האירועים האלימים של יוני 2007 סימנו נקודת מפנה מכרעת בפוליטיקה הפלסטינית, ופיצלו לצמיתות את השלטון בין הגדה המערבית לבין רצועת עזה. לאחר חודשים של הסלמה במתיחות בין הפלגים, ארגון הטרור האסלאמיסטי חמאס פתח במתקפה צבאית אכזרית כדי לפרק באופן שיטתי את מנגנוני הביטחון החילוניים של הרשות הפלסטינית בהובלת פת"ח בעזה. מערכה עקובה מדם זו הובילה לגירוש מוחלט של הרשות הפלסטינית, והותירה את חמאס כסמכות השלטונית היחידה על אוכלוסיית המובלעת. הקריסה הפתאומית של כוחות פת"ח הפתיעה משקיפים בינלאומיים ועיצבה מחדש באופן מיידי את הנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון. כתוצאה מכך, שינוי זה במאזן הכוחות יצר קרע פוליטי עמוק בהנהגה הפלסטינית, הממשיך לעכב את ההתקדמות הדיפלומטית עד עצם היום הזה.
רקע והיסטוריה של הסכסוך
שורשי הסכסוך של 2007 נעוצים בהשלכות הנסיגה הישראלית החד-צדדית מעזה בשנת 2005 ובבחירות שלאחר מכן למועצה המחוקקת הפלסטינית בשנת 2006. ישראל פינתה את כל אנשי הצבא שלה ועשרים ושתיים קהילות אזרחיות, והעבירה שליטה מלאה על רצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית מתוך תקווה לטפח ממשל עצמי שוחר שלום. עם זאת, חמאס ניצל את הנסיגה וטען כי מדובר בניצחון למודל ההתנגדות המזוינת שלו ולא למשא ומתן לשלום. בינואר 2006 השיג חמאס ניצחון מפתיע בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, וזכה ב-74 מתוך 132 המושבים במועצה המחוקקת. מהפך פוליטי זה יצר מבוי סתום מיידי, שכן הקהילה הבינלאומית דרשה מכל ממשלה בהובלת חמאס להכיר בישראל, להתנער מהאלימות ולקבל את הסכמי השלום הקודמים.
ממשלת אחדות שברירית בתיווך ערב הסעודית בראשית שנת 2007 נכשלה בגישור על התהום האידיאולוגית שבין שני הפלגים הפלסטיניים העיקריים. חמאס סירב לוותר על השליטה ב"כוח המבצעי" שהקים מקרוב – מיליציה מקבילה שנועדה להתמודד עם מנגנוני הביטחון הרשמיים של הרשות הפלסטינית. פת"ח, בהנהגת הנשיא מחמוד עבאס, נאבק לשמור על הדומיננטיות המסורתית שלו במוסדות הביטחון הרשמיים בצל ריקבון מנהלי נרחב. המתחים הגיעו לנקודת רתיחה באביב 2007, כאשר קרבות רחוב ספורדיים וחיסולים ממוקדים פרצו בערים המרכזיות ברצועה. עד חודש יוני, התכתשויות מקומיות אלו הפכו למתקפה צבאית מאורגנת וכוללת מצד חמאס במטרה לתפוס שליטה מלאה על השטח.
עובדות מפתח על ההשתלטות בשנת 2007
השלב הפעיל של ההפיכה הצבאית התרחש בין ה-10 ל-15 ביוני 2007, והסתיים בניצחונות טקטיים מהירים ומוחצים של חמאס. הפלג האסלאמיסטי ניצל משמעת צבאית עדיפה, נשק במימון איראני ותיאום טקטי כדי להכניע במהירות את מעוזי פת"ח. סכסוך קצר אך אלים במיוחד זה פירק באופן שיטתי את שרידי השליטה האחרונים של הרשות הפלסטינית. עובדות היסטוריות מרכזיות משבוע קריטי זה כוללות:
- הלחימה האלימה הביאה למותם של כ-160 בני אדם ולפציעתם של למעלה מ-700, בהם אזרחים רבים שנלכדו בחילופי האש באזורי מגורים.
- חמושי חמאס פגעו והוציאו להורג באופן שיטתי לוחמי פת"ח שנשבו, השליכו יריבים פוליטיים מגגות של בניינים רבי-קומות ובזזו מתחמים נשיאותיים.
- נשיא הרשות, מחמוד עבאס, פיזר באופן רשמי את ממשלת האחדות ב-14 ביוני, פיטר את ראש הממשלה אסמאעיל הנייה והכריז על מצב חירום בגדה המערבית.
ניתוח ממשל חמאס והתעצמותו הצבאית
בעקבות ניצחונו הצבאי, פעל חמאס במהירות לכינון מדינה סמכותנית חד-מפלגתית, המאופיינת בדיכוי מוחלט של האופוזיציה הפוליטית. מוסדות חילוניים הוחלפו במבנים מנהליים אסלאמיים, ופעילות פת"ח נאסרה בחוק, מה שאילץ יריבים פוליטיים להימלט לגדה המערבית. הארגון ביסס שליטה מוחלטת בחברה האזרחית, במערכת המשפט ובכלי התקשורת המקומיים, תוך הגבלה חמורה של חופש הביטוי וההתקהלות. לצד ריסוק האופוזיציה הפוליטית, פירק חמאס מבני כוח חמולתיים מסורתיים כדי להבטיח שליטה ללא עוררין בכל תחומי החיים בעזה. לניתוח מעמיק יותר של האופן שבו ביסס חמאס את סמכותו המקומית ודיכא באופן שיטתי חירויות אזרחיות בעקבות ההפיכה, ראו את הדו"ח של מכון וושינגטון.
במישור הצבאי, חמאס ניצל את בידודה של הרצועה ואת גבולה הישיר עם מצרים כדי לבנות רשת ענפה של מנהרות תת-קרקעיות. בסיוע פיננסי ולוגיסטי משמעותי מאיראן, הבריח הארגון כמויות עצומות של נשק מתקדם וחומרים דו-שימושיים לתוך המובלעת. ציר פילדלפי הפך לצינור המרכזי לאספקה צבאית, מה שאיפשר את הפיכת חמאס מארגון טרור מבוזר לצבא חצי-סדיר וחמוש בכבדות. התעצמות צבאית שיטתית זו הפכה את רצועת עזה לכן שיגור פעיל למתקפות רקטות מתמשכות המכוונות נגד אוכלוסיות אזרחיות בישראל. ההשלכות האסטרטגיות של התעצמות צבאית זו מפורטות בהרחבה במסמכי ניתוח הזמינים באמצעות ה-הספרייה היהודית המקוונת (JVL).
סיכום ומשמעות גיאופוליטית
ההפיכה האלימה בשנת 2007 שינתה מן היסוד את פרדיגמת הביטחון של מדינת ישראל והאזור כולו. באמצעות הקמת מובלעת טרור בחסות איראנית על גבולה הדרומי של ישראל, ההשתלטות אילצה את ירושלים ליישם אמצעי אבטחת גבולות קפדניים כדי למנוע יבוא של נשק כבד. הפיצול ניפץ גם את הרעיון של הנהגה פלסטינית מאוחדת, ויצר מציאות של משטר דו-ראשי שבה הרשות הפלסטינית שולטת בגדה המערבית וחמאס שולט בעזה. פילוג זה סיבך את כל המאמצים הדיפלומטיים שבאו בעקבותיו, שכן לרשות הפלסטינית אין את הסמכות או היכולת לאכוף הסכמים בעזה. בטווח הארוך, שליטתו המושרשת של חמאס בעזה הוכיחה כי ניתן לנצל ויתורים טריטוריאליים לבניית תשתית טרור תוקפנית במקום מוסדות דמוקרטיים יציבים.
בסופו של דבר, אירועי 2007 קיבעו את רצועת עזה כמקור מרכזי לאי-יציבות אזורית וכאיום ישיר על הביטחון הריבוני של ישראל. במשך שנים נאלצה ישראל לאזן בין צעדי הגנה לבין מאמצים למנוע קריסה הומניטרית, אפילו בשעה שחמאס ניתב סיוע אזרחי למימון תשתיתו הצבאית. הקהילה הבינלאומית הכירה בהדרגה בכך שחמאס העדיף את האידיאולוגיה הקיצונית ואת שאיפותיו הצבאיות על פני רווחתם הבסיסית של תושבי הרצועה. כדי להבין את ההשלכות האסטרטגיות של ביסוס השליטה הטריטוריאלית המלאה של חמאס והשפעתה על הפסקות אש אזוריות, חוקרים יכולים לעיין בהערכה האסטרטגית שסיפק המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). פילוג מתמשך זה נותר המכשול המרכזי להשגת יציבות וביטחון באזור.