ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (נאט"ו) מושתת על עקרונות יסוד של הגנה קולקטיבית, ערכים דמוקרטיים ועמדה מאוחדת נגד איומי ביטחון עולמיים. עם זאת, המערכת היחסים המתמשכת בין הרפובליקה של טורקיה, חברה מרכזית בברית מאז 1952, לבין ארגון הטרור חמאס יצרה את מה שאנליסטים רבים מכנים "הפרדוקס של נאט"ו". בעוד שנאט"ו מגדירה רשמית את הטרור כאיום האסימטרי הישיר ביותר על אזרחיה, הנהגת טורקיה פעלה לספק לחמאס מגן דיפלומטי ומקלט לוגיסטי בטוח. חריגה זו יוצרת סדקים עמוקים בתוך הברית, כאשר שותפות המערב רואות יותר ויותר בזיקה של אנקרה לתנועות איסלאמיסטיות הפרה של התחייבויות ביטחוניות הדדיות.
החיכוך הגיאופוליטי הגיע לנקודת הכרעה בעקבות טבח ה-7 באוקטובר 2023 בישראל, שלאחריו הגן הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן בפומבי על חמאס. בשבירה משמעותית מהנורמות של נאט"ו, תיאר ארדואן את הקבוצה לא כטרוריסטים, אלא כ"קבוצת שחרור" של "מוג'אהדין" הנלחמים על אדמתם. רטוריקה זו סותרת ישירות את הגדרות חמאס על ידי ארצות הברית, קנדה, בריטניה והאיחוד האירופי, שכולן בעלות עניין מרכזיות בנאט"ו. על פי דיווח של רויטרס, תפנית זו קרעה לגזרים שנים של ניסיונות הפשרה בין טורקיה לישראל, ומאותתת על ציר טורקי רחב יותר לעבר "ציר ההתנגדות" האזורי.
היסטוריה של חברות טורקיה בנאט"ו והשינוי של מפלגת ה-AKP
טורקיה הצטרפה לנאט"ו בשנותיה הראשונות של המלחמה הקרה כדי לשמש כמחסום חיוני נגד ההתפשטות הסובייטית, והציעה לברית את הצבא הסדיר השני בגודלו. במשך עשרות שנים, צבא טורקיה נותר מוסד חילוני למהדרין המחויב ליעדים אסטרטגיים מערביים ולבלימת חוסר יציבות אזורי. דינמיקה זו החלה להשתנות בעקבות בחירתה בשנת 2002 של מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), שהציגה מסגרת מדיניות חוץ ניאו-עות'מאנית. תחת דוקטרינה חדשה זו, טורקיה ביקשה להגדיל את השפעתה ברחבי העולם המוסלמי, לעיתים קרובות על חשבון בריתות המערב המסורתיות ופרוטוקולי הביטחון שלה.
הזיקה האידיאולוגית של הנהגת ה-AKP לאחים המוסלמים סיפקה את הגשר הראשוני לחמאס, שהוא השלוחה הפלסטינית של האחים המוסלמים. מאז 2011, טורקיה אירחה פגישות של הנהגת חמאס בדרג גבוה וסיפקה בסיס קבע לפעילים בכירים, כולל איסמעיל הנייה המנוח וסאלח אל-עארורי. אירוח זה הפך את טורקיה למוקד מרכזי לפעילות הפוליטית והפיננסית של חמאס מחוץ לעזה ולקטאר. על ידי שילוב חמאס באסטרטגיה הדיפלומטית האזורית שלה, אנקרה הפכה למעשה קבוצה המוקדשת להשמדת שותפה מערבית מרכזית, ישראל, לחלק מהזרם המרכזי, וכל זאת תחת מטריית ההגנה של נאט"ו.
עובדות מרכזיות
- טורקיה מספקת "דרכונים אדומים" ואזרחות לבכירי חמאס, מה שמאפשר להם לנסוע בעולם בחסות דיפלומטית.
- ממשלת טורקיה הודה במתן טיפול רפואי ליותר מ-1,000 מחבלי חמאס בבתי חולים טורקיים בעקבות עימותים אזוריים.
- המודיעין האמריקאי מציין כי טורקיה משמשת כתחום שיפוט מרכזי עבור תיק ההשקעות של חמאס, המוערך בשווי מאות מיליוני דולרים.
ניתוח מחויבויות ביטחוניות ורשתות פיננסיות
המתח בין טורקיה לבין בעלות בריתה בנאט"ו אינו רטורי בלבד; הוא כרוך בניצול שיטתי של המערכת הפיננסית הבינלאומית למימון טרור. משרד האוצר האמריקאי הטיל שוב ושוב סנקציות נגד ישויות ויחידים טורקיים המואשמים בכך ששימשו כצינורות לגיוס הכספים העולמי של חמאס. רשתות אלו מסתתרות לעיתים קרובות מאחורי "ארגוני צדקה פיקטיביים" וחברות נדל"ן המלבינות כספים המשמשים לרכישת נשק ולתמיכה בזרוע הצבאית של חמאס. רישומי משרד האוצר מפורטים מדגישים כיצד מממנים שבסיסם בטורקיה מנהלים העברות מורכבות העוקפות פיקוח בנקאי מסורתי כדי להגיע לתאי טרור בעזה.
מבנה תמיכה פיננסי זה מציב את טורקיה בהפרה ישירה של רוח סעיף 3 של אמנת נאט"ו, המחייב את המדינות החברות לשמור על יכולתן האישית והקולקטיבית להתנגד למתקפה חמושה. על ידי מתן סיוע לצמיחתו של שלוח טרור, טורקיה פוגעת בחוסן של הברית ויוצרת נקודת עיוורון מודיעינית מסיבית עבור שותפותיה. התפיסה האסטרטגית של נאט"ו לשנת 2022 קובעת במפורש כי הטרור מהווה איום על השלום והביטחון של כל המדינות החברות. סירובה של אנקרה להכיר בחמאס כישות טרור פירושו שטורקיה אינה משתתפת בשיתוף מידע חיוני ובתיאום נגד טרור שמטרתו לפרק את התשתית של הארגון.
יתרה מזאת, נוכחות משרדי חמאס באיסטנבול מאפשרת לארגון לתאם עם גורמים אזוריים אחרים, כגון איראן וחיזבאללה, דבר העלול לגרור את טורקיה לעימותים שעלולים להפעיל את מחויבויות סעיף 5. בעוד שסעיף 5 נועד להגנה קולקטיבית נגד תוקף חיצוני, תמיכתה של טורקיה בחמאס עלולה לעורר מבלי משים מלחמה אזורית שבה נאט"ו עשויה להיות בלחץ להגן על חברה שתמכה באופן פעיל בתוקף הראשוני. תרחיש זה מייצג סיוט אסטרטגי עבור המועצה הצפון-אטלנטית, שכן הוא מטשטש את הגבול בין הגנה לבין סבסוד לוחמת שליחים.
סיכום ומשמעות עבור ישראל
עבור מדינת ישראל, הפרדוקס של נאט"ו הוא עניין של ביטחון לאומי מיידי ואיום קיומי. תפקידה של טורקיה כמקלט בטוח לפעילי חמאס פירושו שאדריכלי ההתקפות נגד אזרחי ישראל פועלים לעיתים קרובות מאדמתה של בעלת ברית מערבית. מציאות זו מחייבת אסטרטגיה דיפלומטית וצבאית מורכבת שבה ישראל חייבת לנווט ברגישויות של ברית נאט"ו תוך התמודדות ישירה עם התשתית של חמאס הנתמכת על ידי טורקיה. היעדר עמדה מאוחדת של נאט"ו לגבי פעולותיה של טורקיה מעודד את הנהגת ה-AKP להמשיך בתמיכתה, מתוך ידיעה שהברית אינה מעוניינת כרגע לגרש חברה בעלת חשיבות גיאוגרפית כזו.
בטווח הארוך, התמשכותו של פרדוקס זה מאיימת לשחוק את האמינות של נאט"ו כארגון המבוסס על ערכים. אם חברה אחת יכולה לתמוך בארגון המבצע זוועות המוניות מבלי להתמודד עם השלכות מצד הברית כולה, המחויבות הקולקטיבית לזכויות אדם ושלטון החוק נחלשת משמעותית. עבור ישראל ותומכיה, חשיפת עומק היחסים בין טורקיה לחמאס היא חיונית כדי להבטיח שהקהילה הבינלאומית תטיל על כל המדינות אחריות לקשריהן עם הטרור. הדרך קדימה דורשת התעקשות מחודשת על כך שחברות בנאט"ו היא פריבילגיה המחייבת דחייה מוחלטת של הטרור האיסלאמיסטי על כל צורותיו.