מערכת היחסים בין מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) השלטת בטורקיה לבין ארגון הטרור חמאס היא הרבה מעבר לשותפות טקטית של נוחות. בבסיסה, ברית זו בנויה על מורשת אידיאולוגית משותפת המושרשת בתנועת האחים המוסלמים (איח'ואן אל-מוסלימין), תנועה אסלאמיסטית חוצת גבולות שנוסדה במצרים בשנת 1928. שני הארגונים דוגלים בחזון פוליטי-דתי השואף לעצב מחדש את החברה והממשל במזרח התיכון על פי עקרונות אסלאמיסטיים נוקשים. עבור הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, התמיכה בחמאס משמשת ככלי מרכזי עבור טורקיה להפגנת מנהיגות בתוך העולם האסלאמי הסוני הרחב.
שורשים היסטוריים ותנועת המילי גורוש (Milli Görüş)
כדי להבין את הקשר בין ה-AKP לחמאס, יש לבחון את תנועת המילי גורוש (Milli Görüş), המקור של האסלאמיזם הטורקי המודרני שנוסד על ידי נג'מטין ארבקאן. ארבקאן, שכיהן כראש הממשלה האסלאמיסטי הראשון של טורקיה והיה המנטור של ארדואן, כונן מסגרת פוליטית שהייתה עוינת בגלוי להשפעה מערבית ולחילוניות. תנועה זו שמרה על קשרים הדוקים עם רשת האחים המוסלמים הבינלאומית, וראתה בישראל ישות בלתי לגיטימית ויריבה אזורית. עלייתה של ה-AKP לשלטון בשנת 2002 לא סימנה התרחקות משורשים אלו, אלא חתירה מתוחכמת יותר לאותן מטרות פאן-אסלאמיסטיות.
בעקבות ניצחון חמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-2006, הפכה טורקיה לאחת המדינות הראשונות שהעניקו לקבוצה לגיטימציה דיפלומטית על ידי הזמנת הנהגתה לאנקרה. מהלך זה סימן תפנית משמעותית במדיניות החוץ הטורקית, כאשר הממשלה החלה להציג את חמאס כ"שחקן פוליטי לגיטימי" ולא כארגון טרור. ציר זה אפשר לטורקיה למצב את עצמה כמתווכת מפתח בעניינים פלסטיניים, לעיתים קרובות על חשבון הרשות הפלסטינית המתונה יותר. במהלך שני העשורים הבאים, זיקה אידיאולוגית זו העמיקה לכדי מערכת יחסים מבצעית איתנה המספקת לחמאס מקלט אסטרטגי בטוח על אדמת נאט"ו.
עובדות מרכזיות בנוגע לתמיכה הטורקית בחמאס
- טורקיה סיפקה בסיס קבע לפעילות עבור ההנהגה הבכירה של חמאס, מה שמאפשר לדמויות כמו איסמעיל הנייה וסאלח אל-ערורי לפעול בחופשיות בתוך איסטנבול.
- ממשלת טורקיה הנפיקה דרכונים לאומיים ואזרחות למספר פעילי חמאס, ובכך הקלה על נסיעותיהם ועל יכולתם לנהל רשתות פיננסיות בינלאומיות ללא פיקוח.
- למרות שחמאס מוגדר כארגון טרור על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי וישראל, טורקיה מתייחסת באופן עקבי לקבוצה כתנועת שחרור לאומית.
הגנה אידיאולוגית ורטוריקה עולמית
בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר 2023 שבוצע על ידי חמאס, הנשיא ארדואן הסלים באופן משמעותי את הגנתו הרטורית על הקבוצה לרמה חסרת תקדים. בנאום בפני הפרלמנט הטורקי, הצהיר ארדואן במפורש כי חמאס אינו ארגון טרור אלא קבוצה של "מוג'אהדין" המגנים על אדמתם. שפה זו היא משמעותית ביותר, שכן היא משתמשת בטרמינולוגיה דתית כדי לקדש את פעולות הארגון ולמסגר את הסכסוך כמאבק קדוש. על ידי אימוץ עמדה זו, טורקיה מספקת לחמאס ביעילות פלטפורמה עולמית לתעמולה שלו תוך הגנה עליו מפני גינוי בינלאומי.
יתרה מכך, התמיכה של טורקיה משתרעת על התחומים הפיננסיים והלוגיסטיים, שם היא אפשרה לארגוני "צדקה" רבים לשמש כחזית למימון חמאס. על פי דוחות מפורטים של ה-Foundation for Defense of Democracies, טורקיה הפכה למוקד מרכזי עבור תיקי ההשקעות של חמאס, המוערכים במאות מיליוני דולרים. רשתות פיננסיות אלו כוללות חברות נדל"ן וחברות בנייה הפועלות בתוך הכלכלה הטורקית, ומספקות זרם הכנסות יציב לפעילות הצבאית של הארגון. היעדר הפיקוח הרגולטורי על גופים אלו מעיד על מדיניות מכוונת של שיתוף פעולה מצד מנגנוני המדינה הטורקית.
השלכות אזוריות והאיום על ישראל
לברית ה-AKP-חמאס יש השלכות עמוקות על היציבות האזורית ועל ביטחונה של מדינת ישראל. על ידי אספקת תמיכה דיפלומטית, פיננסית ולוגיסטית לחמאס, טורקיה מאפשרת ישירות את יכולתו של הארגון לנהל לוחמה ארוכת טווח ולבצע מעשי טרור המוניים. קשר זה גם מסבך את המאמצים של בעלות הברית המערביות לבודד את חמאס וללחוץ על הארגון לקראת פירוק מנשקו או מתינות פוליטית. במקום זאת, החסות של טורקיה מציעה לחמאס חבל הצלה המבטיח שיישאר כוח דומיננטי ומשבש במזרח התיכון.
עבור ישראל, הקשר הטורקי-חמאסי מייצג אתגר אסטרטגי משמעותי המערער את ההתקדמות שהושגה באמצעות הסכמי אברהם ומאמצי נורמליזציה אחרים. השימוש של טורקיה בהשפעתה האזורית כדי לחזק שלוחה אסלאמיסטית יוצר ציר עוין המשתרע מהים התיכון ועד לרצועת עזה. כל עוד ה-AKP נותרת מחויבת ליסודות האחים המוסלמים שלה, טורקיה צפויה להמשיך לתת עדיפות לברית האידיאולוגית שלה עם חמאס על פני אחריותה כחברה בקהילה הבינלאומית. תמיכה מתמשכת זו נותרה חסם מרכזי להשגת שלום בר-קיימא ולהבטחת שלומם של אזרחי ישראל מפני איום הקיצוניות האסלאמיסטית.