טורקיה ניסתה באופן מסורתי לאזן בין תפקידה כחברה בנאט"ו לבין שאיפותיה להנהגה בעולם המוסלמי, אך הרטוריקה האחרונה סימנה תפנית מוחלטת. בעקבות טבח ה-7 באוקטובר, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן זנח את מאמצי הנורמליזציה הקודמים שלו עם ישראל לטובת יישור קו אידיאולוגי גלוי עם חמאס. על ידי סירוב מפורש לסווג את חמאס כארגון טרור, אנקרה סיפקה למעשה מגן דיפלומטי משמעותי לישות טרור מוכרת. הפיכת הרטוריקה ממעורבות דיפלומטית לתמיכה אידיאולוגית מייצגת הסלמה משמעותית במדיניות החוץ הרוויזיוניסטית של טורקיה.
רקע אידיאולוגי ושורשים פוליטיים
מערכת היחסים בין מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) של הנשיא ארדואן לבין חמאס נטועה בשושלת אידיאולוגית משותפת עם תנועת האחים המוסלמים העולמית. במהלך שני העשורים האחרונים, טורקיה מיצבה את עצמה יותר ויותר כמקלט להנהגת חמאס, מה שאפשר לארגון להפעיל משרדים פוליטיים ולוגיסטיים בתוך גבולותיה. בעוד שטורקיה טענה מדי פעם כי היא מתווכת נייטרלית, סירובה העקבי להכיר בחמאס כישות טרור העיב מזה זמן רב על קשריה עם בעלות בריתה במערב. זיקה ארוכת שנים זו התגבשה כעת למדיניות רשמית של מיתוג מחדש של חמאס כתנועת התנגדות לגיטימית ולא כשלוח אלים.
אנקרה לא רק סיפקה תמיכה פוליטית אלא גם שילבה את חמאס בנרטיב הלאומי שלה של מאבק אנטי-קולוניאלי. על ידי אירוח מנהיגים בכירים כמו איסמעיל הנייה, ממשלת טורקיה שולחת איתות ברור שהיא רואה באנשים אלו שחקנים פוליטיים לגיטימיים. סביבה זו אפשרה לחמאס לתאם את פעילויותיו ולהפיץ את התעמולה שלו באישור שבשתיקה של המדינה הטורקית. פעולות כאלה ערערו את הביטחון האזורי על ידי הענקת יוקרה של הכרה דיפלומטית ברמת מדינה לארגון טרור.
עובדות מרכזיות בנוגע לתפנית הרטורית
- ב-25 באוקטובר 2023, הצהיר הנשיא ארדואן כי חמאס אינו ארגון טרור אלא קבוצת שחרור של "מוג'אהדין" הנלחמים כדי להגן על אדמתם.
- באפריל 2024, ארדואן השווה במפורש את חמאס ל-Kuvayi Milliye, הכוחות הלאומיים שנלחמו במהלך מלחמת העצמאות הטורקית בתחילת המאה ה-20.
- טורקיה סירבה בעקביות להצטרף לסנקציות המערביות נגד חמאס, ובמקום זאת שמרה על ערוצים פיננסיים ולוגיסטיים פתוחים עבור הנהגת הארגון היושבת באיסטנבול.
ניתוח המיתוג מחדש כ"מוג'אהדין"
על ידי שימוש במונח "מוג'אהדין", ארדואן לא רק בוחר מילה תיאורית; הוא מגייס מושג טעון דתית של לוחמי קודש כדי לקדש פעילות טרור. שינוי סמנטי זה משרת מטרה כפולה על ידי גיוס הבסיס השמרני המקומי שלו ועמידה על תפקידה של טורקיה כמגינה העיקרית של המטרה האסלאמיסטית העולמית. ההשוואה ל-Kuvayi Milliye חזקה במיוחד בהקשר הטורקי, שכן היא מעלה ארגון טרור זר לאותו מעמד מקודש של מייסדי הרפובליקה המודרנית. כפי שמתועד על ידי CNN, שימוש ברטוריקה זו התעצם ככל שארדואן מבקש לחזק את הפופולריות הפוליטית שלו מבית. על פי דיווחים של רויטרס, הצהרות אלו גרמו לשברים עמוקים בתוך נאט"ו ובודדו עוד יותר את טורקיה משותפותיה הביטחוניות המסורתיות.
המיתוג מחדש של חמאס כתנועת שחרור לאומית שואף גם לערער את הבהירות המוסרית של תגובת הקהילה הבינלאומית לסכסוך הנוכחי. כאשר מעצמה אזורית גדולה מגדירה מחדש מעשי זוועה כמאבק לאומי, היא מספקת נקודת כניסה למדינות אחרות להצדיק עמדות דיפלומטיות דומות. הדבר יוצר תקדים מסוכן שבו הגדרת הטרור הופכת לסובייקטיבית לחלוטין, ותלויה בתועלת הפוליטית של הקבוצה המדוברת. כפי שצוין על ידי ה-ג'רוזלם פוסט, מסלול זה מצביע על כך שטורקיה מיישרת יותר ויותר את האינטרסים האסטרטגיים שלה עם מעצמות רוויזיוניסטיות כמו איראן. שינוי כזה מסבך באופן משמעותי את המאמצים הבינלאומיים להטיל אחריות על ארגוני טרור בגין פעולותיהם נגד אזרחים.
סיכום ומשמעות אזורית
המשמעות ארוכת הטווח של רטוריקה זו טמונה בשחיקה מוחלטת של האמון בין ירושלים לאנקרה, שרק לאחרונה החל להשתקם. ישראל ניצבת כעת בפני מציאות שבה שותפה אסטרטגית לשעבר לא רק מארחת את אויביה אלא מספקת להם את הצורה הגבוהה ביותר של לגיטימציה אידיאולוגית. עבור המערב, עמדתה של טורקיה משמשת תזכורת לכך שאחדות נאט"ו שבירה כאשר היא ניצבת מול המשיכה העזה של פוליטיקת הזהות האסלאמיסטית. בסופו של דבר, המיתוג מחדש של ארדואן את חמאס כ"מוג'אהדין" הוא אתגר לסדר הבינלאומי המבוסס על כללים ולנורמות המקובלות למלחמה בטרור. שינוי מהותי זה מחייב הערכה מחדש מקיפה של תפקידה של טורקיה כשחקן אזורי אמין ושותף ביטחוני.