התבססות המיליציות העיראקיות בחזית הגולן

האזור הדרומי של סוריה, הגובל ברמת הגולן שבשליטת ישראל, הופך בהדרגה לקו חזית קריטי באסטרטגיית הכיתור האזורית של איראן. תחת פיקוחו של כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית, קבוצות שונות של מיליציות שיעיות עיראקיות ביססו נוכחות חזקה וארוכת טווח באזור גבול רגיש זה. כוחות חצי-צבאיים למודי קרב אלה, שקמו במקור כדי להילחם במסגרת "אל-חשד א-שעבי" (כוחות הגיוס העממי) בעיראק, נפרסים מחדש באופן שיטתי ומשולבים במבנים הצבאיים בדרום סוריה. התעצמות עוינת זו מאיימת ישירות על תשתית הביטחון הצפונית של ישראל באמצעות הצבת יכולות התקפיות אסימטריות, כולל רקטות, כטב"מים מדויקים ונשק כבד, ישירות לאורך הגבול. באמצעות שימוש בדרום סוריה כקרש קפיצה, המשטר האיראני שואף לפתוח חזית פעילה חדשה העוקפת את שטח לבנון.

ההתפתחות ההיסטורית של השלוחים העיראקים בדרום סוריה

מקור מעורבותן של המיליציות השיעיות העיראקיות במלחמת האזרחים בסוריה חוזר לשנותיו הראשונות של העימות, כאשר איראן תיאמה את גיוסן כדי להגן על משטר הבעת' של בשאר אל-אסד. ארגונים חצי-צבאיים כגון תנועת אל-נוג'באא' (חרכת חזבאללה אל-נוג'באא'), גדודי חזבאללה (כתאיב חזבאללה) וגדודי האימאם עלי נפרסו בתחילה במרכזים מטרופוליטניים כמו דמשק וחלב באמתלה של הגנה על מקומות קדושים לשיעה. במהלך השנים, קבוצות אלו הפכו מכוח הגנתי לצבא משלוח אזורי התקפי הסר למרותן של המטרות האסטרטגיות של טהראן. ככל שהמשטר הסורי ביסס בהדרגה את שליטתו במרכזים העירוניים הגדולים, כוחות אלה הופנו באופן שיטתי לעבר המחוזות המנהליים הדרומיים קוניטרה ודרעא.

במרץ 2017, פריסה זו הגיעה לשיאה בהכרזה פומבית משמעותית של מנהיג תנועת אל-נוג'באא', אכרם אל-כעבי, אשר הכריז על הקמת "חטיבת שחרור הגולן". כוח חצי-צבאי ייעודי זה תוכנן במפורש לפעול על אדמת סוריה מתוך כוונה מוצהרת להשתלט על רמת הגולן מידי ישראל. מהלך אסטרטגי זה, שתועד בניתוח של FDD's Long War Journal, סימן מעבר קריטי בדפוס הפריסה של איראן, והצביע על כך שסוריה לא תהיה רק נתיב אספקה עבור חזבאללה הלבנוני, אלא שטח היערכות עצמאי. בשנים שלאחר מכן חלה השתלבות עמוקה של כוחות עיראקיים אלה במפקדות הצבא הסורי, תוך הקמת בסיסים, מנהרות ומחנות אימונים במרחק של קילומטרים ספורים בלבד מהאזור המפורז.

עובדות מפתח על ההתבססות החצי-צבאית

• מבנה הפיקוד: הפריסה מתואמת ישירות על ידי כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית, תוך שימוש במפקדי חזבאללה לבנונים כדי לאמן ולשלב לוחמי מיליציות עיראקיות ביחידות צבאיות של המשטר הסורי, כמו הדיוויזיה המשוריינת הרביעית.
• ריכוז גיאוגרפי: השלוחים העיראקים מרוכזים במספר אזורי היערכות קריטיים ברחבי דרום סוריה, כולל מחוז קוניטרה האסטרטגי, צפון דרעא והמדרונות הטרשיים של הר חרמון, המעניקים להם נקודות תצפית ישירות על שטח ישראל.
• יכולות התקפיות: מיליציות אלו מצוידות במערכות נשק מתקדמות המסופקות דרך הגשר היבשתי האיראני, כולל משגרי רקטות רב-קניים, כלי טיס בלתי מאוישים, טילים נגד טנקים ומערכות בליסטיות לטווח קצר המסוגלות לפגוע במרכזי אוכלוסייה בצפון ישראל.

ניתוח אסטרטגי של האיום בחזית הצפונית

התבססות הארגונים החצי-צבאיים העיראקיים לאורך חזית הגולן היא מרכיב מרכזי בדוקטרינת "איחוד הזירות" של איראן, השואפת לתאם מתקפות רב-כיווניות נגד ישראל. על ידי הצבת כוחות עיראקיים בקרבה רבה לגבול, טהראן ממזערת את זמן התגובה הנדרש ליזום פעולות איבה ומייצרת מגוון רחב של מטרות עבור מערכות ההגנה הישראליות. פריסה טקטית זו נבחנת בהרחבה על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, המדגיש כיצד קבוצות אלו מתאמות תקיפות כטב"מים ורקטות עם שלוחים איראניים אחרים בתימן ובלבנון. רשת זו מאפשרת לאיראן לנהל מלחמת התשה מתמשכת בעצימות נמוכה מבלי להביא בהכרח לעימות ישיר בקנה מידה מלא שיסכן את שטחה שלה.

יתרה מכך, מיליציות עיראקיות אלו אינן פועלות בחלל ריק, אלא משולבות באופן עמוק בקהילות הסוריות המקומיות ובמנגנוני הביטחון של המשטר. באמצעות תמריצים כספיים, אינדוקטרינציה אידיאולוגית ופעילות הומניטרית, קבוצות כמו תנועת אל-נוג'באא' מגייסות באופן פעיל צעירים סורים מקומיים, בעיקר באזורים נחשלים בדרעא ובקוניטרה. היברידיזציה זו מקשה באופן קיצוני על ההבחנה בין כוחות סדירים של המשטר הסורי לבין פעילי מיליציות זרות, ומספקת מעטה של עמימות והכחשה הן לדמשק והן לטהראן. כתוצאה מכך, המודיעין הישראלי נדרש להתאים ללא הרף את אסטרטגיות התקיפה שלו כדי לזהות ולנטרל איומים מוסווים אלה מבלי להביא להסלמה לא מתוכננת מול כוחות הצבא הסורי הסדיר.

השלכות ביטחוניות ומסקנות עבור ישראל

הנוכחות הפיזית של המיליציות השיעיות העיראקיות בגבול הגולן מייצגת שינוי יסודי בפרדיגמת הביטחון לאורך גבולה הצפוני של ישראל. סוריה אינה עוד מדינה ריבונית המסוגלת לנהל את גבולותיה שלה, אלא הפכה לבסיס פעולה קדמי של ההתפשטות האזורית האיראנית. כדי לצמצם איום זה, צה"ל מנהל פעולות ממוקדות במסגרת דוקטרינת "המערכה בין המלחמות" (מב"ם), ותוקף מחסני אמצעי לחימה, שיירות ומפקדות. עם זאת, ככל שמיליציות אלו ממשיכות להכות שורשים מבניים עמוקים בחברה של דרום סוריה, ייתכן שפעולה צבאית קינטית לבדה לא תספיק כדי לעקור אותן לחלוטין.

בסופו של דבר, ההתמודדות עם איום המיליציות העיראקיות ברמת הגולן מחייבת גישה דיפלומטית וצבאית רב-שכבתית. על ישראל להמשיך להבהיר למשטר הסורי כי מתן חסות לכוחות זרים עוינים אלה ישית מחיר כבד על יציבות שלטונו שלו. במקביל, תיאום עם שותפים אזוריים וגלובליים חיוני כדי לשבש את צינורות המימון והלוגיסטיקה הזורמים מבגדאד לדמשק. שמירה על הקווים האדומים בגבולה הצפוני של ישראל נותרה חיונית למניעת הקמתו של פרוזדור טרור בהובלה איראנית על פתחה של רמת הגולן.