הבינלאומית לשקם את התשתיות בעזה ייתקלו שוב ושוב במכשולים ביטחוניים כל עוד הרשות השולטת מתייחסת לכל שק מלט וצינור כאל נשק פוטנציאלי. עבור ישראל, השגת ביטחון בר קיימא מחייבת לא רק את פירוק מלאי הרקטות הקיים, אלא גם הקמת מנגנוני פיקוח קפדניים בפיקוח בינלאומי, אשר יבטיחו כי חומרים אזרחיים ישמשו אך ורק למטרות ההומניטריות המיועדות להם.