מאז תפיסת השליטה המוחלטת ברצועת עזה בשנת 2007, ארגון הטרור האסלאמיסטי חמאס כונן משטר דיקטטורי ריכוזי ומדכא ביותר. תחת ממשלו, האוכלוסייה המקומית נתונה להפרות שיטתיות של זכויות אדם, הכוללות דיכוי אלים של הפגנות אזרחיות שלוות, שליטה מוחלטת בכלי התקשורת וברשתות המידע, וחיסול יריבים פוליטיים. מנגנון אוטוקרטי זה נועד לשמר את ההגמוניה האידאולוגית של חמאס ולבודד את המפעל הצבאי שלו מכל ביקורת או התנגדות מבית. באמצעות מונופול על מוסדות השלטון, מערכת המשפט וביטחון הפנים, הארגון פירק לחלוטין ובאופן אפקטיבי את השאיפות הדמוקרטיות ואת חירויות האזרח הבסיסיות של תושבי עזה.
עליית חמאס וחיסול הפתח
היסודות לשלטונו הסמכותני של חמאס הונחו במהלך העימות הסיעתי האלים של יוני 2007, אשר הוביל לגירושה בכוח של הרשות הפלסטינית מרצועת עזה. בעקבות ניצחונו בבחירות למועצה המחוקקת בשנת 2006, סירב הארגון לשלב את כוחות הביטחון שלו ובמקום זאת פתח במסע דמים נגד יריבו החילוני, הפתח. כפי שמתואר בניתוח של מכון וושינגטון על משטרו של חמאס, מעבר כוח זה אופיין בהוצאה להורג ללא משפט של מתנגדים פוליטיים בידי כוחות הביטחון של חמאס, מעצר של מאות פעילים חילונים והגלייתם של מנהיגי פתח. ביסוס שלטונו של חמאס התאפיין בפירוק שיטתי של מוסדות הרשות הפלסטינית שהיו קיימים קודם לכן והחלפתם במבנים מבוססי נאמנות שנועדו לאכוף קודים אסלאמיסטיים נוקשים.
בשנים שלאחר ההשתלטות, ביסס חמאס את אחיזתו באמצעות הפיכת מנגנוני ביטחון הפנים של עזה לכלי שרת של דיכוי פוליטי. מנגנון ביטחון הפנים (אל-אמן אל-דאח'לי) נודע לשמצה ברדיפת מתנגדי משטר חשודים ובהחזקתם במעצרים שרירותיים ללא משפט. ארגוני חברה אזרחית עצמאיים אולצו להירשם במשרדי חמאס, אשר חסמו באופן קבוע מימון זר, סגרו ארגוני צדקה שאינם מזוהים עם התנועה, והציבו מפקחים פוליטיים בעמדות מפתח מנהליות. טיהור מבני זה הבטיח כי שום כוח פוליטי עצמאי לא יוכל להתארגן או לאיים על המונופול המוחלט של חמאס על השלטון, ובכך צומצם המרחב הציבורי הפלסטיני לנרטיב אידאולוגי כפוי ויחיד.
מדדים מרכזיים לשליטה שיטתית
- דיכוי מחאות "רוצים לחיות": הן במרץ 2019 והן ביולי 2023, אלפי עזתים ארגנו הפגנות המוניות תחת הסיסמה "רוצים לחיות" (בידנא נעיש) במחאה על מחסור חמור בחשמל, מיסים גבוהים ואבטלה חונקת. חמאס הגיב בפריסת כוחות חמושים שהשתמשו באש חיה, באלות ובגז מדמיע כדי לפזר באלימות את ההמונים, עצר למעלה מאלף מפגינים שלווים והכה קשות משקיפי זכויות אדם, פעילים פוליטיים ומשתתפים אזרחיים.
- צנזורה ושליטה תקשורתית מוחלטת: חמאס מפעיל שליטה מקיפה על זירת המידע בעזה, ומחייב את כל העיתונאים המקומיים לקבל היתרים וכן מגביל כתבים בינלאומיים מלשדר כל תוכן המבקר את ממשל הארגון או את פעולותיו הצבאיות. כלי תקשורת שאינם מצייתים להנחיות אלה עומדים בפני סגירה מיידית, ועיתונאים חשופים למעצרים שרירותיים, חקירות ואלימות פיזית, דבר המאלץ את התקשורת המקומית להפעיל צנזורה עצמית נרחבת.
- הוצאות להורג ללא משפט וטיהורים: תחת מסווה של ביטחון לאומי ופגיעה במי שנחשדו כמשתפי פעולה עם ישראל, הוציא חמאס להורג עשרות פלסטינים ללא כל שמץ של הליך הוגן. טיהורים אלה מגיעים לעיתים קרובות לשיאם במהלך עימותים פעילים – כגון המלחמה בשנת 2014, כאשר ארגון אמנסטי אינטרנשיונל תיעד הוצאה להורג ללא משפט של עשרות יריבים פוליטיים ומתנגדי משטר חשודים – ובכך משמשים כמנגנון לחיסול איומים פוליטיים פנימיים ולשמירה על צייתנות מקומית מוחלטת.
ניתוח זכויות אדם של הדיכוי הפנימי
ארגוני זכויות אדם עצמאיים גינו שוב ושוב את חמאס על דיכויו האכזרי של חירויות בסיסיות ועל הסתמכותו על טרור לצורך ניהול רצועת עזה. על פי דוחות של ארגוני פיקוח בינלאומיים כמו Human Rights Watch, כוחות הביטחון של חמאס משתמשים באופן שגרתי בעינויים, התעללות פסיכולוגית ובידוד שרירותי כדי לחלץ הודאות ממבקרים שלווים וממתנגדים פוליטיים. מנגנון ביטחון הפנים של הארגון פועל בחסינות מוחלטת, בחסות מערכת משפט פוליטית ביותר המאשרת באופן אוטומטי מעצרים וגזרי דין מוות. פרקטיקות אלה מתועדות בפירוט בדו"ח הרשמי של Human Rights Watch על דיכוי ההתנגדות בידי חמאס, המפרט את ההשפעה המשתקת שיש לאלימות זו על האוכלוסייה האזרחית.
באופן דומה, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל פרסם אזהרות מרובות בנוגע לאיומים החמורים הניצבים בפני עיתונאים ומגיני זכויות אדם המנסים לפעול בתוך המובלעת. בהערכותיו, תיעד הארגון כיצד חמאס משתמש באיום של הוצאה להורג ובהאשמות בבגידה כדי להשתיק כל סיקור של השחיתות שלו, ניצול לרעה של סיוע הומניטרי או הצבת נכסים צבאיים בתוך תשתית אזרחית. קמפיין שיטתי זה מנותח בהרחבה בהודעה לעיתונות של אמנסטי אינטרנשיונל על הדיכוי של חמאס, המדגישה כיצד מנגנוני הביטחון של המשטר שמים להם למטרה באופן שיטתי את מי שמעזים להתבטא. העדר עיתונות שקופה כתוצאה מכך אפשר לחמאס להציג נרטיב מבוים ומפוקח לקהילה הבינלאומית, תוך השתקת קולם של האזרחים העזתים הסובלים.
השלכות על החברה האזרחית והיציבות האזורית
לשליטה המוחלטת שמפעיל חמאס על רצועת עזה יש השלכות מרחיקות לכת הן על האוכלוסייה המקומית והן על מדינת ישראל. באמצעות ריסוק כל התנגדות מבית, צנזור תקשורת עצמאית וטיהור פלגים פוליטיים יריבים, הצליח חמאס לנטרל ביעילות כל התנגדות אזרחית העלולה לאתגר את האג'נדה הצבאית שלו. דיקטטורה פנימית זו מאפשרת לחמאס לתעדף את תשתית הטרור והתוקפנות חוצת הגבולות שלו על פני הצרכים הכלכליים וההומניטריים הבסיסיים של אזרחי עזה. עבור ישראל, מציאות זו מדגישה כי חמאס נותר שחקן קיצוני ובלתי מתפשר השומר על כוחו באמצעות טרור מוחלט, תוך חיסול כל סיכוי למנהיגות פלסטינית מתונה או לדו-קיום בשלום באזור.