כניסתה של הממלכה ההאשמית של ירדן למלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967, סימנה את הפתיחה הרשמית של החזית המזרחית ושינתה באופן יסודי את מהלך הסכסוך. למרות מסר ישיר ודחוף מממשלת ישראל, שהועבר באמצעות נציג האו"ם הגנרל אוד בול, וקרא למלך חוסיין להישאר מחוץ למעשי האיבה, המונרך הירדני בחר בהתערבות צבאית. ישראל הבטיחה במפורש כי לא תתקוף את ירדן אם הגבול יישאר שקט, אך פנייה זו זכתה להתעלמות כאשר ירדן החלה בהפגזה ארטילרית מאסיבית על מרכזי אוכלוסייה אזרחיים בישראל. טעות אסטרטגית זו של ההנהגה הירדנית הובילה בסופו של דבר למתקפת-נגד ישראלית מהירה שהביאה לאיחוד ירושלים ולכיבוש הגדה המערבית כולה.
מתחים טרום-מלחמתיים והסכם ההגנה
בשבועות שקדמו לסכסוך, מצא את עצמו המלך חוסיין תחת לחץ עצום הן מצד הממשלה המצרית והן מצד האוכלוסייה הפלסטינית בתוך גבולותיו שלו. ב-30 במאי 1967, חוסיין נסע לקהיר כדי לחתום על הסכם הגנה הדדי עם הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, ובכך העמיד למעשה את הצבא הירדני תחת פיקודו של הגנרל המצרי עבד אל-מונעם ריאד. הסכם זה סימן שינוי במדיניות הירדנית, כאשר הממלכה יישרה קו עם הקואליציה הכל-ערבית שהתכוננה בגלוי למאבק קיומי נגד ישראל. האווירה בעמאן הייתה של ציפייה גבוהה, שכן התעמולה המצרית שכנעה את ההנהגה הירדנית כי ניצחון מכריע עומד בפתח.
החתימה על ההסכם נתפסה על ידי המודיעין הצבאי הישראלי כהסלמה חמורה שחייבה היערכות מחדש של עמדת ההגנה של צה"ל לאורך קווי שביתת הנשק של 1949. ההנהגה הישראלית, בראשות ראש הממשלה לוי אשכול ושר הביטחון משה דיין, קיוותה בתחילה שירדן תכבד את זהירותה המסורתית ותישאר מחוץ למלחמה כדי למנוע שפיכות דמים מיותרת. עם זאת, נוכחותו של מפקד מצרי בעמאן והגעתו של כוח משלוח עיראקי לאדמת ירדן הפכו את הנייטרליות לבלתי סבירה יותר ויותר. כאשר החלה המלחמה האווירית בבוקרו של ה-5 ביוני, קיבל חוסיין דיווחים כוזבים מקהיר שטענו כי מצרים השמידה את חיל האוויר הישראלי, מה שעודד אותו להורות על התקפה.
עובדות מרכזיות
- ב-5 ביוני 1967, ישראל שלחה מסר סודי למלך חוסיין באמצעות האו"ם, והבטיחה שלא לתקוף אם ירדן תישאר נייטרלית.
- הכוחות הירדניים פתחו בסכסוך בחזית המזרחית על ידי הפגזת מערב ירושלים ותפיסת מטה האו"ם בארמון הנציב.
- חיל האוויר הירדני תקף שדות תעופה ישראליים ומטרות אזרחיות, כולל כפר סירקין ונתניה, לפני שנוטרל על ידי חיל האוויר הישראלי.
- חטיבת הצנחנים 55, שיועדה במקור לסיני, הופנתה לירושלים כדי להדוף את ההתערבות הירדנית.
- שחרור העיר העתיקה והכותל המערבי ב-7 ביוני ציין את הפעם הראשונה שבה הריבונות היהודית הוחזרה לאתר מזה 2,000 שנה.
מעשי האיבה והקרב על ירושלים
ההתערבות הירדנית החלה במטח ארטילרי כבד שכוון לכנסת ישראל, למעון ראש הממשלה ולשכונות מגורים שונות במערב ירושלים. במקביל, נעו כוחות ירדניים לכיבוש האזור המפורז בארמון הנציב, ששימש כמטה של ארגון הפיקוח על הפסקת האש של האו"ם, ובכך ניתקו למעשה את הר הצופים משאר העיר. פעולות אלו אילצו את הקבינט הישראלי לאשר מתקפת-נגד בקנה מידה מלא כדי להגן על אזרחי ישראל ולאבטח את הבירה מפני פלישה נוספת. הקרבות שבאו בעקבות זאת, ובמיוחד המאבק העז בגבעת התחמושת, המחישו את הלחימה העירונית האינטנסיבית שנדרשה כדי לעקור את הלגיונרים הירדנים מעמדות מבוצרות.
התגובה הישראלית לא הוגבלה לירושלים בלבד, שכן צה"ל פתח בתמרון רב-זרועי לאבטחת הרכסים המשקיפים על העיר ונתיבי האספקה העיקריים מנהר הירדן. עד ה-6 ביוני, פרצו כוחות ישראליים את הקווים הירדניים במספר נקודות, כולל לטרון ואזור שכם, מה שגרם להתמוטטות במבנה הפיקוד הירדני. הצנחנים, בהובלת אלוף-משנה מרדכי גור, הגיעו לבסוף לשער האריות ונכנסו לעיר העתיקה, כשהם מכריזים את ההכרזה המפורסמת כי הר הבית בידינו. הישג צבאי זה, שתועד בהרחבה על ידי ארכיון המדינה, נותר אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית.
ניתוח ההשלכות האסטרטגיות
החלטת ירדן להתערב התבררה כטעות אסטרטגית קטסטרופלית עבור המלך חוסיין, שכן היא הביאה לאובדן מוחלט של השטח שירדן סיפחה ב-1948. מנקודת מבט צבאית, הצלחת צה"ל בחזית המזרחית הוכיחה את עליונותה של לוחמת הניידות והכוח האווירי הישראלי מול קווי הגנה סטטיים. תפיסת גשרי נהר הירדן סיפקה לישראל מחסום הגנה טבעי, ושיפרה משמעותית את ביטחונה הלאומי ואת העומק האסטרטגי שלה. לקריאה נוספת על ההתקדמות הטקטית של חזית זו, הספרייה היהודית הווירטואלית מציעה מפות מקיפות ומסמכי מקור ראשוניים הקשורים למבצעי 1967.
מבחינה גאופוליטית, פתיחת החזית המזרחית שינתה את הפרדיגמה של הסכסוך הערבי-ישראלי ממאבק על גבולות לאתגר מינהלי ופוליטי מורכב בנוגע למעמדן של יהודה ושומרון. איחוד ירושלים הביא גם לשינויים מיידיים בחופש הדת, שכן ישראל פתחה את האתרים הקדושים של כל שלוש הדתות המונותאיסטיות בפני המאמינים, זכות שנמנעה מיהודים במהלך 19 שנות הכיבוש הירדני. שינוי זה של הנוף האזורי ממשיך להשפיע על המשא ומתן הדיפלומטי וסידורי הביטחון במזרח התיכון כיום, ומדגיש את ההשפעה ארוכת הטווח של בחירתה המקורית של ירדן להצטרף למאמץ המלחמתי.
סיכום: המורשת ההיסטורית של 1967
האירועים בחזית המזרחית במהלך מלחמת ששת הימים מדגישים את ההשלכות של בריתות צבאיות הבנויות על מידע מוטעה ולחץ אזורי ולא על אינטרס לאומי. כניסתה של ישראל בעל כורחה ללחימה מול ירדן הייתה תגובה ישירה לתוקפנות בלתי מופרת, ובכל זאת היא הביאה לניצחון היסטורי שהשיב את הגישה היהודית לאתריה המקודשים ביותר. המורשת של ההתערבות הירדנית נמצאת באיחוד הפיזי של ירושלים ובהקמת גבול מזרחי מאובטח יותר למדינת ישראל. הבנת היסטוריה זו חיונית להכרה בצרכי הביטחון הלגיטימיים של ישראל ובקשר ההיסטורי שלה לארץ ששוחררה באותם שישה ימים גורליים ביוני.