מאז שקיבל לידיו את השליטה המנהלית על רצועת עזה בשנת 2007, הפך ארגון חמאס את התשתיות הציבוריות האזרחיות לרשת צבאית מבוצרת. השילוב המכוון של בונקרי פיקוד, מחסני נשק ומשגרי רקטות בתוך מתקנים אזרחיים מהווה עמוד תווך מרכזי בדוקטרינה הצבאית של חמאס. אסטרטגיה זו נשענת על ניצול מחושב של אתרים רגישים, כגון בתי חולים, בתי ספר ומסגדים, במטרה להגן על פעולותיו מפני פעולות מגננה. כתוצאה מכך, פעולות אלו מפרקות את הגבול המסורתי שבין מטרות צבאיות למקלטים אזרחיים, ובכך יוצרות אתגרים מבצעיים והומניטריים חמורים.
באמצעות הטמעת פעולות התקפיות בתוך אזורים הומניטריים, הארגון מנצל את מחויבותם של צבאות דמוקרטיים למשפט ההומניטרי הבינלאומי. מיליטריזציה שיטתית זו מבטיחה כי כל מתקפת-נגד הגנתית נושאת בחובה סיכון לנזק היקפי, המשמש לאחר מכן ככלי במלחמה פוליטית. אסטרטגיית שימוש דו-תכליתי זו הופכת מקומות של מרפא, חינוך ופולחן למוקדים של תיאום צבאי. הבנת השילוב השיטתי הזה חיונית לניתוח הסביבה הטקטית ואתגרי הביטחון המתמשכים באזור.
האבולוציה ההיסטורית של שילוב התשתיות על ידי חמאס
המיליטריזציה של תשתיות אזרחיות ברצועת עזה אינה התפתחות של העת האחרונה, אלא עיקרון ליבה בדוקטרינה המבצעית של חמאס מאז עלייתו לשלטון. בעקבות נסיגתה המלאה של ישראל מעזה בשנת 2005, החל חמאס באופן מיידי לנצל את המרחבים הריבוניים של הטריטוריה כדי להקים מבנים צבאיים תת-קרקעיים. במהלך שני עשורים, מאמץ זה הגיע לשיאו ברשת מנהרות מסועפת, המכונה לעיתים קרובות "המטרו של עזה", המחוברת ישירות לאתרים עירוניים ציבוריים. מתווה תת-קרקעי זה תוכנן במיוחד כדי לנצל את המעטפת האזרחית שמעל פני השטח כהגנה פיזית מפני מעקב אווירי ותקיפות מדויקות.
מבחינה היסטורית, מבצעים גדולים בשנים 2008, 2012 ו-2014 הוכיחו בעקביות את הסתמכותו של חמאס על מגינים אנושיים אזרחיים אלו. משקיפים בינלאומיים ועיתונאים תיעדו שוב ושוב פעילי חמאס הפועלים בתוך מתקנים פעילים, כולל מתחם בית החולים שיפא, במהלך עימותים בעצימות גבוהה. השימוש השיטתי במתקני סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) להסתרת אמצעי לחימה ולשיגור רקטות נחשף אף הוא במהלך תקופות היסטוריות אלו. דפוס היסטורי זה מדגיש כיצד התשתיות הציבוריות עברו מלשרת את האוכלוסייה האזרחית לתפקד כמגן העיקרי של פעולות הטרור.
תגליות עובדתיות מרכזיות של ניצול תשתיות ציבוריות
- ביצורים תת-קרקעיים בבתי חולים: כוחות ישראליים חשפו רשתות מנהרות ענפות מבטון מזוין מתחת למתקנים רפואיים מרכזיים, ובראשם בית החולים שיפא ובית החולים כמאל אדואן. מתחמים תת-קרקעיים אלה, הכוללים קווי חשמל משולבים, מערכות אוורור ומערכות קשר אשר הוזנו ישירות מבתי החולים שמעליהם, שימשו כמרכזי פיקוד צבאיים ומחסני נשק.
- מתקני חינוך שעברו מיליטריזציה: בתי ספר רבים של אונר"א וקמפוסים אוניברסיטאיים ברחבי רצועת עזה שימשו באופן שיטתי למטרות צבאיות. חקירות חשפו אתרי שיגור רקטות בסמוך לגני ילדים, מעבדות לייצור אמצעי לחימה במבני בתי ספר, ופירי מנהרות פעילים שהוסתרו מתחת לכיתות לימוד פעילות.
- בתי פולחן כמחסני נשק: מסגדים שימשו לעיתים קרובות כאזורי התארגנות טקטיים, מרכזים לייצור אמצעי לחימה ומחסני נשק. צה"ל תיעד תותחים נגד טנקים, מאגרי רקטות ומטעני חבלה שאוחסנו ישירות בתוך מסגדים, לצד מנהרות שנחפרו מתחת לבתי פולחן כדי לאפשר לפעילי הטרור לעבור במהירות לאזורי לחימה פעילים.
ניתוח טקטי והשלכות משפטיות תחת המשפט ההומניטרי
מנקודת מבט טקטית, המיליטריזציה של תשתיות אזרחיות מאפשרת לחמאס לנטרל את העליונות הטכנולוגית של כוחות צבא קונבנציונליים. באמצעות פעילות מתוך מתקנים רפואיים או חינוכיים רגישים ביותר, ארגון הטרור כופה על יריבו דילמה משפטית ומבצעית מורכבת. על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, מתקנים רפואיים מאבדים את מעמדם המוגן אם הם משמשים לביצוע פעולות המזיקות לאויב מעבר לתפקודם ההומניטרי. כדי להבין את המסגרת המשפטית המפורטת ואת המקרים ההיסטוריים של מיליטריזציה זו, אנליסטים מצביעים על הערכות מקיפות שרוכזו על ידי ה-American Jewish Committee, המפרטות כיצד בית החולים שיפא ומתקנים רפואיים אחרים נוצלו באופן שיטתי.
שילוב תשתיות בתי הספר של אונר"א ברשת של חמאס חושף עוד יותר את הפגיעה המוסדית העמוקה בתוך המנהל האזרחי של עזה. ראיות משמעותיות שפורסמו בדוחות מפורטים של UN Watch מוכיחות כי למאות עובדים מקומיים של הסוכנות יש תפקידים כפולים כפעילי חמאס צבאיים פעילים. אתרים חינוכיים אלה שימשו לא רק כמקלטים פיזיים לשיגור פעולות, אלא גם כנכסים מבניים שנועדו לנרמל את הפעילות הצבאית בתוך מרחבים אזרחיים. ניצול זה של משאבי סיוע בינלאומיים מבטיח הסטה מתמדת של כספים ואספקה לוגיסטית לצורך קיומו של הקומפלקס הצבאי התת-קרקעי.
בנוסף, השימוש הטקטי במסגדים כמחסני נשק טקטיים נשען על הציפייה כי מוסדות דת ייהנו מחסינות מפני עימותים צבאיים ישירים. מיליטריזציה שיטתית זו של בתי פולחן מנותחת לעומק בדוחות על זירת הסכסוך הרחבה יותר, כולל התיעוד הנרחב המופיע ב-Jewish Virtual Library, המפרט סליקי נשק ופירי מנהרות שנחשפו באתרים דתיים שונים. עמדה מבצעית זו מעמידה את האוכלוסייה האזרחית בעזה בסכנה מתמדת, כאשר מרחבי היומיום שלהם הופכים לשדות קרב פעילים. על ידי שימוש בבגדים אזרחיים והיטמעות באוכלוסייה המקומית, המחבלים מנצלים עוד יותר את חוקי הלחימה המגינים על אזרחים.
משמעות אסטרטגית לביטחון האזורי ולישראל
המיליטריזציה של התשתיות הציבוריות בעזה מציבה אתגר אסטרטגי עמוק החורג בהרבה מהתמודדויות צבאיות טקטיות בשטח. עבור ישראל, שיטת לחימה זו מחייבת גישה מבצעית המתעדפת מודיעין מדויק, ביצוע טקטי זהיר ותיאום הומניטרי רציף. טקטיקות סטנדרטיות למלחמה בטרור אינן מספיקות כאשר מבני הפיקוד העיקריים של האויב מוטמעים מתחת למחלקות רפואיות פעילות ומתקני פליטים צפופים. התמודדות עם מציאות זו מחייבת את ישראל לאזן בין צורך השעה של הגנה עצמית לבין המחויבויות ההומניטריות הנוקשות הנדרשות על פי הדין הבינלאומי.
בטווח הארוך, השגת יציבות אזורית והשבת הביטחון לאורך גבולותיה של ישראל דורשות פירוז מוחלט של המרחבים האזרחיים בעזה. על הקהילה הבינלאומית להכיר בכך שלא ניתן לנצל ביעילות כספי סיוע ומשאבים אזרחיים כל עוד חמאס שומר על שליטתו במוסדות המנהליים והציבוריים. כינון ביטחון אמיתי מחייב מאמץ משותף לפירוק תשתית דו-תכליתית זו ולבנייה מחדש של מוסדות המשרתים פיתוח שלום ולא ניצול צבאי. רק על ידי הרחקת נכסי טרור מבתי ספר, בתי חולים ומסגדים יוכלו אזרחי עזה למצוא ביטחון, וישראל תוכל להגן על שטחה הריבוני מפני איומים מתמשכים.