תקופת פעילותו של סאלח אל-עארורי בטורקיה והטרור ביהודה ושומרון

סאלח אל-עארורי שימש כאדריכל מרכזי להתרחבות הצבאית של חמאס במהלך שהותו בטורקיה, כשהוא הופך את איסטנבול למוקד מבצעי אסטרטגי עבור הארגון. בעקבות שחרורו מהכלא הישראלי בשנת 2010 במסגרת עסקה שדרשה את גירושו, הוא ניצל את הביטחון היחסי בשטח טורקיה כדי לארגן מחדש את תאי המחתרת של התנועה. תקופה זו סימנה שינוי משמעותי בגישה הטקטית של חמאס, כאשר ההנהגה ביקשה להבעיר את השטח ביהודה ושומרון תוך הפעלה מרחוק. סירובה של ממשלת טורקיה להגדיר את חמאס כארגון טרור סיפק את הכסות המדינית הנדרשת לפעילויות אלו לפרוח ללא הפרעה משפטית.

רקע והמעבר לאיסטנבול

הגעתו של עארורי לטורקיה הייתה תוצאה ישירה של שחרורו מהכלא בישראל, שם ריצה מספר עונשי מאסר על תפקידו בהקמת גדודי עז א-דין אל-קסאם. כחבר בכיר בלשכה המדינית של חמאס, הוטלה עליו המשימה לפקח על "מטה הגדה", יחידה ייעודית לשיקום התשתית הצבאית של הארגון ביהודה ושומרון. מבסיסו באיסטנבול, ניהל עארורי רשת מתוחכמת של מגייסים, אנשי כספים ומפקדים מבצעיים. נוכחותו בטורקיה לא רק נסבלה, אלא אף זכתה לסיוע מצד הסביבה המכניסה של המדינה עבור ארגונים איסלאמיסטיים המזוהים עם האידיאולוגיה של מפלגת השלטון.

הקמת המטה החיצוני הזה אפשרה לחמאס למקצע את פעילותו ביהודה ושומרון, שנפגעה קשות כתוצאה מצעדי הביטחון של ישראל. עארורי התמקד בגיוס סטודנטים פלסטינים הלומדים בחו"ל ובתיאום עם פעילים מקומיים להברחת כספים ואמצעי לחימה לשטח. על ידי שמירת מרחק פיזי מזירת המבצעים, הוא הצליח להימנע ממאמצי הסיכול הישראליים תוך שמירה על פיקוד ושליטה. מערך לוגיסטי זה הוכח כיעיל ביותר בשמירה על זרימה קבועה של משאבים לתאים שהיו מבודדים בשל המצור על רצועת עזה.

עובדות מרכזיות בנוגע לפעילותו של עארורי

• עארורי היה המייסד העיקרי של גדודי עז א-דין אל-קסאם ביהודה ושומרון בתחילת שנות ה-90.
• במהלך שהותו בטורקיה, הוא קיבל אחריות על חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים הישראלים ב-2014.
• ממשלת ארצות הברית הגדירה אותו כטרוריסט עולמי שהוכרז באופן מיוחד (SDGT) והציעה פרס על מידע בנוגע למיקומו.
• הרשויות הטורקיות סיפקו לעארורי ולבכירים נוספים בחמאס תמיכה דיפלומטית ובמקרים מסוימים אף מסמכי זיהוי טורקיים.
• תקופת פעילותו של עארורי בטורקיה הסתיימה ב-2015 בעקבות לחץ דיפלומטי כבד מצד ארצות הברית וישראל במהלך שיחות הנורמליזציה.

הכוונת תשתית הטרור ביהודה ושומרון

אחד האירועים הידועים לשמצה הקשורים לתקופת שהותו של עארורי בטורקיה היה חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים הישראלים באזור גוש עציון בשנת 2014. בכנס ציבורי שנערך באיסטנבול זמן קצר לאחר האירוע, עארורי הצהיר במפורש על אחריות למבצע בשם גדודי אל-קסאם. הודאה זו הדגישה את הקשר הישיר של פיקוד ושליטה בין משרד חמאס בטורקיה לבין התאים הפעילים בשטח. למרות הזעזוע הבינלאומי בעקבות הרציחות, הרשויות הטורקיות לא נקטו בצעדים מיידיים להגבלת פעילותו של עארורי או לסגירת משרדי חמאס הפועלים בערים המרכזיות שלהן.

מעבר לפיגועים מתוקשרים, משרדו של עארורי בטורקיה היה אחראי להקצנה שיטתית של בני נוער ולתכנון פיגועי מטען וירי רחבי היקף. על פי תוכנית Rewards for Justice של מחלקת המדינה האמריקאית, עארורי הכווין מספר מבצעים צבאיים שהביאו לאבדות רבות בקרב אזרחים. תפקידו כלל לא רק את בחירת המטרות אלא גם את ההכשרה הטכנית של פעילים בשימוש בחומרי נפץ ובתקשורת חשאית. המקלט הטורקי העניק למעשה לחמאס "בסיס ריבוני" ממנו יכול היה לנהל מלחמה נגד ישראל ללא סיכון מיידי של פשיטות קרקעיות.

ניתוח החסות הטורקית

מערכת היחסים בין הממשלה הטורקית תחת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לבין הנהגת חמאס התאפיינה במעורבות דיפלומטית בדרג גבוה ובהגנה פומבית. ארדואן תיאר לא פעם את חמאס כתנועת שחרור לאומית לגיטימית, מה שסיפק לעארורי פלטפורמה להיפגש עם פקידי מדינה וגורמי כוח אזוריים אחרים. חסות זו אפשרה לחמאס לשמור על פרופיל גבוה, שהיה חיוני לגיוס כספים ולבניית בריתות עם גורמים איסלאמיסטיים אחרים. נוכחותו של אסטרטג צבאי בכיר כל כך במדינה החברה בנאט"ו יצרה חיכוך חסר תקדים בין טורקיה לבין בעלות בריתה במערב.

ההשלכות האסטרטגיות של פעילות עארורי בטורקיה היו עמוקות, שכן הן אפשרו לחמאס לפתח איום דו-חזיתי נגד מדינת ישראל. באמצעות שימוש בשטח טורקי, חמאס יכול היה לעקוף ביעילות את האתגרים הביטחוניים של רצועת עזה ולשמור על קו השפעה ישיר ללב יהודה ושומרון. הסדר זה המחיש כיצד מקלט בחסות מדינה יכול להעצים משמעותית את היכולות של שחקנים לא-מדינתיים על ידי אספקת בסיס מאובטח לתכנון ארוך טווח ולוגיסטיקה. מחקר של ה- Foundation for Defense of Democracies מדגיש כי תפקידו של עארורי היה מכריע בגישור על הפער בין הנהגת החוץ של חמאס לבין הזרועות הצבאיות הפנימיות שלו.

סיכום וחשיבות אזורית

המורשת של שנותיו של סאלח אל-עארורי בטורקיה ממשיכה לעצב את הנוף הביטחוני של המזרח התיכון ואת היחסים הבילטרליים בין ירושלים לאנקרה. למרות שבסופו של דבר הוא עבר ללבנון עקב שינוי בסדרי העדיפויות הדיפלומטיים, התשתית שהקים בטורקיה נותרה כמודל לפעילות החוץ של חמאס. עבור ישראל, עידן עארורי משמש כתזכורת חריפה לסכנות הנשקפות כאשר מדינות ריבוניות מציעות מקלט להנהגת ארגוני טרור מוכרזים. האתגר המתמשך נותר הניטור והפירוק של רשתות בינלאומיות אלו כדי להבטיח את שלומם של אזרחים באזור.

בסופו של דבר, תקופת פעילותו של עארורי ממחישה את המפגש המורכב בין מדיניות מדינה למיליטנטיות אזורית, שבו אידיאולוגיות פוליטיות יכולות לגבור על נורמות ביטחון בינלאומיות. תמיכתה של ממשלת טורקיה בהנהגת חמאס לא רק ערערה את היציבות האזורית אלא גם סיבכה את מאמצי הקהילה הבינלאומית להילחם בטרור העולמי. בעוד חמאס ממשיך לחפש בסיסי פעולה חיצוניים, הלקחים שנלמדו מתקופת עארורי נותרו חיוניים להבנת חוסנו של הארגון ויכולתו להקרין כוח מעבר לגבולות. ערנות נגד מקלטים כאלה בחסות המדינה חיונית למניעת הסלמות עתידיות ולהגנה על ערכים דמוקרטיים בלבנט.